גבורת ארי תענית קב

וכדתניא בגמרא חל בערב שבת בחמישי מותרין מפני כבוד שבת:

. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת קשה לי מהא דפרק ד' דיבמות (דף מ"א) דתנן התם רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ופריך עלה רב חסדא קל וחומר ומה במקום שאסור לכבס דהיינו בשבוע שחל ט' באב להיות בתוכה מותר ליארס מקום שמותר לכבס דהיינו בשלשים יום של איבול אינו דין שמותר ליארס ומאי ק"ו הוא זה הא איכא למיפרך מה לשבוע של ט' באב שמותר לספר בחמישי מפני כבוד שבת תאמר בשלשים של איבול אפילו מפני כבוד שבת נמי אסור לספר דאל"כ איסור תספורת היכי משכחת לה הא בל' יום אי אפשר בלא כמה שבתות ודוחק לומר דמשכחת לה בדלא גילח בחמישי לכבוד שבת דאסור לגלח בשאר הימים עד שלשים יום. ועוד הא תנן בפ"ג דמועד קטן (דף י"ט) הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שבעה שמונה בטלו הימנו גזרת שלשים מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת רגלים מפסיקין ואינן עולין ואמר רב וכן אמר רב הונא בגמרא גזרות בטלו ימים לא בטלו שאם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל והכי נמי תניא התם בברייתא ומינה הא דשבת אינה מפסקת דאסור לגלח מע"ש מפני כבוד שבת. ודוחק לומר דהא דבחמישי מותרין אלכבס דסליק מיניה קאי ולא אלספר ועוד שאי אפשר לומר כן כמו שאפרש בגמרא:

ויש לומר דהא תנן בפרק ג' משנה ב' דמס' ידים אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים וודאי היינו בכה"ג דאיבול שאינו נדחה מפני כבוד שבת ושבוע שחל ט' באב נדחית מפני כבוד שבת דאיכא למימר בהא עניינא החמירו בזה והקילו בזה ובענין אחר להיפך והרי כל עצמו של אבילות ט' באב דחו מפני כבוד שבת כדתניא בגמרא חל ט"ב בשבת אוכל ושותה כל צרכו וכו' אבל ק"ו דרב חסדא ניחא דחד עניינא הוא והכי פריך מה בשבת זו אסור לכבס והתירו ליארס שמע מינה דאירוס לא חשיב שמחה כל כך ככיבוס. איבול שהתירו אפילו לכבס דעדיפא כל שכן שהתירו לארס שאינו שמחה כל כך ככיבוס דהא בעל כרחך אי אפשר לומר דבר שהוא כלפי לייא אפילו בדברי סופרים דכיון דהקילו בשבוע זו באירוס טפי מבכיבוס שמע מינה דיש תענוג ושמחה בכיבוס יותר מבאירוס אי אפשר לאסור באיבול שמחה קלה דאירוס ולהתיר שמחה דכיבוס דעדיפא מיניה דהוה ליה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא נמצא דהקל וחומר דרב חסדא אינו משבוע של ט' באב לאיבול דכל כי האי גוונא אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים אלא הקל וחומר הוא מיניה וביה דאם איתא דיותר שמחה איכא באירוס מבכיבוס כדאמרינן גבי איבול דודאי אי אפשר להחמיר בשמחה קלה מבחמורה הא שבוע זו תוכיח שהתירו לארס ואסרו לכבס שמע מינה דיותר שמחה יש בכיבוס מאירוס ומעכשיו איכא קל וחומר מיניה וביה באיבול אם התירו לו שמחה רבה דכיבוס לא כל שכן שתתיר לו שמחה קלה דאירוס מיהו למאי דמפרש בירושלמי דמותר לארס אשה אפילו בתשעה באב שמא יקדמנו אחר ברחמים קשיא מאי קל וחומר דרב חסדא הא הכא נמי תרי עניינא נינהו ואין כאן קל וחומר מיניה וביה דהא אפילו תימא דיש שמחה יתירה באירוס יותר מכיבוס אפילו הכי איכא למימר אף על פי שגזרו בשבוע זו על הכיבוס על האירוס לא גזרו משום יקדמנו אחר ואי משום דבאיבול גזרו על האירוס ולא חשו להאי טעמא דשמא יקדמנו אחר כיון דתרי ענייני נינהו אין דנין דברי סופרים מדברי סופרים כמו משום כבוד שבת בתספורת דהתירו בשבוע זו ובאיבול לא התירו:

מ"מ קשה לי משמעתין אמאי דמסיק התם רב אשי לשנויי ק"ו דר"ח שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד ופירשו התוס' בשם ר"ת שאני אבילות חדשה שאסרו לאירוס לפי שבחדשה יש להחמיר מבישנה ובאבילות דרבים יש להחמיר לענין כיבוס דדבר של פרהסיא הוא שיהיו כולן עוסקים לכבס ולספר וליפות עצמן ונראה שאין חוששין להתאבל על ירושלים כלל ולא דמי לאירוסין שאינו אלא שעה אחת והא בסמוך אמרינן אע"פ שאמרו בגדי פשתן אין בהם משום גיהוץ אבל אסור ללבשן בשבוע שחל ט"ב א"כ חמור שבת זו מאבילות חדשה שמותר בשלשים של איבול בכלי פשתן המגוהצין כדאמרינן בפ"ג דמועד קטן (דף כג) והשתא אכתי תקשה האי ק"ו מה בשבוע זו שאסור ללבוש בגדי המגוהצין מותר לארס בשלשים של איבול שמותר ללבוש בגדי פשתן המגוהצין אינו דין שמותר לארס והא לבישה אינו דבר של פרהסיא ודמי לאירוס דאינו אלא שעה אחת ולא שייך בה טעמא דרב אשי:

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין פירש רש"י כגון בשר ודגים וכי תימא הא אפילו תבשיל אחד של בשר אסור כדתנן לא יאכל בשר יש לומר דמיירי בבשר מליח דבפני עצמו שרי