גבורת ארי תענית קיב

אינו דוחה אלא דנעילה דאי אפשר שידחה של מנחה לחוד כמו קרבן מוסף דא"כ היכא דחל קרבן עצים ביום שיש בו מוסף ע"כ צריך לעשות דיחוי חדש מפניהם לידחות עכשיו של נעילה עם של מנחה ב' מעמדות מפני ב' קרבנות הללו נמצא אתה עושה דיחוי חדש דהא אין נעילה נדחה לעולם לא מפני זה ולא מפני זה ודרך חכמים להשוות מידותיהם בכל מקום לפיכך תיקנו שהמעמד הנדחה מפני זה אין זה אותו מעמד עצמו הנידחת מפני חבירו הלכך אפילו ביום שיש בו שניהם כל אחד ואחד דוחה מעמד היום כדינו תמיד ואין כאן דיחוי חדש ותקנו דמנחה נידחה מפני קרבן מוסף ודנעילה מפני קרבן עצים מש"ה שפיר טפי דהא ביום שיש בו מוסף ודאי קרבן מוסף קדים לקרבן עצים חדא דזה חובה של תורה וזה של דברי סופרים ועוד דמוספין קריבין מיד אחר תמיד של שחר כדמוכח בסידור מערכה דאביי בפרק ג' דיומא (דף ל"א) ועוד בלאו הכי קרבן מוסף תדיר וקרבן עצים אינו תדיר דאינו אלא ט' פעמים בשנה כדתנן במתני' ומכל מקום לר"ע קרבן עצים אין במנחה דכיון דלדידיה בשביל קרבן מוסף לחוד נידחה מעמד דמנחה ודנעילה מעתה אפילו ביום שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים כגון בר"ח טבת וניסן כדתנן במתניתין לא ניתוסף לשום מעמד דיחוי חדש בשביל קרבן עצים דהא בלאו הכי בשביל מוסף לחוד נידחה מעמד דמנחה ודנעילה מעתה לית לן בה אי קרבן עצים דוחה מעמד דמנחה או דנעילה דהרי בזמן דקרבן עצים לחוד לעולם קבוע לו המעמד הנדחה מפניו והיכא דאיתרמי קרבן מוסף וקרבן עצים ביחד דהיינו בשני ראשי חדשים הנזכרים אין קרבן עצים מועיל לדיחוי שום מעמד דהא בלאו הכי המעמדות שניהם נדחים מפני קרבן מוסף לחוד הלכך הכי פריך טפי לידחות המעמד דמנחה מפני קרבן מוסף דמן הסתם זמן המנחה סמוך לו יותר משל נעילה דהא קיימא לן זריזין מקדימין למצות ושל נעילה אינו סמוך לו כל כך:

. שאפילו לשכה מלאה עצים שיהא אלו מתנדבין משלהן קשה לי הא תנן בפרק ד' דמסכת שקלים שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם אמרו לו אף אתה אומר שאין באין אלא משל ציבור ואמרינן בפרק י' דבבא מציעא (דף קי"ח) דפליגי אי חיישינן שמא לא מסר לציבור יפה דרבנן חיישי ור' יוסי לא חייש והא עצי מערכה אינן באין אלא משל ציבור כדאיתא בפרק ב' דמנחות (דף כ"ג) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור אף עצים ואש משל ציבור ואפילו קרבן יחיד נפקא ליה מהא שיהיו עצים משל ציבור דומיא דמזבח והאי משל ציבור מוכח התם שהוא מתרומת הלשכה דומיא דמלח דאתי משל ציבור כדאמר התם סלקא דעתך אמינא כי זכי להו רחמנא מלח למלוח קרבן לישראל דאית להו לשכה אבל לכהנים וכו' משמע מינה דעצי המערכה אפילו לקרבן יחיד באה משל ציבור ואיך התנדבו אלו משלהם והניחא לר"י אפשר לומר דמייתי ומסרי לציבור כדאמר גבי שומרי ספיחים אבל לרבנן דחיישי לשמא לא ימסרנו יפה קשה שוב ראיתי בירושלמי שמוקי להא שיהיו אלו מתנדבין משלהן כר' יוסי דאמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ולבסוף מסיק דברי הכל היא מה דפליגי בגופו של קרבן אבל במכשירין כולי עלמא מודו שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור ולכאורה למאי דמוקי כר"י פליגי אגמרא דילן דאמרי אדרבי יוסי דמייתי ומסר לציבור ולהירושלמי דטעמא דר"י קרבן יחיד משתנה לשל ציבור אינו צריך למסרו לציבור והכי נמי משמע בהא דקאמר לבסוף דמה פליגי בגופו של קרבן אלמא לר' יוסי אינו צריך למסרו לציבור מכל מקום במאי דאמר הירושלמי במכשירי לכולי עלמא קרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור יש לומר דאף גמרא דידן סבירא ליה הכי אלא שקשה ליה דאמר התם בירושלמי תני האשה שעשתה כתנות לבנה כשירה ובלבד שתמסרנו לציבור אמר ר"א דר"י היא דאמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ר"י בשם ר' הילא דברי הכל היא מה פליגי בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן דברי הכל קרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור והרי בגמרא דילן פרק ב' דיומא (דף ל"ה) אמרי' אחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור פשיטא מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל ושמע מינה דלגמרא דידן אפילו מכשירי קרבן כמו כתנות בעי מסירה לציבור וא"כ הוא הדין לעצים ולרבנן דחיישי לשמא לא מסר יפה הדרא קושיא לדוכתא היאך התנדבו אלו משלהם ואע"ג דהתם גבי כתונת משמע דסגי ע"י במסירה לציבור לכולי עלמא הא פירשו התוספות התם דהאי טעמא דאנן סהדי דכהן גדול מוסר אותו יפה שהוא גדול בתורה ויודע שיש למסור יפה