גבורת ארי תענית קכט

על השנה חודש ויום אחד ונפקא ליה מגזירה שוה דנאמר כאן ומעלה ונאמר להלן מבן חודש ומעלה אלמא גבי ערכין לרבי אליעזר ומעלה הוא בתר חודש ויום אחד בשנה שלאחריו והכי נמי בבן עשרים דערכין הוי מבן עשרים חודש ויום אחד וכיון דהאי עשרים מערכין גמר מתחילה נמי לא נגזרה אלא על בן עשרים וחודש. ועוד קשה לי על פירוש רש"י ורשב"ם שפי' יום שכלו דעד ט"ו בחודש סובר שמא טעו בחשבון החודש עד שראו בליל חמשה עשר שנתמלא הלבנה וידעו שהחשבון מכוון וזה תמיה גדולה שמשה רבינו וכל ישראל נסתפקו שמא טעו בחשבון החודש ועוד טעות גדול כזה מט' באב עד ט"ו בו שהם ו' ימים ועוד קשה לי להא דפירש רש"י ורשב"ם דאמר כו' וכן הוא יו"ט על שנתיחד הדיבור למשה וזה תמה דארכביה אתרי ריכשי בתחילה תלה היו"ט על שפסקו מלמות ואח"כ תלה על הדיבור שנתייחד והא תרי טעמי נינהו ומאי דאמר מר בדלי"ת דקאמר דמשמע דבא ליישב הטעם הזה ואינו אלא טעם אחר בפני עצמו ולי נראה לפרש כפשוטה דודאי בכל אותן שנים מתו מהן בכל ימות השנה אלא בט' באב מתו יותר מכל השנה מפני שבכו בו בכיה של חנם גרמו בכיה להן ולדורות לכן פי' התוס' כאן שהיו מתים בכל יום אך רוב השנים היו לעולם בתשעה באב ובשנת הארבעים נמי מתו כל השנה ורובן באותו ט"ב ועדיין נשתיירו בהן איזה עוללות מאותן שהיו בשעת הגזירה בני כ' שמוכרחים עדיין למות ותמו בט"ו באב עד שלא נותר מהם אחד ואין ראוי ליו"ט כיון דאין כאן ויתור כלל והיו"ט מפני שבו ביום שכלו ואז נתייחד הדיבור למשה כבתחילה קודם הגזירה והיינו דקאמר דאמר מר דאינו אלא דהא דכלו הוא דגרם ליחוד הדבור וכ"ת לשמחה מה זו עושה הא כיון דסילוק הדיבור היה בעבורם ממילא ראוי לחזור לבתר דכלו יש לומר בתחילה לא ידעו מאי טעמא נסתלק הדיבור וחשו שבשעת הגזירה נסתלק וכשכלו וחזר בו ביום ידעו למפרע דהא דלא כלו גרם הסילוק ומעתה אין לחוש להבא לסילוק מש"ה שמחו ועשו יו"ט:

לא היה דיבור עם משה פירש רש"י ביחוד וחיבה ואע"ג דמיקמי הכי כתיבי קראי בהו וידבר ויש מפרשים לא היה פה אל פה אלא בחזיון לילה גימגום והרשב"ם פירש שם שלא היה דיבור פה אל פה אף אם הוצרכו לדיבור כגון במעשה קרח שהיה אח"כ לא היה אלא על ידי מלאך או באורים ותומים ואני אומר חלילה לומר כן שנבואת משה היה באיזה פעם ע"י מלאך או ע"י אורים ותומים או בחזיון לילה:

דף לא ע"א יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה קשה לי הא דהרוגי ביתר היה לאחר שחרב הבית ושנים וחמשים שנה היה אחר החורבן כדאמר במדרש איכה והא בסמוך תניא בת מלך שואלת מבת כהן גדול ואחר החורבן אין לישראל לא כהן גדול וסגן ולא משוח מלחמה וצריך לומר לר' מתנה דהא דקתני בת מלך שואלת מבת כהן גדול לאו אט"ו דאב קאי דלא נתקן ליו"ט עד אחר כך אלא איום הכפורים לחוד קאי שהיה יום טוב מקודם בעוד שהבית קיים ואע"ג דקדים תנא לחמשה עשר קודם ליום הכפורים תנא אסדר חדשים סמיך דמניסן מנינן להו והוי אב קודם ליוה"כ שהוא לאחריו בתשרי:

הדרן עלך בשלשה פרקים פרק רביעי וסליקא לה מסכת תענית בעזר השם