גבורת ארי תענית קכא

ראשון ומשום לפניו ודלא כהירושלמי אם כן איך פסיק רשב"ג אהא דאיירי ברישא מתשעה באב וערב תשעה באב שחל בשבת כל אותו שבוע אסור דמשמע דאיסור של שתיהן שוה בשבוע אחת הא לא דמי דבחל להיות ערב תשעה באב בשבת שבוע שנייה הוא לאחריו ובחל ת"ב בשבת שבוע ראשון הוא דאסור משום לפניו אי אזלת בתר עיקר תשעה באב ולא בתר יום התענית אבל שבוע שנייה מותר אלא ודאי בחל ת"ב בשבת נמי שבוע שניה הוא דאסור כמו בחל ערב תשעה באב ומשום לאחריו אבל שבוע ראשון שוין הן להתיר וכדברי הירושלמי:

מאן דאמר מראש חודש עד התענית מחגה. פירש רש"י ראש חודש שנקרא חג כדאמרי' לעיל קרא עלי מועד דאיקרי מועד וקשה מכל מקום חג לא איקרי תדע דהא בפרק קמא דר"ה (דף ח') אמרינן תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה פירש רש"י לפי שקטנה היא סמוך לחידושה ואי כל ראש חודש חג איקרי אכתי מנלן דמראש השנה מיירי קרא דילמא מכל ר"ח מיירי דבכולן החודש מתכסה אלא ודאי ר"ח לא מיקרי חג. מאן דאמר מראש חודש עד התענית מחגה כו' וקשה לי מכדי בקרא תלתא כתיבי חגה חדשה ושבתה והשתא מאן דדייק חגה חדשה ושבתה מאי דריש ביה וכן מאן דדייק חדשה או שבתה באינך תרתי מאי דרשי בהו. ויש לומר דודאי האי קרא והשבתי לא משמע דווקא מחג וחודש ושבת של אב שנחרב בו הבית דווקא אלא קרא קאמר שישבת מהם כל משושם ושמחת לב אפילו של מצוה שהם חגים ור"ח ושבת ומכל החגים וראשי חדשים ושבתות של כל השנה מיירי תדע דאמרינן במסכת שבת (דף קמ"ה) מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותו קללה והשבתי משושה חגה חדשה ושבתה והתם ר' יוחנן גופיה קאמר ליה אלמא על המועדים קאי ותו אמרינן התם אמר ר' יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי ואמר רב חסדא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקטמון ובעל זמורה מיהו קרא יתירא הוא דהוה מצי למכתב והשבתי כל משושה והכל במשמע למה לי דפרט תו חגה חדשה ושבתה אלא ודאי קרא אתא למרמז דיש עוד אחד מהן שצריך להשבית משושה על ידי מעשה להראות בו דרכי אבילות מר מסתבר ליה דהאי טעמא הוא כל החודש משום הכי כתיב חדשה בה"א ולא חודש דאאחד המיוחד מכל חדשי השנה קאי לחוד והיינו ודאי אב שבו נחרב הבית ומר מסתבר ליה מדכתיב חגה דלאו אכל החודש קאי אלא אראש חודש דקרוי חג מיהו מראש חודש ועד התענית אסור דליכא למימר ראש חודש לחוד דהא ודאי השבתה זו דמחייב קרא לעשות הוא צער החורבן. והשתא ראש חודש דרחוק טפי מיום תשעה באב צריך השבתת שמחה בתשעה ימים שבנתיים דקריבין טפי לט"ב ודאי צריכים השבתת שמחה ומר מסתבר ליה שבתה דווקא ואינו צריך להשבית שמחה אלא אותו שבת לבד:

וכי תימא אם כן לא ליכתוב אלא אותו שהוא דווקא ולמה לי דכתב אידך תרתי יש לומר דאיידי דכתב חד לדרשא כתב כולן אי נמי אין דרך הכתוב לכלול בתחילה את הכל ולפרוט מקצתו ואפילו לר' שמעון בפרק קמא דראש השנה (דף ד') דאמר חג הסוכות למה נאמר שבו דיבר הכתוב אלמא דרך הוא לפרוט קצת מן הכלל יש לומר תורת משה שאני שניתן לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות מה שאין כן בדברי קבלה ואל תתמה על הא דפירשתי איידי בקרא דהא אפילו בקרא של תורה אמר איידי גבי פרטי כדאמרינן ריש פרק ח' דבבא קמא דף פ"ד) מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי שמע מינה ממון רגל ברגל למה לי איידי דכתיב יד ביד כתיב נמי רגל ברגל. דף ל ע"א לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר. קשה לי דאמרינן ריש פרק קמא דפסחים מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור ר' יהודה אומר משעת הנץ החמה ואמר ליה ר' אליעזר היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר אמר ליה הוא עצמו יוכיח שמקצתו אסור באכילת חמץ ומקצתו מותר והשיב ר"א אמינא לך אנא מלאכה דרבנן ואת אמרת לי חמץ דאורייתא דעד הכא אסר רחמנא ועד הכא מותר והא הכא גבי תשעה באב דרבנן מקצתו מותר בבשר ויין דהיינו עד שש שעות ומקצתו אסור. ואף על פי שהתוס' פירשו התם דהא דמקשה היכן מצינו יום שמקצתו מותר היינו היכא דליכא סברא כי הכא ובחמץ דאקשי ליה מיניה אבל היכא דאיכא סברא כגון לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה משום תיאבון וכיוצא בו לא