גבורת ארי תענית קיח

דתנן הא בלבישה תליא איסורא ולא בכיבוס. ונראה לי דלרב נחמן ליכא איסור אלא בתרתי במכבס בשבוע זו ולובשה אחר כך אבל ללבוש המכובסים קודם שבוע זו אי נמי לכבס בשבוע זו ולהניח לית לן בה. והא דתנן אסור לכבס רישא דמילתא נקט ולכבס וללבוש קאמר אי נמי סתם כביסה ללבוש בשבוע זו קיימי משום הכי נקט לכבס וכהאי גוונא מצינו ריש פרק קמא דסוטה (דף ד') התם אמר ר"י כדי לשתותו והכא אמר כדי מזיגת הכוס אימא כדי למזוג הכוס ולשתותו. והא דנקט כדי מזיגת הכוס לחוד משום דסתם מזיגה לשתותו מיד קיימא כדי שלא יתקלקל כדפירש רש"י התם והכי נמי אמר התם גבי לצלות ביצה דאמר ר"ע התם אימא כדי לצלות ביצה ולגומעה משום דסתם צלייה הוי לגמעה מיד אבתרה בעודה חם כדפירש רש"י התם והכי נמי דכוותיה:

וא"ת א"כ מאי פריך מהא דבחמישי מותרים מפני כ"ש אי לכבס ולהניח מאי כבוד שבת איכא מאי קושיא דילמא מיירי בתשעה באב שחל בשבת דאי לאו משום כבוד שבת הוה ליה כיבוס ולבישה באותו שבוע של תשעה באב אבל משום כבוד שבת התירו. וכי תימא אי בט"ב שחל בשבת איירי אמאי מותר בחמישי מפני כבוד שבת ימתין עד ערב שבת שהוא סמוך לשבת יותר ומינכר ביה טפי שעושה לכבוד שבת דבשלמא אי מיירי שחל תשעה באב בערב שבת ניחא דבחמישי מותר מפני כבוד שבת דמוטב לכבס בחמישי שהוא ערב תשעה באב מבתשעה באב עצמו וכדתניא לקמן חל להיות בערב שבת מותר לכבס בה' מפני כבוד שבת ואם לא כיבס בה' מותר לכבס בערב שבת אלמא לכתחילה נדחה הכיבוס של ערב ט"ב מפני כבוד שבת יותר משל ט"ב עצמו אבל אי מיירי בחל בשבת עצמו מאי שנא דהתירו בה' יותר מרביעי ואי מפני כבוד שבת הוה ליה לאחר עד יום ו' לא קשה מידי דדרך הוא לכבס מפני כבוד שבת ביום ה' דבערב שבת אין לו פנאי מפני שטרוד בצרכי השבת וכדאמרינן בפרק ז' דבבא קמא (דף פ') מיו"ד תקנות של עזרא הוא שמכבס בה' בשבת תדע דלעיל בפרק ב' (דף פ"ו) תנן אנשי משמר ומעמד אסורים מלספר ולכבס ובה' מותרים מפני כבוד שבת אף על גב שאפשר בערב שבת שמע מינה היינו טעמא כדפי' וכפירש"י שם ובה' מותרים דרך בני אדם לספר בה' ולא בערב שבת מפני הטורח ואם כן היינו טעמא דכיבוס נמי ויש ליישב דאי אפשר לומר דהא דבה' מותרין מיירי בט"ב שחל בשבת דא"כ מאי אריא בה' כל השבוע נמי מותר דהואיל והצום נדחה עד אחר שבת אין זה שבוע שחל ט"ב בתוכה כדאמרינן בירושלמי ט"ב שחל בשבת ב' שבתות מותרין. ומכל מקום קשה לי לימא דתנא דידן כרבי שמעון בן גמליאל ס"ל דאמר לאחריו אסור ובחל ט"ב באחד מימי השבוע וכיון דימי אבל לדידן תופסין כל השבוע לפניו ולאחריו אסור לכבס לפניו וללבוש לאחריו אפילו לרב נחמן ואפילו הכי משום כבוד שבת בה' שרי:

וי"ל דאפילו למאן דאמר דכל אותו שבוע אפילו לאחריו אסור היינו דווקא בו' ימי החול אבל שבת אינו בכלל אחר תענית דתשעה באב גופיה נדחה מפני כבוד שבת א"כ יום שבת אינו נטפל ונכלל בכלל שבוע זו שחל ט"ב בתוכה ואינו נמנה עמהן וכיון שכן אי סלקא דעתך דאין אסור אלא לבישה עם הכיבוס של שבוע זו א"כ למה לי טעמא דהיתר חמישי משום כבוד שבת תיפוק ליה בלאו הכי כיון דאין שבת בכלל איסור של שבוע זו הוה ליה כלכבס ולהניח לאחר זמן איסור דשרי לכולי עלמא ועוד מאי איריא דבה' דאיכא משום כבוד שבת דמתיר אפילו כל השבוע דליכא משום כבוד שבת אפילו הכי מותר מדר"נ דהוה ליה לכבס ולהניח ואף על גב דמפרש לקמן טעמא דרשב"ג משום דכתיב שבתה היינו ימי החול ואין שבת עצמו בכלל והשתא דאתית להכי קושיא קמייתא נמי לא קשה מידי ואינו צריך להא דירושלמי שכתבתי:

לעולם לכבס וללבוש וכשאין לו אלא חלוק אחד דאמר רב אסי וכו' קשה לי הא בפרק ג' דמועד קטן פריך אהא דר"י יאמרו כל הסריקים אסורים וסריקי בייתוס מותרין ומשני איזורו מוכיח עליו ופירש רש"י בפרק ח' דחולין (דף ק"ז) האיזור הוא קבוע תמיד בחלוק וכשהוא פושט חלוקו ולובש חלוק אחר נוטל האוזר מזה וקובע בזה וזה שאין לו אחר מכבסו עם איזורו והרואה כשהוא מכבסו ואיזורו עמו יודע שאין לו אלא חלוק אחד וביש לו ב' חלוקים דזה נמי איזורו מוכיח עליו שיש לו עוד חלוק שאין האיזור בחלוק המתכבס והא האי טעמא לא שייך אלא גבי חול המועד שאין האיסור מחמת הלבישה אלא מחמת הכיבוס וכיון דבשעת כיבוס שהוא כל עצמו של איסור איזורו מוכיח עליו שפיר דמי אבל בשבוע של ת"ב אין איסור הכביסה לחודה לרב נחמן אלא לכבס וללבוש כי מוכיח עליו בשעת כביסה מאי הוי כיון דבשעת לבישה שהוא עצמו של איסור אינו מוכיח אכתי יאמרו כל