גבורת ארי תענית קכד

שלפניו בין סמוך לערב נעשה נותר לאור ג' והרי אפילו נשחט בשחרית לאחר שעלה השחר מיד אפ"ה בכלל בשר עד הערב דהוה ליה ב' ימים שלמים ולילה אחד הוא הדין הנשחט כל היום הוה ליה בכלל בשר עד כדי שיעור שהיה של ב' ימים ולילה אחד ומה שעבר מן היום קודם שנשחט משלימין לו מן ליל ב' כשיעור הזה שיצא ברוב קרבנות לבד הנשחטים סמוך לבוקר מיד קרויין בשר באור ג' כ"כ כפי שיעור שיצא מן יום השחיטה קודם שנשחטו וקרא דקרא בשעה שנעשה נותר בשר מרוב קרבנות איירי:

מכל מקום י"ל אלא מעתה גבי טריפה דכתיב ובשר בשדה טריפה וגבי אבר מן החי דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר וגבי טומאת בשר כתיב והבשר אשר יגע וכו' אטו לאחר ב' ימים יצא מתורת בשר ואין חייבים עליהם הא וודאי לא דבפרק בן סורר ומורה דף ע') פירש"י דבזמן אכילת שלמים בלחלחותו הוא ולא איקרי מליח ומשמח את הלב דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלחו וכפי' זה מוכרח שם דאמר הכא מאי פי' גבי בן סורר ומורה אי דמי להא דערב ט' באב דשמעתין דאמר התם אכל בשר מליח אין נעשה בן סורר ומורה ומסיק התם פי' גבי עט"ב משום שמחה וכל זמן שהוא כשלמים נמי אית ביה שמחה שמע מינה דטעמא משום שמחה כדפירש"י שם ולא כדפירש הכא:

מכל מקום אכתי קשה לי אם איתא דמשלמים יליף לה דבזמן ההוא הוא דהוי שמחה ולא יותר א"כ מאי אמר בשר מליח אפילו לא נמלח נמי בשהה ב' ימים ולילה אחד לא וזה קשיא נמי לפירש"י הכא דלאחר זמן אכילת שלמים לא אשכחן דמיקרי בשר א"כ אפילו לא נמלח נמי:

ולי נראה לפרש הא דתלה הגמרא בשלמים סימנא בעלמא הוא ולאו משום דיליף לה משלמים דוודאי אם אינו מליח יש בו משום שמחה אפילו אחר כך ואל תתמה על הא דפירשתי דלא יליף לה משלמים ולא נקטה אלא לסימנא בעלמא דהא מצינו בפרק י' דמנחות (דף י"ב) גבי לסמוך ידו על ראש השעיר ר' שמעון אומר לרבות שעיר ע"ג לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה למה לי למימרא שהיה סימנא בעלמא ובפרק י"ג דמנחות (דף ק"ד) הרי עלי מנחה ר' יהודה אומר יביא מנחת סולת ובגמרא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחילה וכו'. עד פשיטא מנחת הסולת קאמר ומשני סימנא בעלמא ובריש פ"ק דערובין גבי מבוי (דף ב'):

ע"ב מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין לעיל בפרק קמא דף י''ג) גבי תענית ציבור תניא כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר פירש רש"י מהכא משמע דבליל ט' באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום ואין מפרסמין הדבר למד רש"י מלאכה דתשעה באב משל תענית ציבור וק"ל הא וודאי לא דמי דאיסור מלאכה בתענית ציבור נפקא ליה לעיל מקרא ועצרה כעצרת שאסור במלאכ' ומכל מקום בלילה מותר דומיא דאסיפת זקנים דאינו אלא ביום אבל במקום שנהגו שלא לעשות וכן הא דתלמידי חכמים בטלים בכל מקום היינו טעמא שלא יסיחו דעתם מן האבילות אין לחלק בין יום ללילה דאבילות שוה ליל ת"ב ליומו לכל דבר. מכל מקום אין להקשות על פירש"י הנ"ל אי דלילה אינו כיום לענין מלאכה מהא דאקשי ראב"י לר"י דסבירא ליה י"ד דאסור בעשית מלאכה מהנץ החמה ואילך היכן מצינו יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור פריך ור' אליעזר בן יעקב לימא איהו לנפשיה שאוסר בלילה ומתיר ביום ומשני בין לילה ליום מצינו שחלוק בתענית ציבור לר' אליעזר דאוכל כל הלילה הוה ליה למימר בתשעה באב לענין מלאכה גופיה דיש חילוק בין יום ללילה וזה עדיף דמלאכה יוכיח על מלאכה ולא דבר אחר יוכיח על מלאכה ועוד דההיא דתשעה באב כולי עלמא מודו וההיא דתענית ציבור פליגי רבנן על ר' אליעזר ואי משום דתשעה באב אינו אלא מנהג במלמא שלא לעשות מלאכה וקיל הא י"ד נמי אינו אלא מנהג בעלמא דהכי פירש"י התם מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו שלא לעשות דאין זה קושיא דלטעמיך הוה ליה למימר תענית ציבור יוכיח דיום אסור במלאכה ולילה מותר אלא על כרחך היינו טעמא דלא אמרינן לה משום דאי מלאכה דתענית ציבור אסמכוהו אקרא דדברי קבלה הוי ליה כשל תורה ואין של תורה מוכיח על דרבנן אליבא דר' אליעזר בן יעקב דהא איתא התם אמר ר' יהודה לר' אליעזר בן יעקב הוא עצמו יוכיח שמקצתו אסור באכילה ומקצתו מותר ואהדר ליה ר' אליעזר בן יעקב אמינא לך מלאכה דרבנן ואת כו' חמץ דאורייתא דעד הכא שרי רחמנא ומהשתא ליכא למימר יוכיח ממלאכת תשעה באב נמי כיון דמדמי לתענית