גבורת ארי תענית קז

תיובתא לשמואל בשלמא בהא דעיקר שירה דלשמואל בפה ולמתני' בכלי לא קשה מידי דתנאי פליגי בהא בפרק ב' דערכין ואמר לך שמואל אנא דאמר כמאן דאמר התם עיקר שירה בפה אבל בהא דמעמד אם איתא דפליג שמואל אמתניתא הוה ליה למותיב תיובתא מינה ודוחק לומר דלא מיתניא בי רבי חי"א ורבי אושעיא ולא מותבינן מינה כדאמרינן בשילהי מסכת חולין דאם איתא הוה ליה להגמרא לפרש כן בהדיא אבל למאי דפירשתי ניחא דתנא מילתא פסיקא נקט דכהנים ולוים ודאי מעכבין לעולם הללו משום הקרבה והללו משום שיר ולא סגי בלאו הכי וכן כלי שיר פסיקא ליה לעכב למאי דס"ל עיקר שירה בכלי אבל ישראל לא פסיקא ליה לעכב אע"ג דעיקר מעמד ודאי מעכב מ"מ סגי בכהנים ולוים שלא הקריבו ולא אמרו שירה על זה הקרבן וכדפרישית:

ולמאי דפירשתי ניחא הא דקאמר הגמרא במאי קמיפלגי מר סבר עיקר שירה בפה ומר סבר עיקר שירה בכלי והשתא לפירש"י דהא דשמואל דכל הני מעכבין את הקרבן משום מעמד הוא איכא למידק מנלן דפליגי בעיקר שירה אי בפה או בכלי דילמא דכולי עלמא עיקר שירה בכלי והא דלא חשיב שמואל לכלי שיר בהני דמעכבין את הקרבן משום דס"ל כמאן דאמר דעיקר שירה לגמרי אינו מעכב דהכי תניא בפרק ב' דערכין (דף י"א) השיר מעכב את הקרבן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מעכב והתם בעיקר שירה פליגי אי מעכב אי לא דאמרי' מאי טעמא דר"מ דכתיב ואתנה את הלוים וגומר ולכפר מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת ורבנן ההוא מיבעי ליה לכדר"א דאמר מה כפרה ביום אף שירה ביום אלמא לרבנן עיקר שירה לגמרי אינו מעכב ואע"ג דלשמואל עיקר שירה בפה סבירא ליה דאמר שמואל התם מנין לעיקר שירה מן התורה דכתיב ושרת בשם ה' וכו' הוי אומר זה שירה שמע מינה דסבירא ליה עיקר שירה בפה דאי בכלי אין זה שירות בשם מכל מקום כיון דמהא דשמואל דהכא לא מוכח מידי דס"ל דעיקר שירה בפה למה ליה להגמרא לומר דהא דשמואל דהכא פליג אברייתא דחשיב כלי שיר דשמע מינה דעיקר שירה בכלי כיון דשמואל דהכא לא מיירי כלל מעסק שירה אלא מענין מעמדות לחוד אבל למאי דפירשתי דהא דלוים מעכבין את הקרבן משום שירה קאמר ניחא דמדלא חשיב נמי לכלי שיר דמעכבי שמע מינה דס"ל עיקר שירה בפה ובלוים לחוד סגי בלא כלי שיר ובסמוך יתבאר עוד:

מר סבר עיקר שירה בפה. קשה לי הא ריש פרק ד' דקדושין (דף ס"ט) תנן עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לוים כו' ופירש"י ותוס' אע"ג דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם היינו ראויין לשיר אבל אותן שעלו עמו קצוצי בהונות היו ואינם ראויים לשיר ובפרק ט' דיבמות (דף פ"ו) אמרינן מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא והשתא למאן דאמר עיקר שירה בפה הא אפשר לקיים השיר באותן לוים שעלו דהא אין מום פוסל בלוים כדאמרינן בסוף פרק קמא דחולין (דף כ"ד) ואי משום דאיכא נמי מצוה בכלי שיר כדאמרינן בפרק ב' דערכין (דא (דף י') הא אמרינן התם למאן דאמר עיקר שירה בפה שירה בכלי כשר אפילו בישראל ועבדים ואפילו לכתחילה כדתנן התם ועבדי כהנים היו דברי ר"מ ואפילו לר' יוסי דפליג ואמר ישראל המשיאין לכהונה היו ור' חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו לאו משום דפסלי בשאר אלא דפליגי אי מעלין מדוכן למעשר וליוחסין כדמפרש בגמרא התם ואפילו לר"ח כיון דמדינא אפילו ישראלים ועבדים כשרים לכתחילה ואין בזה אלא חששא מצד אחר אין ראוי לקנסם בשביל זה ועוד לר"מ דס"ל מעבדים הוה ור"י דס"ל ישראלים הוה א"כ אמאי קנסו הא אפשר לאלו לשורר בכלי ואותן הלוים קצוצי בהונות ישוררו בפה שוב ראיתי להתוס' שם בפרק ט' דיבמות דכתבו ואפילו למאן דאמר עיקר שירה בפה מכל מקום הקפיד כיון דאיכא נמי מצוה בכלים ודברי תימה הן וכמו שכתבתי:

אבל לי נראה כיון דלא מצא אלא אותן לוים שהיו קצוצי בהונות בשעת חורבן הבית בשעה שאמר להן נבוכדנצר הרשע שירו לנו משיר ציון הא ודאי עד עלות עזרא מבבל הזקינו הרבה דהא גלות בבל שבעים שנה ועזרא עלה בשנת שית לדריוש כדכתיב וזה היה אחר גמר בנין הבית ומן הסתם מחמת זקנה מרובה נתקלקל קולם ודבר זה נראה לעינים שקול זקנים נשתנה ואין להם ביסומי קלא כלל ואפילו לבין צעירי שנים לגדולי השנים איכא חילוק בבסומי קלא וכדתנן בפרק ב' דעירכין אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר ולא היו אומרים בנבל ובכינור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה ותנן עוד התם וצעורי הלוים היו נקראין וקאמר בגמרא כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי כו' פר"שי מקטינין ועושין קולם דק דק ויפה ומצערין הלוים שאין יכולין לבסם קולם כמותן כ"ש זקנים רבות השנים כאותן שעלו מן הגולה שנאבד מהם בסומי קלא לגמרי והא אמרי' התם בסוף פ"ק דחולין בשילה ובבית עולמים שעבודת הלוים בשיר אין נפסלין אלא בקול ופירש הרמב"ם