גבורת ארי תענית קו

אין הקיש למחצה והא מוכח בהא דפ"ג דמגילה דאין כל המומין פוסלין במברך ומשני הא איתקוש לנזיר ומהשתא ניחא דאיצטריך נמי הא דנסמכה למשרי מברך בעל מום ופריך מאי חזית דקא ס"ד דאכתי עיקר מילתא דמברך שיכור לא הוא מדנסמכה א"כ נקיש לחומרא אסור ביין ובחרצן כנזיר ובעל מום לא כמשרת ומשני אסמכתא היא הא דבר קפרא דיליף לעיקר איסור שכרות למברך מדנסמכה וכן ר' יצחק דנפקא ליה היתר חרצן דמברך מהקישא דמשרת אינו אלא אסמכתא דהא אי אפשר ללמדו מנזיר דהא נזיר גופיה דומיא דמברך בדקדים שיכרותו לנזירתו לית לן בה ולאסור יין למברך לגמרי דומיא דנזיר ליכא למאן דאמר כדפרישית ומטעמא דאמרן ומהשתא בע"כ אי אפשר להקישו לנזיר לאסרו בחרצן דהא ביין גופיה אי אפשר לאסרו אלא לברך בעודו בשיכרותו א"כ גבי חרצן דלא שייך לומר הכי בע"כ שרי לגמרי ומהשתא אי אפשר לך למילף לאיסור שיכור למברך אלא מהקישא דמשרת וכיון שכן בע"כ לא צריך הא דנסמכה לגמרי אלא להקל ולומר מה נזיר אפי' בעל מום אף מברך בעל מום שפיר דמי:

מיהו אכתי קשה לי כיון דהקישא דמברך למשרת דשיכור אסור בנשיאות כפים היקש גמור הוא נימא נמי דמברך שתויי יין במיתה כמשרת וכהאי גוונא אמרינן לעיל סוף פרק ב' (דף י"ז) גבי הקישא דפרועי ראש לשתויי יין דפריך אי מה להלן במיתה כו' ויש לומר דהא דשתויי יין במיתה אינו אלא בעבודה תמה שאין אחריה עבודה כדתנן בפרק י"ד דזבחים (דף קי"ב) אבל הקומץ כו' ולא שתויי יין והא מברך איתקיש לסתם משרת והא הכל בכלל סתם משרת אע"פ שאינו עבודה תמה ואין שתויי יין חייב עליה מיתה משום הכי ליכא להקיש מברך לשתויי יין לענין מיתה כיון דאיכא משרת גופיה שאינו במיתה ואין להקישם אלא להא דמה משרת מיחל עבודה בכל ענין אף שאינו עבודה תמה אף מברך שתויי יין לא עשה ולא כלום וכדברי התוס' בפרק ה' דסוטה וכמ"ש לעיל מיהו קשה לי אי האי הקישא דמברך למשרת הקיש גמור הוא מן התורה מאי שנא דמקשינן ליה לענין שתויי יין בשמעתין ולענין עמידה בפרק ז' דסוטה ואמאי לא מקשינן ליה לשאר פסולי עבודה נמי דהא אין היקש למחצה כגון (חסר):

דף כז ע"א כהנים לוים וישראלים מעכבים את הקרבן. פירש רש"י אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן לעיל (דף כ"ו) על כל משמר היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכולהו בעלים בעינן דלהוי כמוהו על גבי עבודה וקשה לי למה לי מכולן למעמד הא כמו דסגי במעמד דמקצת ישראל ואינו צריך רוב ישראל או קצת מכל שבט ושבע הכי נמי למה לי למעמד בפרטות משלשתן יהיה אנשי מעמד מאחד מהן או מכהנים או מלוים או מישראלים וסגי בהכי והן יהיו שלוחים מכולן אטו בקרא דתשמרו דנפקא ליה מעמד מיניה שלשתן רמיזא הא לא בעי קרא אלא מעמד שיהיו שלוחים דכל ישראל ובחדא מהני סגי ולי נראה הא דשלשתן מעכב דקאמר שמואל לא משום מעמד הוא דודאי מעמד דאחד מהן סגי אלא היינו טעמא דמעכבין משום דבלא כהנים לא סגי שהן מקריבין הקרבן ולוים לשיר וישראל למעמד והא דלא סגי בהני כהני המקריבין הקרבן או בהני לוים שמשוררין על הקרבן והן עצמן יהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על גבי הקרבן יש לומר כיון דהכהנים מקריבין הקרבן והלוים משוררין הן לא מתחזי מילתא ולא מינכר שהן אנשי מעמד וכי תימא לפי זה בשאר כהנים שאין מקריבין זה הקרבן או בשאר לוים שאין משוררין עליו תסגי להיות מאנשי המעמד ולמה לי שלשתן ועוד אי הא כהנים מעכבין דאיירי שמואל היינו כהנים המקריבין מאי קמשמע לן פשיטא יש לומר דהא דנקט כהנים מעכבין מילתא בעלמא קאמר דכל הני תכסיסי קרבן הן דאי אפשר לקרבן בלעדן ותכסיסי קרבן בעלמא קא חשיב ועוד דאמתני' קאי דתנן על כל משמר היה מעמד של כהנים לוים וישראלים אלו להקריב ואלו לשיר ואלו למעמד להיות שלוחים כל ישראל וקאמר שמואל דהני מעכבי את הקרבן ואין הכי נמי דבכהנים אחרים שלא הקריבו הקרבן או בלוים שלא אמרו שיר על קרבן זה לחוד סגי במקום מעמד אלא משום דאמתני' קאי נקט לה בגוונא דתנן במתני' ועיקר מאי דקא משמע לן דעיקר מעמד וכן שיר מעכב משום הכי לוים מעכבין והא דתני בספרי תשמרו שיהיו כהנים לוים עומדין על גביו נמי לאו' דוקא אלא לישנא דמתני' נקט וכל חד וחד למילתיה אתי:

ותדע דהכי הוא כדפרי' שהרי במתני' תני כהנים לוים וכלי שיר מעכבין ואלו ישראל שיירי' וליכא למימר דבהא נמי פליגי ולמתניתין מעמד דישראל לא מעכבי דא"כ הוה ליה להגמרא לפרושי דפליגי נמי בהא כדמפרש דפליגי בעיקר שירה בפה או בכלי ועוד אם איתא דפליגי מתני' בהא דמעמד של ישראל אדשמואל הוה ליה למותיב