גבורת ארי תענית קד

עליו כגון שאמר הריני נזיר לאחר ל' יום הא פשיטא דאפילו בשכרותו מותר לקבל עליו נזירות וה"נ בקבל עליו כבר אלא שעדיין לא חל עליו מותר לשתות יין עד רגע של חלות הנזירות עליו אע"ג שיחול בעודו בשכרותו לית לן בה ואין נזיר אסור ביין אלא לאחר שכבר חל עליו הנזירות ואילו הא דמברך אסור ביין אינו אלא בקדים שתיית היין לברכתו ובעודו בשכרותו בעוד שלא פג יינו מעליו אסור לברך אבל שלא בזמן ברכה כל כהן מותר ביין דהא אמרינן בספ"ב (דף י"ז) דיין לא ישתו דווקא בזמן ביאה הא לאו הכי כל הכהנים מותרין ביין וה"נ אמרינן בשמעתין מנחה דשכיחא שכרות כו' ואמרינן נמי לכולי עלמא שכור אסור לברך אלמא אינו אסור לברך אלא בקדים שכרותו לברכתו הוא דאסור לברך והא בכה"ג בנזיר שפיר דמי אפילו לקבל עליו נזירות בשכרותו הואיל וקדים שכרותו לנזירתו לית לן בה א"כ אי אפשר ללמוד בקדים שכרותו לברכתו לאיסור מנזיר כיון דבנזיר גופיה כה"ג לית לן בה ואי בעית ללמוד מנזיר אי אפשר לך ללמוד מנזיר לאסרו בשתיית יין אלא בעודו מברך כמו בנזיר בעודנו נזיר ובהא לא צריך קרא דמשתי' וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ואפילו אם תדחוק ותאמר דילפינן מיני' דאם הפליג באמצע ברכת כהנים דאסור ביין מ"מ בנשתכר קודם לכן דבהא איירי בשמעתין אי אפשר למילף מנזיר דכה"ג בנזיר גופיה לית לן בה:

עוד קשה לי מאי פריך אי מה נזיר אסור בחרצן אף מברך כן הא יין גופיה לא אסרינן ליה אלא מפני שעושה רושם לאחר זמן שמשכר לאחר שתייתו משום הכי אסרו בעוד שלא פג יינו מעליו אבל חרצן שאינו משכר לאחר זמן לית לן בה דהא יין גופיה לאחר שפג מעליו לית לן בה ואי טבע של חרצן נמי דמשכר אם כן מאי פריך הא ודאי אסור כיון דמכל מקום שיכור הוא דהא שיכור סתמא אמרינן בשמעתין דאסור בנשיאת כפים ולא קאמר שיכור מן היין וכל המשכרין במשמע ואי הא גופיה קא קשיא ליה כיון דילפת מנזיר נילף איסור חרצן כמו נזיר אע"ג דאינו משכר א"כ אדאקשיה מחרצן דלא איירי ביה והוי מצי למימר אין הכי נמי דאסור ובע"כ לא מקשה אלא אם איתא דאסור לא לשתמיט תנא בשום דוכתא לאשמעינן דמברך אסור בחרצן עדיפא מיניה הוי ליה לאקשויי מניה וביה מתוך דבריו שרוצה ללמוד דשיכור אסור בנשיאת כפים מנזיר נימא מה נזיר שאר משכרים לית לן בה אף מברך כן:

ועוד קשה לי למאי דמשני אמר קרא לשרתו ולברך מה משרת מותר בחרצן אף מברך מותר מעתה סמיכת כהן מברך לנזיר למה לי נילף לכולה מילתא והקישא דמשרת לאיסור יין ולהיתר חרצן ואע"ג דצריך הסמיכות להתיר בעל מום מכל מקום לאסור שיכור לא צריך והא בר קפרא איסור שיכור מיניה יליף ועוד הא דמסיק אסמכתא נינהו מדרבנן ולקולא קשה לי נהי דהא דיליף מסמוכים איכא למימר דאסמכתא הוא אבל הקישא דמברך למשרת ודאי דרשא גמורה ונקיש מברך למשרת דבעל מום לא ישא תדע דהיקשא דרשה גמורה היא דהא תניא בפרק ג' דסוטה (דף לח) כה תברכו בעמיד' ונפקא ליה מן ואלה יעמדו לברך בגזירה שוה רנ"א אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך מהמשרת בעמידה אף מברך בעמידה ואל תטעה לומר דרבנן לית להו האי הקישא מדנקט לה עמידה בג"ש ולא מייתי לה בהקישא ליתא דכולי עלמא אית להו האי הקישא דהא תניא התם כה תברכו בנשיאת כפים ונפקא ליה מוישא אהרן את ידיו ויברכם קשיא ליה לר"י אי מה להלן כה"ג ור"ח ועבודת ציבור כו' רבי נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר הוא ובניו כל הימים מקיש בניו לו כו' וכתיב כל הימים ואיתקוש ברכה לשירות ואי רבנן לית להו הא הקישא תקשה לדידהו אי מה להלן ר"ח וקרבן ציבור וכה"ג דהא נשיאת כפים כולי עלמא אית להו כדתנן התם במדינה כהנים נושאין כפיהם כו' חוץ מכה"ג ובכולהו גמרא כולהו תנאי ואמוראי קרו לברכת כהנים נשיאת כפים אלמא מצותו הכי הוי ובאותה סוגיא אמר ר"י בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם כו' ומדקרי לברכת כהנים נשיאת כפים ע"כ מוישא אהרן נפקא ליה ובע"כ אית ליה דהקישא דרשא גמורה היא דלא תקשה ליה מה להלן כה"ג כו' והא סוגיין אליבא דידיה קיימא דהוא אמר להאי למה נסמכה ואיך מסקינן אליביה דבעל מום מברך דכיון דבעי נשיאת כפים בע"כ אית ליה הקישא דמברך למשרת וא"כ אי אפשר בבעל מום וכי תימא אי אית להו לרבנן הקישא למה לי למילף עמידה מאלה יעמדו תיפוק ליה מהקישא וכדרבי נתן יש לומר דודאי גזירה שוה לעמידה לא צריך וגז"ש כי אתיא עיקרה ללשון הקודש אתיא כדאמרינן נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו מה להלן לשון הקודש אף כאן לשון הקודש ורבי נתן דאמר אין צריך לאו למימרא דאין צריך לג"ש כל עיקר קאמר דדודאי צריכה ללשון הקודש אלא אין צריך להא דעמידה קאמר דהא נפקא ליה מהקישא ורבנן אגב דנפקא להו בברייתא קמייתא ללשון הקודש מג"ש נפקא ליה נמי לעמידה מהאי ג"ש גופיה אע"ג דאית