גבורת ארי תענית קיז

ר"י דתענית של תשעה באב ואפילו נפרש דהוא בערב תשעה באב ואמר ר"י היינו בערב של תשעה באב דהיינו בליל תשעה באב קאמר שנחרב הבית בלילה וקרא דבעשור לחודש דלעיל תפרש לר"י שהציתו בו האור בליל ט' והיה דולק והולך יום תשיעי ועשירי אפילו הכי אי אפשר לומר כן דהא בפרק ב' דערכין (דף יב) רצה לפשוט מהא דאמר ר"י דלוים אין מעכבין שירה דשמע מינה דנדבת עולת ציבור טעונה שירה דליכא למימר דעולת חובה הוי הא בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד ודחי לה ותסברא כו' והשתא אי חרב הבית בלילה איך סלקא דעתך דשיר של קרבן היה הא אמרינן התם מה כפרה ביום אף שירה ביום אלא על כרחך הגירסא אותו היום תשעה באב היה והכי גרסינן שם בערכין:

והלוים היו אומרים שירה בפרק ב' דערכין (דף י"ב) רצה לפשוט מהא דעולת נדבת ציבור טעונה שירה דקאמר התם האי שירה מאי עבידתא אילימא דעולת חובה מי הואי הא בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד אלא לאו דעולת נדבה וקאמר ותסברא מאי שנא דעולת חובה דלא הוי ומאי שנא דעולת נדבה דהוי ודחי הא לא קשיא בן בקר אקראי בעלמא הוא דאיתרמי להו פירוש בן בקר שאינו ראוי לתמיד וראוי לעולת נדבה וכן פירש רש"י ומוכרח הוא מדנקט בן בקר דמשמע משום דאינו ראוי לתמיד נקט ליה דאילו איתרמי להו טלה הראוי לתמיד היו מקריבין אותו לתמיד ולא לנדבה מכל מקום קשה לי הא קיימא לן בפרק ט' דפסחים (דף צ"ו) דתמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם לשחיטתו אם כן למה לי למימר בן בקר שאינו ראוי לתמיד איתרמי להו אפילו תימא דטלה דראוי לתמיד הוה אפילו הכי הקריבוהו לנדבה ולא לתמיד כיון דלא נתבקר ארבעה ימים קודם וכי תימא דביקור לא מעכב בדיעבד הילכך אם איתא דאיתרמי להו דבר הראוי לתמיד הוה להו להקריבו לתמיד ולא לנדבה ליתא דהא אמר סוף פרק ג' (דף מ"ב) אמר רב הונא אומר היה רבי יוסי עולת העוף שנמצא בין אגפיים וכסבור חטאת העוף הוא ואכלו פטור ופריך מהא דתניא ר' יוסי אומר השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו חייב חטאת וצריך תמיד אחר ומשני כגון שהביאו מלשכה שאין מבוקרת ופירשו התוספות ואפילו נמצא היום משום דטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה שמע מינה דביקור ארבעה ימים קודם לשחיטה מעכב אפי' בדיעבד מדמחייב חטאת וצריך תמיד אחר:

מיהו על פירוש התוספות קשה לי הא אמרינן בפרק קמא דראש השנה קרבנות ציבור הבאים באחד בניסן מצוותן להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה והא דמצוה להביא מן החדש נפקא ליה התם מקרא דזאת עולת חודש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ואפילו הכי אם הביא מן הישן יצא בדיעבד ובעל כרחך האי טעמא משום דלא שנה הכתוב עליו לעכב בדיעבד דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב כדאמרינן בפרק ג' דמנחות (דף נ'). ועוד קשה לי הא אמרינן בסוף פרק ז' דבבא קמא (דף פ"ב) היו אותן שבחוץ מעלין להם תמידין ומשמע שהיו מעלין להם תמידין בכל יום לצורך אותו יום בלבד אף על פי שלא נתבקר ארבעה ימים קודם שחיטה שמע מינה דאין מעכב דיעבד. ודוחק לומר שלא הקריבו עד לאחר ארבעה ימים מיום ששילשו להם ומה ששילשו להם היום היו מקריבין אחר ארבעה ימי הביקור דפשטא דסוגיא לא משמע הכי וגם דוחק לומר דאותן שמבחוץ כיון דהיו גם כן ישראל היו מבקרין אותן ארבעה ימים קודם והכהנים שבפנים סמכו על עדותן מה שאמרו שביקרו כהלכתן מפשטא דעובדא לא משמע הכי דאם כן הוה ליה להגמרא לפרש הכי להדיא ולא לסתום. ועוד דבירושלמי דפירקין אמרינן דבימי מלכות אנטיוכוס ובימי מלכות הרומיים שהחריבו הבית היו משלשלים להם שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני כבשים והתם מאי איכא למימר ועוד אני תמה על עיקר דברי התוספות דביקור ארבעה ימים מעכב בתמיד הא עיקר ביקור דתמיד נפקא ליה התם בגזרה שוה מפסח מצרים דנאמר בתמיד תשמרו להקריב ונאמר שם והיה לכם למשמרת מה להלן ביקור ארבעה ימים אף בתמיד כן והא ביקור דפסח מצרים גופיה אינו אלא למצוה ואינו מעכב דיעבד כדאמרי' במכילתא פרשה בא (הכי נמי גבי ביקור הא לא שנה עליו הכתוב לעכב מיהו אין זה קושיא כ"כ כיון) (חסר) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם וכו'. כתבו התוספות בשם ר"י אף על פי שאין אותו פסוק בשיר של מוצאי שבת אירע להם כך שאמרו אותו פסוק. ובירושלמי מפרש אילייא נקט ונעלם מהם דגמרא ערוכה היא שם בפ"ב דערכין (דף י"א):

ע"ב לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר וקשה לי מאי אסורים לכבס