גבורת ארי תענית קכ

משום דדייק לה ממתני' דקתני בה' מותרין והוה ליה לומר רבותא טפי דאפילו בו' מותרין שמע מינה דליתא לברייתא הא לאו דיוקא הוא דיש לומר חמישי דפסיקא ליה דמותר כל היום קתני אבל ו' לא פסיקא ליה דמקצתו מותר מן המנחה ולמעלה אבל למטה לא לא קתני א"נ חמישי דשרי לכתחלה בכל ענין קתני אבל ו' דלכתחילה מכבס בה' אלא דיעבד אם לא כיבס בה' מכבס בו' דאי לא קאמר וכהאי גוונא אמרינן דאי לא קתני מיהו בפרק ט"ז דשבת (דף ק"כ) אמר נמי כה"ג תנא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב מיהו לא דמי כל כך דשאני רב דרב גובריה דאמרינן בכל מקום רב תנא ופליג:

בשני ובחמישי קורין ג' ומפטיר אחד כתבו התוס' מכאן מוכיח ר"ת שמפטיר עולה למנין ז' שמפטיר אחד מן הג' ומבעי ליה בפרק הקורא במגילה (דף כ"ג) וקשה לי אם כן תקשה מהא למאן דאמר אינו עולה ושם אפרש:

בשלישי וברביעי קורא א' ומפטיר א' ה"ה בראשון ובששי נמי והא דנקט בג' ובד' לחוד משום דתני בב' ובה' קורין ג' לא רצה למתני בא' ובו' בסירוגין ונקט ג' וד' התכופים זה לזה וממילא שמע מינה לראשון וששי דמאי שנא:

אפילו כסעודת שלמה בשעתו פירש רש"י דפלוגתא היא איכא למאן דאמר מלך והדיוט ומלך ואיכא למאן דאמר מלך והדיוט ואיני יודע בהדי פלוגתא מה לך הכא אי חזר או לא חזר הא מכל מקום לכולי עלמא נטרד להכי קאמר בשעתו ולא כשנטרד:

אמר לך שמואל תנאי היא. פירש רש"י דר"י ורשב"ג סבירא להו דאפילו לאחריו נמי אסור וקשה לי מאן מהני תנאי קיימי כוותיה אי ר"י הא לא תלי איסורא בשבת אלא בחדש ונפקא ליה מחדשה כדאמר בסמוך ומנלן דאליבא דמ"ד דבשבת תליא מילתא דאחריו נמי אסור כיון דלא מצינו למאן דתלי לה בשבת ויאמר דלאחריו נמי אסור דלא כתנא דלעיל הא אפושי פלוגתא לא מפשינן ואי רשב"ג הא לא קאמר אלא אותו שבת בלבד ומי אלימא ממתניתין דקתני שבת שחל להיות ט"ב בתוכה ואפ"ה קאמר רב דווקא לפניו והכי נמי אפשר לומר בדרשב"ג דדוקא לפניו ולי נראה דודאי הא סיפא דאסור לספר ולכבס ופלוגתא דהני תלת תנאי ארישא דט"ב וערב ת"ב שחל בשבת נמי קאי ודבר מוכרח מעצמו ועוד אי האי אסור לספר לאו ארישא קאי ומיירי בחל באחד מכל ימי השבוע אפילו באחד בשבת הוה ליה לאקדומיה להאי בבא לרישא דמיירי מט"ב וערב ט"ב שחל בשבת דזה מיירי מאיסור כיבוס ותספורת מר"ח שזמנו קודם וזה מיירי מדין ט"ב וערב תשעה באב גופיה אם חל להיות בשבת דמאוחר ועוד דתני רישא ט"ב וכן ערב ט"ב שחל להיות בשבת תרתי למה לי השתא ט"ב עצמו שחל בשבת מעלה על שולחנו כסעודת שלמה ערב ט"ב לא כל שכן אלא ודאי סיפא ארישא קאי משום הכי אקדמיה לאשמעינן דסיפא נמי בט"ב וערב ט"ב שחל להיות בשבת איירי ומשום רבותא דרשב"ג נקט לה דבערב ט"ב שחל בשבת כל השבת אסור ואי אפשר לומר דאלפניו קאי דהא בחל להיות ערב ט"ב בשבת חל ט"ב באחד בשבת אין שלפניו קרוי שבוע שחל ט"ב בתוכה וכדתניא לעיל חל בא' בשבת מותר לכבס כל השבת כולה אלא ע"כ איסור אותו שבת דרשב"ג אלאחריו קאי והיינו כשמואל דאמר לאחריו נמי אסור:

ובהכי אתי שפיר הא דמייתי בגמרא להא רישא דתשעה באב שחל בשבת דאין לו ענין כאן להא דמשני תנאי היא ולא הוה ליה לאתויי אלא לבבא דסיפא דאסור לספר בלבד משום דהא רישא מגלי אסיפא דלרבן שמעון בן גמליאל אפילו לאחריו נמי אסור וכדפירשתי ואילו לפירש"י לא היה צריך הגמרא לאתויי לרישא כלל ובמאי דפירשתי ניחא הא דאסור לספר דסיפא ארישא דתשעה באב וערב תשעה באב שחל בשבת קאי ובתשעה באב שחל בשבת לרבן שמעון בן גמליאל אמאי אותו שבת אסור הא אמר בירושלמי תשעה באב שחל בשבת שתי שבתות מותרין פי' הואיל והתענית נדחה ליום ראשון אין קרוי שבוע שחל תשעה באב בתוכה אלא ודאי אשבוע שלאחריו קאי דכמו שאזלינן בתר יום התענית להקל בחל תשעה באב בשבת דאין שבוע של תשעה באב קרוי לפניו אלא יום התענית עיקר הוא הדין בשבוע שאחר יום התענית בתריה אזלינן לאסור משום דלאחריו וההיא דירושלמי דשתי שבתות מותרין אפילו לאחריו אתיא כמאן דאמר לאחריו מותר ותדע דהכי הוא דהא דאסר ר"ש בן גמליאל כל אותו שבת בעל כרחך שחל בשבת אשבוע שנייה קאי ומשום לאחריו דאי אשבוע