גבורת ארי תענית יט

מסכת פרק ראשון דף ב ע"א רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג לא נתברר בגמ' במילתא דר"י אי מליל יו"ט האחרון מזכירין או ביום ואע"ג דבכ"מ קיי"ל דהלילה הולכת אחר היום הבא מ"מ לענין הזכרה אפשר לומר דביום דווקא שהרי בדברי ר"א דאמר מיו"ט ראשון מבעיא ליה בגמרא דילמא מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים מאורתא אף הזכרה מאורת' משמע דאי לאו ה"ט דניסוך מאורת' ה"א דהזכרה ביום וה"נ איכא למימר אליבא דר' יהושע דאמר מי"ט אחרון היינו ביום דוקא מיהו יש לדחות דודאי אליבא דר"א דאמר מיו"ט ראשון את"ל מאורתא צריך להאי טעמ' דמניסוך גמר לה דאל"כ הא מסתמא ביום קאמר כלולב כדקאמרה הגמרא דאת"ל ביום מלולב גמר לה אבל אדר"י דאמר מיו"ט אחרון ה"ט משום דזמן גשמים הוא או משום דאין ראוי להזכיר גשמים בחג מפני דסימן קללה הוא בחג מה"ט הלילה והיום שוין כדאמרי' בכ"מ תדע שהרי את"ל ר"א הזכרה ביום קאמר מפרש הגמרא משום דמלולב גמר לה משמע הא לאו הכי ה"א מסתמא מאורתא הלכך מהא ליכא למשמע מיניה:

מ"מ מטעם אחר יש להסתפק בדברי ר' יהושע אי מאורתא קאמר או ביום משום דהא בדברי ר' יהוד' דסיפא דמתני' דאמר העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג הראשון אינו מזכיר מפרש בירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם וכמ"ש בסמוך ומה"ט י"ל דלר"י נמי בלילה אינו מזכיר כדי שיצאו בטל אלא דלר' יהודה אינו מזכיר עד מוסף של יו"ט אחרון כדי שמקצת היום שלו יצא בטל ולר"י בלילה שלו נמי סגי א"נ לר' יהושע סגי ליה במה שלא יזכיר בלילה לחוד מטעמא דלית כל עמא תמן ולר"י לא סגי בלילה לחוד עד מוסף משום חששא דאף הוא סבר שהזכיר מבערב כמ"ש בסמוך וה"נ יש להסתפק למ"ד בגמרא בברייתא בשני או בששי בחג הוא מזכיר אי בלילה או ביום בתפלת שחרית מה"ט דאמרן ומ"מ הא ל"ל דילמא ביום בתפלת מוסף קאמרי וכדר' יהודה דאמר הראשון אינו מזכיר דא"כ הל''ל הכי בהדיא תדע מדפריך בגמ' הי ר' יהושע אילימא ר"י דמתני' הא אמר מיו"ט אחרון של חג הוא מזכיר ומאי קושיא דילמא במוסף של יו"ט אחרון מיירי אלא ודאי כל כה"ג ה"ל לפרש בהדיא דבעיצומו של יום גופא יש לחלק בין תפלת שחרית לשל מוסף אבל בין יום ולילה א"צ לפרש החילוק בהדיא שהרי ר"א דאמר מיו"ט הראשון סתמא ואפ"ה אין הלילה בכלל למאי דמסיק דר"א מלולב גמר לה:

מ"מ נ"ל דר"י דאמר מיו"ט אחרון מאורתא הוי וה"נ למ"ד משני או מששי מאורתא קאמרי דאי מביום מטעמא כדי שיצאו המועדות בטל או משום דלית כל עמא תמן ל"ל להגמרא למימר אדר"א אי ביום קאמ"מ שום דמלולב גמר לה ת"ל מה"ט דבלילה לא משום דלית כל עמא תמן אלא ודאי לפי שיטת ירושלמי צ"ל דמשמע לגמרא דידן דמאן דחייש לה"ט דא"מ מבערב משום דלית כל עמא תמן בע"כ אין מזכירין נמי ביום משום האי חששא דאף הוא סבר שהזכיר מבערב ואין לנו אלא או להזכיר מבערב ולא חיישינן כלל לה"ט דלית כל עמא תמן ואי חייש לה בע"כ אין ראוי להזכיר גשמים עד מוסף משום חששא דאף הוא סבר שהזכיר מבערב וה"נ אי חיישת לה"ט דכדי שיצאו המועדות בטל בע"כ צריך אתה לחלק ד' תפלות היום לחצאין שוין דהיינו ב' תפלות היום שהן ערבית ושחרית בטל ומוסף ומנחה להזכיר גשמים ולא ליתן ג' תפלות לגשם ותפלת ערבית לחוד לטל וכיון דהא ליכא למימר דאה"נ דלר"י דאמר מי"ט אחרון וה"נ למ"ד בשני או בששי היינו ממוסף של אותו היום קאמרי דא"כ ה"ל לפרש הכי בהדיא כדמוכח מהא דפריך הי ר"י מהשתא בע"כ יו"ט אחרון דר"י וכן שני וששי דשארי תנאי היינו מבערב ולא דמי ליו"ט ראשון דר"א דהוא ביום אפילו בתפלת שחרית משום דהוא גמר לה מלולב דכל היום כשר לנטיל' לולב ומהשתא לא דמי יו"ט ראשון דר"א ליו"ט אחרון דר"י ולשני וששי דשאר תנאים דאינהו מיירי מבערב של אותו יום ור"א מיירי מעיצומו של יום כלולב ולא מבערב וכדפי':

ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר טעמא דר"י בהפסקה כטעמו בהזכרה כדפי' בשם הירושלמי דלהפסיק מבערב א"א דלית תמן כל עמא ואם יפסיק בשחרית אף הוא סובר שפסקו מבערב ובירושלמי אמרינן עוד ר' חגי בשם ר' פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור וכתב הרא"ש נ"ל דהאי טעמא קאי אפירכא תניינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור פירוש שיאמר קודם מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי אי אפשר בשחרית לפי שאין להפסיק בין גאולה לתפלה