גבורת ארי תענית קטז

צרות והיינו חורבן הבית שנחרב פעמים בו כמה שכתבתי לעיל ולר"י דלא אזיל בתר אתחלתא דפורעניות אלא בתר רובו נמצא דלא הוכפלו בט"ב דעיקר פורעניות של חורבן ראשון בעשירי היה ולדידי' תשעה באב שאנו מתענין על חורבן בית שני נמי ברצון תליא כשאר צומות דהא בו נמי לא הוכפלו:

עוד יש לומר דבחורבן בית שני נמי רובו של היכל נשרף בעשירי והא דאר"י קבעתיו בעשירי אחורבן שני קאי ומכל מקום אי הרוב היה נשרף נמי בט' היינו חייבים להתענות בט' מפני חורבן ראשון אף על גב דאין בית השני נשרף רובו בט' אפילו הכי לאחר חורבן בית שני חזרו צרות של חורבן בית ראשון למקומן להתענות עליהם אף על גב דבזמן בית שני היו לששון ולשמחה כדאמר בפרק קמא דר"ה (ד' י"ח) אפילו הכי בחורבן בית שני חזרו למילתא קמייתא להתענות על צרות ראשונו' מידי דהוי אצום גדליה בג' בתשרי אף על גב דלא אירע שום תקלה בו ביום בשני בחורבן מכל מקום אחר חורבן שני חזר למילתא קמייתא להחענות בו מחמת צרות חורבן הראשון והוא הדין נמי אי רובא של היכל א' היה נשרף בט' ולא כמו של שני שרובו בי' לר"י דאזיל בתר רובא ראוי להתענות מחמת הא' בט' ומחמת הב' בי' מיהו להתענות שני ימים רצופים אי אפשר מפני הסכנה דהא אפילו יוה"כ דחמור דבכרת אין מתענין בו אלא יום א' ולא חייש לספיקא דירחא מפני הסכנה כדמוכח בפרק קמא דר"ה (דף כ' וכיון דבעל כרחך צריך לבטל אחד מב' צומות הללו מבטלין של יו"ד אפילו לר"י דאזיל בתר רובא היה מודה דמתענין בט' ומבטלין של י' דאי אזלת בתר רובא של ב' להתענות בי' אתה עוקר ומבטל של חורבן א' שראוי להיות בט' לגמרי ובע"כ היינו מתענין בט' ועולה גם לשני קצת משום דאתחלתא דפורענות של שני בט' היה ובהא דלראשון הוי ר"י מודה דבתר אתחלתא סגי לשני ועוד הא תשעה באב קודם לעשירי משום הכי מקדימין להתענות בט' דקדים וממילא תענית של יו"ד בטל מפני הסכנה:

מ"מ תירוץ א' נראה לי עיקר דרובו של ב' בתשעה באב נשרף לא כשל א' דאי שניהן רובן נשרף בי' לר"י דאזיל בתר רובא אם כן לעיל דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה ונפקא ליה מקרא עלי מועד לשבור בחורי לר"י אינו צריך למלאות ואפילו הכי איקלע יום השבר שהוא עשירי באב ביום הבכיית חנם והא בפרק ז' דפסחים (ד' ע"ז) נפקא ליה דשעירי ר"ח באין בטומאה משום דר"ח איקרי מועד מהאי קרא דקרא עלי מועד ובפרק קמא דשבועות (ד' י') דשעירי ר"ח ורגלים מכפרים כפרה א' מאשר תקריבו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדות זה לזה ור"ח נמי מועד איקרי מקרא דקרא עלי מועד ואי לר"י ב' חורבנות בי' באב היו אצ"ל דתמוז דהאי שתא מלויי מליוה ולא משכחת לה לר"ח דאיקרי מועד ועוד הא אמר רבי יוחנן לעיל דמפני בכיית חנם של ליל תשעה באב הוקבע בכיה לדורות ואם איתא הא בכיה של דורות מן הדין בי' באב הוה לר"י ולא בליל בכייתם אלא ודאי הא דאמר רבי יוחנן קבעתיו בי' מפני כו' אשל א' קאי אבל של ב' רובו בתשעה באב נשרף ומשום הכי בכייתו ותעניתו של דורות אשני בליל בכייתם מיקלעי אפילו לר"י ומכל מקום קבעו עכשיו תענית בתשעה באב מפני השני ולא בעשירי מפני הראשון אע"ג דראוי להתענות נמי על צרות הראשון כדמצינו גבי צום גדליה לא דמי דשאני התם דאפשר אבל הכא כיון דאי אפשר להתענות שני ימים רצופים תשיעי ועשירי מפני הסכנה וצריך אתה לדחות את אחד מהן מוטב ידחה התענית של ראשון מפני השני דחורבן בית שני חמיר לן וכהאי גוונא" מצינו בצום הרביעי של הבקעת העיר שהיה בראשונה בט' בו לפי פשטא דגמרא דילן ובשנייה בי"ז בו ואפילו הכי אנו מתענין בי"ז דחורבן בית שני חמיר לן ואין מתענין בט' כלל שלא להטריח את הציבור יותר מדי להתענות שני ימים בחודש א' כמו שכתב הרמב"ן אע"פ שאינן רצופי' כ"ש בצום החמישי שיש לומר כן ועוד בצום החמישי אפי' תימא דתענית אשל ראשון ושל שני שקולים כיון דקדים יום תשיעי לשל עשירי מקדימין להתענות ביום המוקדם שהוא ט' בו וממילא תענית של עשירי נדחה מאליו מפני הסכנה:

כשחרב הבית בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה הכי גירסת ספרים דידן ונראה לי שהוא טעות סופר דאי אפשר לומר לר"י חרב הבית בח' באב בראשונה ובשניה חדא מכלל דר"ע רבו דאמר בפ"ק דר"ה (דף יח) צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו ועוד תניא לקמן כל שהוא משום תשעה באב אסור לאכול כו' ואסור לרחוץ ריב"י אמר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ אלמא לר"י בתשעה באב מתענין מפני חורבן הבית ועוד תניא בסוף פרק ג' דערובין (ד' מא) אמר להו ר"י אי אתם מודים לי בט' באב שחל להיות בשבת שמפסיקין מבעוד יום אלמא מודה