גבורת ארי תענית כ

וקשה לי תינח בהזכרה בהפסקה מאי איכא למימר ואכתי תקשה ויפסיק מבשחרית. לכן נ"ל דהא דרבי חגי לאו לשנויי אתא אלא מילתא באפי נפשא היא:

עוד מפרש בירושלמי טעם אחר א"ר אבין בשם ר' יוחנן טעמא דר' יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם וכתב הרא"ש וה"ט קאי אהזכרה ולא אהפסקה כי בי"ט הכל באים לבהכ"נ לערב כי אין עושין מלאכה בחוש"מ לכן אין מספיק טעם הראשון לכן מפרש כדי שיזכיר טל במועדות בערבית ובשחרית ול"נ דקאי גם אהפסקה דמש"ה מפסיק במוסף מלהזכיר גשם ומתחיל להזכיר טל ומחלק תפלת היום לחצאין ערבית ושחרית מזכיר של גשם ומוסף ומנחה של טל כדי שיצאו המועדות בטל שמזכיר בב' תפלות האחרונות של יו"ט ראשון של פסח של טל וכן בב' תפלות ראשונות של יו"ט אחרון של חג וכל המועדות באמצע והא דצריך להאי טעמא דהפסקה משום דאי לאו ה"ט בדין הוא להזכיר גשם עד שיעבור פסח או עד שיצא ניסן כדתנן לקמן לר"מ ור"י (דף ה' ע"א):

שלשה מפתחות בידו של הקב"ה פירש"י היינו שלא נמסרו לשליח אחד ביחד. ונ"ל שדחקו לפרש כן משום קושית התוס' שהקשו דמפתח של גשמים ותחיית המתים נמסרו לאליהו מש"ה פירש רש"י שלשתן לא נמסרו לשליח אחד ביחד. וקשה לי אם כן במערבא דאמרי אף מפתח של פרנסה בע"כ מתפרשי נמי הכי ואתו למימר דהני ג' מפתחות ומפתח של פרנסה דכל הד' לא נמסרו לשליח א' ביחד אבל אלו ג' שחשב ר' יוחנן אפשר להו להמסר לשליח אחד ביחד א"כ מאי לישנא דאף דנקט דמשמע דאתו לגרועי כח השליח יותר מר"י והא אדרבא מפישו כח של שליח יותר מר"י דלדידיה אפי' שלשה ביחד אין נמסרין ולבני מערב' ד' הוא דאין נמסרי' הא ג' לחוד דחשיב ר' יוחנן נמסרים לשליח:

ועוד אי לאו הא דאליהו פשטא דקרא דמייתי דאלו לא נמסרו לשליח אפילו כל אחד מהן במשמע שלא נמסר אלא כיון דאשכחן באליהו שנמסרו שנים מהן בע"כ שבקי לקראי דאינהו דחקי ומוקי אנפשייהו דדוקא שלשה ביחד לא נמסרו הא שנים מהן נמסרו. מ"מ התינח לר"י דליכא אלא ג' שלא נמסרו בע"כ צ"ל כן אבל בני מערבא דאמרי ד' לא נמסרו ובע"כ לדידהו נמי ביחד קאמרי דלא נמסרו אלא ד' אבל ג' נמסרו ומנ"ל הא ולהוציא כל הד' מקראות מפשטן דילמא באחד מהני תרתי שלא היה באליהו או זה לבד או זה אפילו יחידי לא נמסר וחד מהם עם שנים הנותרים דוקא ביחד לא נמסר כי היכי דלא תקשה מאליהו אבל חד מהני תרתי דליתא באליהו אפי' א' מהן לא נמסר:

ע"ב אמר לך גשמים היינו פרנסה ק"ל הא א"ר יוחנן גופא לקמן (דף ט') מטר בשביל יחיד ומהא קרא גופא דיפתח ה' דסיפא דקרא לתת מטר ארצך נפקא ליה הא. פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם אלמא לר"י מטר ופרנסה תרי מילי נינהו:

[ מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה פירוש האי קרא גבי ניסוך היין שעל קרבן כתיב וגמרינן לניסוך המים של חג מיניה וק"ל הא אמרינן בפ"ק דזבחים (דף ח) ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה ואפילו למחר אטו נגמר מניה לנסוך המים דאפילו למחר הא ודאי לא דא"כ אין נה"מ שבעה ואנן תנן נה"מ שבעה ועוד דאמרי' בפ"ד דזבחי' (דף מ"ד) ובפ"ב דמנחו' (דף ט"ו) והלא אדם מביא את זבחו היום ונסכיו מיכן ועד עשרה ימים. וכי נלמוד מניה לניסוך המים דא"כ יהא נה"מ אחר החג והא ודאי לא אלא ודאי ע"כ לא דמי נה"מ לניסוך היין דניסוך היין אינו חובת היום אלא חובת קרבן מש"ה אפשר להביא אחר זמן אבל נה"מ אינו חובת קרבן אלא חובת היום כמו ערבה שהיה במקדש כל שבעה וכן שאר חובת היום מש"ה א"א לאחר זמן וכדכתיב במוספי חג דבר יום ביומו שאם עבר היום בטל קרבנו כדאיתא רפ"ק דתמורה (דף י"ד) וא"כ אפילו בלילה נמי לא נילף מיניה וי"ל היא הנותנת דנסוך המים הוא חובת היום א"א לאחר זמן ודמי למוסף ולא דמי לנה"י שאינו חובת היום אלא חובת קרבן מש"ה אי אפשר ללמוד זה מזה להא מילתא ובהכי נ"ל דיש לדקדק דאי מניסוך המים גמר לה הוי מאורתא שקודם ליום אלמא ליל יו"ט ראשון של חג ראוי לנסוך המים ונ"ל מומנחתם ונסכיהם דנה"י אפילו בלילה הא התם היינו בלילה שלאחר הקרבת קרבן הוא כדמוכח התם ברפ"ב דתמורה (דף י"ד ע"א) דיליף דקרבנות ציבור חייב באחריות נסכיהם משקרב הזבח מדכתיב מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר ור"ל אמר מהכא מלבד שבתות ה' ואמרינן וצריכא דאי כתב רחמנא מלבד שבתות ה' ה"א ביום אין בלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם ואי כתב רחמנא ומנחתם ונסכיהם ה"א בלילה אין ביממא לא ומאי שנא משום דבקדשים לילה הולך אחר היום צריכא אלמא האי לילה דנסוך היין היינו לילה שאחר היום וא"כ איך יליף מניה לנה"מ ללילה שקודם ליום אלא ע"כ ה"ט משום דנסוך היין חובת קרבן הוא מסתבר לדמותו לקרבן שהלילה הולך אחר היום