גבורת ארי תענית קטו

אירושלמי דאמר התם דשלוחים יוצאים אתשעה באב אבל אשאר צומות אפילו אשבעה עשר בתמוז לא משום דרצו מתענין רצו אין מתענין אבל תשעה באב הכל מתענין משום דהוכפלו בו צרות דאמר מר בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשנייה ופירשו שם התוספות אע"ג דבשבעה עשר בתמוז נמי הוכפלו שאני תשעה באב דצרה אחת הוכפלה דהיינו חורבן הבית ופירוש זה נראה לי עיקר אע"פ שפירשו עוד דשאני חורבן הבית דתקיפא טובא לישנא דהוכפלה לא משמע תקיפא אלא הוכפלה פעמים והשתא אי בראשונה נמי הובקעה העיר בשבעה עשר בו לפי האמת כמו בשנייה אם כן בשבעה עשר נמי הוכפלה צרה אחת פעמים כמו בתשעה באב ואמאי רצו אין מתענין בו בי"ז יש לומר כיון דלא רצה הפסוק לשנות ממה שהיו סבורים וכתוב דבתשעה בתמוז הובקעה הוה ליה כלא נכפלו:

מכל מקום כי מעיינת בירושלמי תראה דפליג אגמרא דידן בעל כרחך דהא אמרינן התם בין כמאן דאמר בט' בחודש בין כמאן דאמר בי"ז מה ביניהון פירוש כמה ימים היה בין הבקיעה לחורבן הבית כ"א יום אמר ר' אבינה וסימנא מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משעה שהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיה כ"א יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום מאן דאמר בתשעה לחודש באחד באב חרב הבית מאן דאמר בי"ז לחודש בתשעה באב חרב הבית והשתא אי סבירא ליה לגמרא דילן דבתשעה לחודש הובקעה בעל כרחך חרב הבית באחד באב כסימנא דמקל שקד אם כן מאי הוכפלו הצרות דט"ב וגם היאך תנן בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה הא בראשונה חרב באחד באב וגם כפל צרות בתשעה באב ליכא וכי תימא למאי דטעו הוה ליה כפל צרות ותאמר מתוך שטעו על שבעה עשר בתמוז של הבקעה למנותו תשעה לחודש זה גרם להם טעות על יום החורבן ממילא למנותו אחד באב אע"פ שהיה בתשעה באב וטעותם מילתא היא כיון דהפסוק לא רצה לשנותו ועוד דקרא נמי חשיב תשעה באב לחורבן הבית כדנפק ליה לקמן דף כט ע"א וכתיב עד חודש ימים וגו' דהוה ליה עשרין ותרתין בסיון. פירש רש"י חודש כ"ט יום שאכלו בשר והתוס' פירשו דחודש הוא שלשים יום שאכלו ופירוש התוס' נראה לי עיקר דסתם חודש דקרא היינו חודש מלא של שלשים יום כדאמרינן בפרק ד' דיבמות (דף מ"ח) גבי ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ירח שלשים. ובפרק קמא דנזיר (דף ה') גבי אבשלום נזיר עולם היה ומגלח אחד לשנים עשר חדשים דכתיב מקץ ימים ויליף ימים מבתי ערי חומה ופריך ואימא שלשים יום מהאי קרא דעד חודש ימים שמע מינה דהאי עד חודש ימים שלשים יום הוה והשתא כשנחשוב מעשרים באייר שנעלה הענן שלשה ושלשים יום דדרך שלשה ימים ושלשים יום דאכילת בשר בע"כ יום עשרים דאייר נחשב מקצתו לשלשה ימים דדרך וחנו בכ"ד ובו ביום ירד השליו נשאר לאייר שמונה ימים עם יום הירידה שהרי אייר חסר הוא נשלמו שלשים יום דחודש ימים שאכלו בשר בכ"ב בסיון כשתחשוב יום הירידה ראשון לחודש ימים שאכלו ופי' התוס' שלפנינו מגומגם ורש"י לפי שיטתו נמי פירש כן דיום כ' של אייר נחשב ראשון לשלשה ימים דדרך דהוה ליה עשרים ושנים ונשאר מאייר שבעה ימים עוד חוץ מיום החנייה וכ"ב מסיון כלו בו חודש של כ"ט וקשה לי מנלן הא דילמא יום החניה בכלל חודש ימים דקרא. ואם כן לפי זה שילוח מרגלים קדים יום אחד ולא תקשה הני ארבעים יום נכי חד הוה ואין צריך לומר תמוז דהאי שתא מליי מליוה שלא כסדר החדשים אבל למאי דפירשתי ניחא דלא סגי בלאו הכי ורש"י בפירוש החומש פירש דרך שלשה ימים מהלך שלשה ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסן לארץ מיד ותיפוק ליה דהא הכא מוכח להדיא שנסעו בשלשה ימים וכדפירש רש"י ולא חנו עד כ"ב בסיון ואפילו לפי שיטת רש"י דשמעתין בעל כרחך כך עלה החשבון:

והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי וכו'. קשה לי הא על כרחך הא דר' יוחנן דאמר קבעתיו בעשירי אחורבן בית שני קאי דעליו אנו מתענין דאילו חורבן בית ראשון מאי נפקא מינה מאי דהוה הוה וקרא מחורבן בית ראשון מיירי ואין לנו שום נפקא מינה משריפת בית ראשון לתענית שלנו על של שני אלא תענית שלנו בשריפת השני תלוי הכל ויש לומר דודאי רובו של בית שני בתשעה באב נשרף ועליו אנו מתענין מכל מקום נפקא מינה נמי לדידן בהא דאמר רבי יוחנן אלמלא הייתי באותו דור של חורבן ראשון קבעתיו בעשירי מפני שרובו של אותו היכל נשרף והא דאמר בפרק קמא דר"ה (דף י"ח) דבשאר צומות אם אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין חוץ מתשעה באב דלעולם מתענין משום דהוכפלו