גבורת ארי תענית קכז

ומצאתי כן בפירקי דרבי אליעזר פרק מ"ו בראש חדש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה ההר שלא יטעו עוד אחרי ע"ג והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר ע"כ התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה אלא ששם אמר כשירד בשבעה עשר בתמוז עשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל והרג את כל אשר נשקו לעגל והתקין כל שבט ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה ולפי זה אין החשבון מכוון שעלה בראש חודש אלול כיון שירד בשבעה עשר בתמוז ושהה ארבעים יום במחנה אפילו אי לא תחשוב יום הירידה שהוא שבעה עשר באותן ארבעים יום ליום שלם משום דכבר יצא לילו קודם שירד אפילו הכי כלו בשמונה ועשרים באב י"א יום מתמוז משמונה עשר בו שלילו עמו עד תשעה ועשרים שהוא חסר ועוד שמונה ועשרים מאב כלו ארבעים דמחנה וצריך לומר שהיה ארבעים יום במחנה לאו דווקא אלא הכי קאמר שהה ארבעים יום ועסק באותן המ' יום הא דמפרש ואזיל שרף ודן והתקין כל שבט במקומו:

גם מה שאמר שבראש חודש אמר הקדוש ברוך הוא עלה אלי ההרה לאו דווקא הוא שהרי נאמר לו ועלית בבוקר על הר סיני וכן עשה הרי שלא עלה ביום ההוא אלא למחרתו ואי לא נאמר לו עלה אלי עד ראש חודש אלול והוא לא עלה עד למחרת ב' באלול לא כלו הארבעים יום ביום הכפורים. והאמר שם בן בתירא ארבעים יום עשה משה בהר כו' לאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשירי לחודש ביום הכפורים והנחילה לישראל לחק עולם שנאמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם אלא על כרחך הא דאמר בראש חודש אלול אמר ליה עלה עלי לא שהאמירה היתה בראש חודש אלול אלא בערב ראש חודש נאמר לו כן שיעלה בבוקר שהוא ראש חודש והאי בראש חודש אפשר לפרש פי' על יום ראש חודש אמר ליה שיעלה ומ"מ האמירה היתה בערב ראש חודש:

ומכל מקום מהא אין קושיא על הא דפי' רש"י דארבעים יום אמצעיים היה בהר ובפירקי דרבי אליעזר אמר שהיה במחנה דרש"י פירש כן על פי סדר עולם ושארי מדרשים מכל מקום למדנו מהא דפרקי דרבי אליעזר דעלייה זו האחרונה היתה בראש חודש אלול אבל בסדר עולם איתא שהיתה בתשעה ועשרים באב והכי תני התם עלה בשבעה בסיון וירד בשבעה עשר בתמוז ושבר הלוחות ובשבעה עשר עלה וביקש רחמים עליהם שנאמר ואתפלל לפני ה' ארבעים יום ובתשעה ועשרים באב נתרצה המקום וירד משה לפסול הלוחות ועלה עוד ארבעים יום עד עשירי בתשרי ונתרצה המקום וירד משה בעשירי בתשרי והלוחות בידו ולפי"ז עלייה ראשונה דלוחות ראשונים היו מ' יום שלמים ולילותיהן עמהן והכי נמי אמרינן להדיא בפרק קמא דיומא (דף ד') בשבעה בסיון עלה ארבעה ועשרים דסיון ושיתסר דתמוז אלו ארבעים יום דהוי בהר בשבסר בתמוז נחת ואתא ותברינהו ללוחות ועליה שניה דבקשת רחמי היו משמונה עשר דתמוז עד תשעה ועשרים דאב והכי נמי הוו ארבעים יום שלמים עם לילותיהן דהא תמוז לפי סדר החדשים הוא חסר הרי משמונה עשר בו שעלה עד ראש חודש אב י"א יום עם יום העלייה ושמונה ועשרים דאב הרי ארבעים יום וליל תשעה ועשרים תשלום כנגד ליל שמונה עשר בתמוז דנפקא ליה כבר כשעלה ונחת בתשעה ועשרים באב. מכל מקום ארבעים יום הב' (של כ"ט באב) עד יום הכפורים לפי סדר החדשי' דאלול חסר אין כאן ארבעים יום שלמין עם לילותיהן דהא אין כאן אלא תשעה ועשרים דאלול ותשעה דתשרי קודם יום הכפורים הרי שמונה ושלשים ומקצת יום שלשים דאב בלא לילו דנפקא ליה כבר קודם שעלה ומקצת יום של יום הכפורים קודם שירד ואם שבעליה זו אמרי' שתהיה נמי ארבעים יום שלמים עם לילותיהן כמו בעליית הקודמין צריך לומר דאלול דהא שתא עיברוהו הא קרא לפי תנא דסדר עולם פירשו התוספות בפרק מרובה (דף פ"ב) ולפי מדרש תנחומא דעלייה אחרונה היתה בראש חודש אלול וירד ביום הכפורים צריך לומר דעיברוה לאלול דאם כן אין כאן אלא תשעה ושלשים יום ומכל מקום אף על פי שעיברו לאלול ליכא אלא מקצת ארבעים בלא ליל ראשון דנפקא ליה מראש חודש אלול קודם שעלה ויום הכפורים שירד אין כאן אלא מקצת מיום ארבעים בלבד. ומכל מקום פירוש רש"י שעשה מהני ב' ארבעים יום דבקשת רחמים ולוחות אחרונות חשבון אחד בלי ירידה בינתיים הוא תמוה ואינו מכוון לכולי עלמא וכדפירשתי.