גבורת ארי תענית קכב

מיירי הכא נמי גבי ערב תשעה באב ליכא סברא להתיר מקצתו ולאסור מקצתו ויש לומר דשאני התם כיון דבדאורייתא מצינו גבי חמץ שחלק בין שש שעות שלמטה ולשל מעלה גם רבנן בשלהם חלקו כהאי גוונא גופיה בין שש שעות שלמטה לשש שעות של מעלה אבל לחלק בין קודם הנץ לאחר הנץ דלא מצינו בשום מקום שחלקה בזו התורה אף על פי שחלקה בין קודם שש שעות לאחריו גבי חמץ אין זה יוכיח לחלק בדרבנן בין קודם הנץ לאחריו דאין חילוק של שש שעות מוכיח לחלק על הנץ אבל מוכיח על עצמו לחלק בין שש לשש:

תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא קשה לי מאי תניא ותניא דקאמר הא רב יהודה תרווייהו לקולא קאמר ואילו הני תרתי ברייתות איכא למימר קפדי אחדא דקמייתא תליא איסורא באין עתיד לסעוד לחוד ומשמע אפילו קודם שש מדלא תלי נמי בשש ובתרייתא תליא בשש משמע אפילו עתיד לסעוד מדלא תליא נמי באין עתיד לסעוד והשתא לא מבעיא דסיועי לא מסייעא ליה לרב יהודה דתלי איסורא בשתיהן לקולא אלא אדרבא אפילו מיקשי נמי קשיא ליה מהברייתות. ותנוקות של בית רבן בטילין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב הכי גירסת ספרים דידן בדברי ר' מאיר ולפי זה לא פליג ר"י אדרבי מאיר אלא בזה דלר"מ קורא ושונה במקום שאינו רגיל ולר' יהודה אף במקום שאינו רגיל לא וגירסת הרי"ף והרא"ש בדר' מאיר ותנוקות של בית רבן אין בטלין בו ולא גרסינן האי קרא פקודי ה' ישרים בדברי רבי מאיר. והשתא פליגי ר' מאיר ור' יהודה בתרתי בתנוקות ובמקום שאינו רגיל דלרבי מאיר שרי ולר' יהודה אסור וגירסא זו נראה לי עיקר דאי לר' מאיר נמי תנוקות בטילים למה לי למהדר ולמיתני הא בדברי ר' יהודה השתא במקום שאינו רגיל דשרי לר' מאיר אסור לר' יהודה תנוקות דאסור לר"מ לא כל שכן דאסור לר"י וכי תימא למה הדר תני בדברי ר"י וקורא באיוב כו' הא ר"מ נמי ס"ל הכי י"ל דהוי אמינא כמו דמחמיר ר"י במקום שאינו רגיל ובתנוקות יותר מדר' מאיר הני נמי אסירי קמשמע לן דלא דהא דתנוקות של בית רבן בטילים לאו משום לתא דידהו דודאי מצד עצמן מותרים בדברי תורה כמו שמותרים בשאר דברים אלא משום לתא דרבהון שהוא אסור בתלמוד תורה וממילא בטילים והיינו דלא קאמר תינוקות סתמא למה לי למיתני של בית רבן אלא קמשמע לן דהאיסור הוא משום לתא דהרב ולא משום לתא דידהו גופייהו והיינו דשני מלישנא דרישא לקרות בתורה וכו' והכי נמי הל"ל ותנוקות נמי אסורין אלא ודאי כדפירשתי וכי תימא לגירסא זו מאי טעמא דר' מאיר דמתיר תיפוק ליה דאיכא איסור משום לתא דהרב יש לומר משום לימוד דתנוקות הוא דבר שאין בו חטא ולא חרבה ירושלים אלא מפני שבטלו תנוקות של בית רבן וקיימא לן דאין מבטלין תנוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש כדאמרינן בפרק ט"ז דשבת (דף קי'ט) והרי הרב חייב בבנין בית המקדש אפילו הכי אין מבטל מללמוד עמהם וסבירא ליה לר"מ דכל שכן מפני צער הבית בתשעה באב אין לרבן לבטל מללמוד עמהם כיון דאפילו לבניינו אינו מבטל אף על גב דעל ידי זה הבית עומד בחורבן ור"י סבירא ליה דאפילו הכי מבטלין והא דאינו מבטל לבניינו דהוא אינו אלא שב ואל תעשה אבל ללמוד עמהם בתשעה באב כיון דאית ליה שמחת הלב עביד איסורא בידים ואנו חייבין להתאבל על ירושלים דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה והיינו טעמא דמייתי ר"י קרא דמשמחי לב אסיפא דתנוקות של בית רבן אף על גב דטעמא דרישא דכל אדם אסורים בדברי תורה בתשעה באב משום הכי הוא וגם ר"מ דאוסר לכל אדם בדברי תורה הכי נמי ואפילו הכי לא מייתי לה להאי קרא אלא ודאי אי לא האי קרא דמשמחי לב היה מסתבר טעמא דר' מאיר להתיר תנוקות של בית רבן מקל וחומר כדפירש וראיתי להמרדכי בפרק ב' דמועד קטן בשם הירושלמי שפירש הא דאמר בפרק ד' דיבמות מה במקום שאסור לספר ולכבס ואשבת שחל ט"ב בתוכה קאי דהכי קאמר דאפילו קטנים אסור לגדולים לספר ולכבס בגדיהם תדע דבטלו קצרי דבי רב משמע דאפילו בגדי קטנים אין מכבסין ואין מספרין באבילות של תשעה באב מה שאין כן באבילות דעלמא מכבסין ומספרין לקטנים שמע מינה גבי תשעה באב אסור לגדולים לעשות לקטנים דבר שגדולים אסורים בו כמו לספר ולכבס מותר לארס גבי אבילות שמותר לגדולים לספר ולכבס לקטנים בימי אבל הקטנים אינו דין שמותר לארס ולי נראה דודאי אין אבילות תשעה באב נוהג כלל בקטן כמו שאינו נוהג בו אבילות קרוביו כדאמרינן ריש פרק ג' דמועד קטן. והא דתנוקות של בית רבן בטילין בו לא