גבורת ארי תענית קכג

משום לתא דידהו אלא משום לתא דהרב שהוא חייב בו באבילות דתשעה באב שהוא אבילות דכל ישראל וכן הא דאסור לכבס בגדי קטנים בשבת שחל תשעה באב מדבטלי קצרי דבי רב לאו משום לתא דאבילות הקטנים אלא משום לתא דמכבס דמסתמא הוא גדול ואם עוסק בכיבוס נראה כמסיח דעתו ואינו חושש להתאבל על ירושלים דזה עיקר טעם איסור כיבוס בשבוע של תשעה באב ורב ששת דאמר לעיל אפילו לכבס ולהניח אסור כמו שכתבו התוספות שם בפרק ד' דיבמות ולהאי טעמא אין לחלק בין עוסק בכיבוס בגדים של גדול לשל קטן דהא מכל מקום מסיח דעתו מאבילות ירושלים בכיבוס זה אבל באבילות פרטי של קטן והמכבס אינו אבל לית לן בה בגדול לכבס בגדי הקטן דמשום קטן לא איכפת לן דאין אבילות חל על הקטן והמכבס אינו אבל וכי תימא היינו האי דמסיק התם בשנויא שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישינה ובין אבילות דיחיד לאבילות דרבים כלומר באבילות דרבים יש להחמיר יותר מבשל יחיד משום דהמכבס עצמו חייב באבילות זו של רבים מה שאין כן של יחיד אין אבילות על המכבס עצמו הא אפילו אם תפרש כן מכל מקום לפי המסקנא שמע מינה דאין אבילות זו דט"ב נוהג בקטנים:

ועוד שאי אפשר לפרש כן דאם כן לא תלי טעמא בהא דיש לחלק בין אבילות דרבים לשל יחיד אלא עיקר הטעם הוא משום דבתשעה באב האבילות גם על המכבס מה שאין כן גבי אבל ממש ומאי קאמר שאני בין אבילות דרבים ליחיד הא לא תלי טעמא בהכי. ועוד למה לי למימר התם תו שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה דמשמע דאיכא תרי גווני בחדא מחמירין באבילות יותר מתשעה באב משום דהוי אבילות חדשה דחמיר ובחדא מחמירין בתשעה באב מבאבילות משום דהוה אבילות דרבים והשתא אם איתא דלפי המסקנא אבילות ותשעה באב שוין דאינן נוהגות בקטנים והא דאסור לכבס בגדי קטנים בשבוע זו משום לתא דאבילות דמכבס גופיה אם כן אבילות ודאי חמיר מתשעה באב לענין ארוסין אבל לא חמיר תשעה באב מאבילות בשום דבר. הא בהא לחוד דשאני בין אבילות דרבים לשל יחיד סגי דלפי זה אין חומר בתשעה באב מבאבילות והא דאסור לספר ולכבס לקטנים כיון דאבילות דרבים הוא האיסור משום מכבס ומספר הוי ולא משום לתא דקטנים גופייהו ואם כן ליכא להחמיר באירוסין בתשעה באב כמו באבילות וממילא פקע הקל וחומר דרב חסדא מה במקום שאסור לספר ולכבס דהיינו בתשעה באב לקטנים דלאו משום לתא דקטנים היא ולמה ליה לסיומי תו שאני בין אבילות חדשה לישנה אלא ודאי לפי המסקנא נמי יש חומר בלספר ולכבס בתשעה באב יותר מאבילות ולאו אתנוקות קאי אלא אאשה שהתירו לה נטילת שער בימי אבלה כדפירשו וכיון דלהיפך נמי איכא חומר באבילות מתשעה באב לענין אירוסין משום הכי קאמר שני טעמי' דשאני בין אבילות חדשה לישנה משום הכי החמירו בחדשה לענין אירוסין יותר מישנה ושאני בין אבילות דרבים משום הכי החמירו בלספר ולכבס בדרבים משל יחיד ואילו לא קאמר אלא היינו טעמא שאני בין אבילות דרבים לחוד וראוי להחמיר בתשעה באב יותר לספר ולכבס אם כן תקשה קל וחומר דרב חסדא לאסור אירוסין בתשעה באב אי מחמרינן לה לענין אבילות מקל וחומר מה במקום שמותר לספר וכו' משום הכי קאמר שאני בין אבילות חדשה לאסור בה אירוסין יותר מבאבילות ישנה דתשעה באב הילכך ליתא לפירוש הר"מ ואין אבילות דתשעה באב נוהג בקטן והא דתנוקות של בית רבן בטלין בו הוא משום לתא דרבן וכדפירשתי:

בשר מלוח עד כמה אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל כל זמן שאינו כשלמים. פירש רש"י כל זמן שהוא כשלמים שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחד כזמן אכילת שלמים ולהכי נקט כשלמים דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאיקרי בשר דכתיב והנותר מבשר הזבח וגו' טפי לא אשכחן דמיקרי בשר שהטעם נפסל אחרי ב' וג' ימים. ונראה לי דאע"ג דהאי קרא גבי שריפת שלמים כתיב דסיפא דקרא דוהנותר ביום השלישי באש ישרף והא אכילת שלמים לשני ימים ולילה שבנתים וזמן שריפתן ביום ג' ולא אור ליום ב' כדאיתא ריש פרק קמא דפסחים (דף ג') ובסוף פרק ה' דזבחים (דף נ"ו) הרי מצינו דלאחר זמן אכילת שלמים שהוא אור ליום ג' עד הבוקר שהוא זמן שריפה קרוי בשר דיש לומר דהאי והנותר מבשר לאו אבאש ישרף דבתריה קאי אלא אזמן אכילה דמיירי בקרא שלפניו ביום ההוא יאכל וממחרת ועלה מסיים והנותר מבשר פירוש בזמן אכילה שלא נאכל ביום הג' באש ישרף ולא קרא הכתוב בשר בזמן שרפתו ואע"ג דהנותר מבשר משמע לאחר שנותר ולאחר זמן אכילה נמי קרוי בשר לא קשיא מידי דהא זמן אכילה ב' ימים מילתא פסיקתא היא בין שנשחט שחרית ביום