גבורת ארי תענית קכח

יום שהותרו השבטים לבא זה בזה בפרק ח' דבבא בתרא (דף קכ"א) פירש רשב"ם שפסק אותו הדור של באי הארץ שנאסר להם הסבת נחלה וקשה לי שמחה מה זו עושה הא דבר זה אינו נוהג אלא לדור באי הארץ בלבד והרי אפילו בנותיהם שנולדו להם אחר ביאת הארץ אפילו בחיי אבותם הותר להם להנשא לשבט אחר והדור של באי הארץ נאסר להם כל ימיהם לעולם לבת יורשת להנשא לשבט אחר ואין זה איסור החוזר להיתר לעשות יום טוב על זה אלא למאן דאיתסר עומד באיסורו לעולם ולמאן דשרי מעולם לא איתסר ליה כלל ודבר זה לא נאסר כלל אם פסק אותו דור או אם לא פסק להיפך ושנעשה מיתת אביהם ליום טוב מה טיבה ועוד וכי דור של באי הארץ היה להם זמן קבוע למות כמו דור המדבר שהיה להם יום קבוע למות כדאמרי' בסמוך ודוחק לומר שהאחרון מבאי הארץ מת בט"ו באב:

ועוד קשה לי לפי' זה נראה כשמחים על איד אבותם לעשות יום טוב ביום שכלו. ולא דמי להא דכלו מתי מדבר דהתם היום טוב על ביטול הגזירה או על יחוד הדיבור למשה שחזר כאשר תמו מתי מדבר אבל על שתמו וירשו הם את הארץ לא עשו יום טוב דאף על פי שהרבה מצות תלויין בארץ ומפני זה נתאוה משה רבינו עליו השלום ליכנס לארץ כדאיתא בסוף פרק קמא דסוטה (דף י"ד) כל שכן היתר הסבת נחלה להנשא לאחד מן השבטים דאין כאן לא דררא דמצוה ולא הנאה יתירא דהא אפשר להנשא לאחד ממטה אבותם ואין ראוי לשמחה ויום טוב אבל הדבר היותר נראה שביום חמשה עשר באב נתחדש להם דרוש זה דדרוש שלא ינהוג דין זה אלא בדור הזה. וכהאי גוונא מצינו במדרש רות שא"ל בועז לרות אילו באתה קודם לא היו מקבלים אותך שעדיין לא נתחדשה הלכה זו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ושמע מינה דלאו כל פירושי התורה קיבלו מפי משה והכי נמי דכוותיה:

אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין. הכי גירסת ספרים דידן בשמעתין ובהא דכלו מתי מדבר גרסינן רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ובפרק ח' דבבא בתרא הגירסא להיפך וגירסא דהתם נראה לי עיקר דודאי הגמרא קבע דברי רבי יוחנן קודם לדרב נחמן שהיה אחריו וגם הכא הגירסא אמר רב יוסף אמר רב נחמן והתם הגירסא רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן ונראה לי עיקר כגירס' דהתם דהא בסמוך אמר רב יוסף יום שפסקו מלכרות עצים למערכה אע"ג דאיכא למימר הא דידיה הא דרביה מכל מקום דרך הגמרא להקשות כן בהדיא ולשנויי הכי מיהו למאי דפי' רשב"ם התם דהני אמוראי לא פליגי אלא מר גמיר האי מרביה ומר האי אין זה ראיה כל כך:

יום שכלו מתי מדבר. פירש רש"י והרמב"ם שם בשנה אחרונה לא מתו ונשתיירו מאותם שהיו בני עשרים בשעת הגזירה ומן השמים ריחמו עליהם וויתרו לחמשה עשר אלף ופרוטרוט מהם שהיו ראויים למות בשנה זו ולא מתו דאלו קדמו למות ולא נותר מהם איש מ"ט ליום טוב זה והאי דכתיב ולא נותר מהם איש היינו מאותן שהיו ראויים למות קודם שנתבטלה מהם הגזירה כן כתבו התוספות שם. וקשה לי דאמרינן התם דאחיה השלוני ראה את עמרם יאיר ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו לארץ ופריך והא כתיב ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון ומאי קושיא דילמא הני תלת היו מאותן חמשה עשר אלף שהיו ראויין למות וויתרו להן ולא מתו מיהו לפירוש שני של התוספות שם דבתחילה נגזרה אפילו על בני עשרים בצמצום ולבסוף ריחם עליהם הקדוש ברוך הוא ולא מתו אלא אותן שהיו בשעת הגזירה לכל הפחות בני עשרים וחודש דחודש בשנה חשוב שנה ולא יום אחד כדאמרינן גבי פלגס שכל חודש שלם אינו כשר לא לשה ולא לאיל ונשארו בשנה אחרונה אותן שהיו בני עשרים בצמצום אתי שפיר הא דפריך מאחיה יאיר ומנשה שאינהו בשעת הגזירה היו הרבה מבני עשרים כיון דנולדו בימי יעקב ועמרם מיהו לרבי מאיר דסבירא ליה בפרק קמא דראש השנה (דף י') יום אחד בשנה חשיב שנה מאי איכא למימר ועוד קשה לי דאפילו לרבי אליעזר לא אתי שפיר דהא שם בפרק ח' דבבא בתרא מסיק דלא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא יותר על בן ששים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ונגמר מעלה מעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים אף כאן כן וכו' וכיון דגמר לה מערכין והא בפרק ד' דערכין (דף י"ח) סבירא ליה לרבי אליעזר בכל שנים דערכין שנה חמישית ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה עד שיהו יתרים