גבורת ארי תענית קיט

הסריקים וכו' ושמא יש לומר דבשעת לבישה שהוא זמן מועט ליכא למימר משום שמא יאמרו דאפשר ללבוש בצינעה ואחר שראוהו לבוש יאמרו שלבש כבר קודם שבת של ט"ב ולמאי דפרי' בסמוך דלרב נחמן תרתי בעינן לאיסורא לכבס וללבוש בשבוע זו הוא דאסור אבל המכובס קודם שבוע זו מותר ללבשו וכן לכבס ולהניח נמי מותר ניחא דאין כאן משום שמא יאמרו דהרואה אותו מכבס יאמר שרוצה ללבוש אחר שבוע זו וכן הרואה אותו לבוש יאמר שנתכבס קודם שבוע זו דכל היכא דאיכא למיתלי בהתירא לא תלו אינשי באיסורא והא לא חייש בשאין לו אלא חלוק אחד והרואה אותו מכבסו וגם לובשו בשבוע זו משום שמא יאמרו הא לית לן בה דהא בשעת כיבוס איזורו מוכיח עליו כיון שאין לו אלא חלוק אחד אבל חול המועד דאיסורא הוא מצד עצמו של כביסה אי לאו איזורו מוכיח עליו לא תלי אינשי בהתירא דלא שכיח שאין לו חלוק אחר הלכך צריך להוכיח האיזור משום שמא יאמרו:

מ"מ קשה לי מאי מייתי ראיה מהא דר"י גבי חול המועד לשבוע של תשעה באב דהתם גבי חול המועד הלבישה מותרת ואדרבה היתר לבישה היא שגרמה לאסור הכיבוס כדאמר התם כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין דמצוה ללבוש ברגל בגדים לבנים ונקיים מפני כבוד הרגל משום הכי מי שאין לו אלא חלוק אחד וכבסו קודם הרגל כיון דלא נכנס לרגל כשהוא מנוול אין לקנסו לאסרו בכיבוס ואדרבה מצוה עביד בכיבוס ואין ראוי לנוולו אבל הכא בשבוע של ט"ב עיקר האיסור הוא משום לבישת מכובסים כדי שיהא מנוול משום אבל ט"ב א"כ אין ראיה מחול המועד לשבוע זו ולהתיר למי שאין לו אלא חלוק אחד ואי משום כבוד שבת זה אין ענין להא דר"י דהא דשרי בחה"מ לאו משום כבוד הרגל לא גזור בו אלא משום דאין לנו שום טעם לאסור לו הכיבוס וכדפי' ועוד אפי' תימא דהא דר"י משום כבוד הרגל נגעו בו אכתי הא לא דמי דהתם איכא כבוד הרגל בשעתי' בשעת הלבישה לאחר הכיבוס מיד אבל הכא ליכא כבוד שבת עד לאחר זמן ביום הג' ואתה מתיר לו הלבישה מיד בע"כ כיון שאין לו אלא חלוק אחד בע"כ לובש מיד ביום ה' לאחר הכביסה ומנין לנו מהא דר"י להתירו לכבס וללבוש מיד ביום ה' משום כבוד שבת דלאחר זמן של יום שלישי:

וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהן אף על גב דכן הגירסא בכל הספרים נראה לי דטעות סופר הוא דהא תנא בארץ ישראל קאי ששם נשנו משנה וברייתא מרבי ותלמידיו וכדאמר בפ"ב דב"ב (דף י"ט) ת"ל משום מיא תנא בא"י קאי ובפרק ז' דשבת (דף ע"ב) תנא בארץ ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי ובפרק ב' דחלה פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה יצאו מכאן לשם ר"א מחייב אלמא תנא בארץ ישראל קאי והא גיהוץ וכיבוס דארץ ישראל עדיפא משל בבל כדאמר בפרק קמא דכתובות (דף י') גבי ר"ג ברבי ששרה לסודר במים וכבסו ומצא עליו כמה טיפי דמים ואמר ליה הונא מר בריה דרבא מפרזקיא לרב אשי אנן נמי נעביד הכי ואמר ליה רב אשי גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואגב גירסא דהתם שבשו הסופרים לגרוס הכא גם כן וטעות הוא דהא הני תרתי סתרי אהדדי ואף על גב דפרק ב' דב"ב (דף כ"ו) תנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו ד"א ופריך והתניא וכו' כאן בבבל שני אמות כאן בארץ ישראל שאני התם כיון דמתני' מיירי מא"י אתיא ברייתא לאסופי בבל אבל כיון דתנא בארץ ישראל קאי ל"ש לומר אשל בבל כיבוס שלנו לא של ארץ ישראל כגיהוץ שלהם. חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה כו' אף על גב דבכל בבי דברייתא זו נקט לכבס ושביק ההיתר לספר שהתחיל בו ואין לומר דמשום דתני חל בערב שבת מותר לכבס בחמישי אבל לספר אסור דחמיר טפי מלכבס שכן בשלשים של איבול מותר לכבס ואסור לספר הא ליתא דהא במתני' וברישא דברייתא תני שבת שחל ט' באב בתוכה אסור לספר ולכבס ובחמישי מותרין דהיינו אם חל ט"ב בע"ש וכדפירש במתני' וגם כל המפרשים לא חילקו בין כיבוס לספר בהא מיהו איכא למימר דמש"ה לא נקט לספר משום סיפא דחל בערב שבת דאם לא כיבס בחמישי מכבס מן המנחה ולמעלה ודווקא בכיבוס מותר אבל לספר לא ומשום הכי לא חילקו בו המפרשים חדא דלדידן לא מיקלע ט"ב בערב שבת ועוד הא אלכבס נמי לייטי עלה אמוראי מכל מקום יותר נראה לי דנקט לכבס דסליק מיניה והוא הדין לספר דלענין שבוע זו שווין הן:

מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה לא נתברר אי מנחה גדולה קאמר שהוא מו' שעות ומחצה ולמעלה או מנחה קטנה קאמר שהוא מט' שעות ומחצה ולמעלה. לייט עלה אביי קשה לי וכי יש כח לאמורא לאפלוגי אברייתא וכ"ש למילט עלה ואי