גבורת ארי תענית קח

ב' מה' פסולי המקדש שיתקלקל קולו מרוב הזקנה נפסל וא"כ אפילו למ"ד עיקר שירה בפה נפסלו אותן לוים קצוצי בהונות בשעת חורבן עד שעת הבנין שנשתנה קולם מחמת זקנה מרובה ונפסלו בקול שוב ראיתי להריטב"א שם ריש פרק ד' דקדושין שכתב על פר"שי ולי נראה שבנה הבית קודם שעלה עזרא והקריבו עליו קרבנות ואיך אפשר שלא היה שם לוים משוררים בפה ובכלי והנכון שבעליה הראשונה עלו שם מבני לוי כשרים אבל ביסוד המעלה של עזרא לא עלו והיינו דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם וכן מפורש במקראות. מר סבר עיקר שירה בפה ומ"ס עיקר שירה בכלי ואע"ג דאין שיר אלא בשעת ניסוך היין כדאמרינן בפ"ב דערכין אין אומרים שירה אלא על היין והא נסכין עצמן אין מעכבין את הקרבן כדאמרינן ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אפילו למחר כבר פי' התוס' התם גבי הא דקאמר השיר מעכב את הקרבן דמעכב את הניסוך קאמר דאם אין שיר אין ניסוך והכי נמי כלי שיר דמתני' ולוים דקאמר שמואל דמעכב את הקרבן למאי דפירשתי דמשום שירה קאמר דלוים מעכבין היינו שמעכבין לניסוך היין ולפר"שי דמעכבין משום מעמד מעכבין לעיקר קרבן קאמר ואפי' למאי דפירש' בע"כ צריך לומר דהא דישראל מעכבין מעכבין משום מעמד קאמר דשמע מיניה דאפילו בשעת ניסוך היין של תמיד בעי מעמד דאל"כ לא משכחת לה לשלשתן שיהו מעכבין ביחד דאי בשעת עיקר הקרבן לוים למה לי דהא בישראל לחוד סגי משום מעמד וכדפי' לעיל אלא ודאי בשעת ניסוך מיירי דכהנים צריך לנסך ולוים לשיר וישראל למעמד ואע"ג דניסוך אינו מעכב כפרה אפ"ה בכלל תשמרו דקרא הן דמיניה נפקא ליה מעמדות דהא בספרי אמר את קרבני זה הדם לחמי אלו אימורין כו' תשמרו שיהי' כהנים לויים וישראלים עומדין על גביהם והא אימורין אינו מעכב כפרה ואפילו הכי בעו מעמד והשתא כיון דאי אפשר לפרש הא דמאן דאמר שיר מעכב את הקרבן את עיקר הקרבן אלא את הניסוך קאמר וכדפירש התוס' והשתא הא דכלי שיר מעכב למתני' אניסוך דווקא קאי כ"ש דתקשה לפירש"י דעיכוב דלוים דשמואל משום מעמד הוא נהי דניסוך נמי בעי מעמד וכדפירשתי מכל מקום למה לי' להגמרא למשוי פלוגתא בין ברייתא דחשיב לכלי שיר ולשמואל דלא חשיב לה דלמא שמואל מיירי מעיקר קרבן דלא שייך שם כלי שיר אי נמי שמואל מיירי בין מעיקר קרבן בין מניסוך והני דקחשיב פסיקא ליה דמעכבי בשניהם אבל כלי שיר לא פסיקא ליה דהא ליתא בעיקר קרבן אלא ע"כ כדפי' עיקר דעיכוב לוים דשמואל משום שיר הוי ומניסוך מיירי ומדלא חשיב לכלי שיר שמע מיניה דסבירא ליה עיקר שירה בפה ומהשתא בעל כרחך פליג אמתניתא:

מר סבר עיקר שירה בכלי כתבו התוס' א"כ צריך שיהיו כהנים או לוים דהא הכלי זמר היו קודש ואיני יודע מה ענין כהנים לשירה הא כהנים מוזהרים שלא לעבוד עבודת הלוים כדאמרינן בפרק ב' דערכין (דף י"א) גם הם גם אתם אתם בשלהם פירוש כהנים בעבודת הלוים כגון לשורר ולשוער במיתה וגם מה שתלו דאם עיקר שיר בכלי צריך כהנים או לוים דווקא משום דכלי זמר היו קודש לא בהא תליא עיקר טעמא אלא כיון דעיקר שירה בכלי אי אפשר אלא בלוים שהם משוררים כדיליף מקרא בפרק ג' דערכין אבל אי עיקר שירה בפה אפילו בישראל ועבדים סגי כדאמרינן התם ואי טעמא משום דכלי זמר היו קודש בעי לוים כדברי התוס' אם כן אפילו אי עיקר שירה בפה לא סגי בלא לוים אלא שיש לומר לדעת התוס' דהא בהא תליא דאי עיקר שירה בפה אין צריך לקדש את הכלי זמר ואי עיקר שירה בכלי הוה ליה כלי שרת וצריך לקדש הכלי בע"כ והכי משמע להדיא ריש פרק ה' דסוכה (דף נ') בהא דאמר רב יוסף מאן דמכשיר כלי שרת של עץ קסבר עיקר שירה בכלי פירוש והוה ליה כלי שיר כלי שרת וילפינן מאבובא דמשה ומר סבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן מאבובא דמשה דכיון דאין עיקר שירה בכלי לא הוה ליה כלי שרת מ"מ בשמעתין אין צריך לזה כלל:

בא דוד והעמידן על עשרים וארבע פירוש אותן שמונה שהוסיף על של שמואל היו משל אלעזר לבד ושל איתמר עדיין עומד על תקנת שמואל שתיקן משל אלעזר שמונה וכן משל איתמר שמונה ובהכי אתי שפיר אליבא דרב קרא דמייתי בסמוך בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז דהיינו כדקאי קאי לאיתמר ואתיקן דוד קאי כנ"ל:

אמר לך רב חמא בר גוריא תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שמונה. קשה לי נהי דרישא דמילתא אתי שפיר כהאי תנא אבל הא דאמר שמואל בפני עצמו העמידן על שש עשרה ואחר כך בא דוד והעמידן על עשרים וארבע. ולהאי תנא בתרא בעל כרחך דוד ושמואל ביחד העמידן על עשרים וארבע דכיון דמשה תיקן שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר ודוד העמידן על