גבורת ארי תענית קא

דאין קרבן עצים שייכו מאנשי המעמד ולא נקט לה אלא דזמן עצים של חמשה באב הוא שלהם. והשתא תקשה מאי פריך בגמרא ולתני נמי באחד בניסן לא היה מעמד מפני שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים דבני ארח בן יהודה ואמר רבא זאת אומרת הלילא דראש חודש לאו דאורייתא ומאי קושיא דילמא משום הכי לא תני באחד בניסן לא היה מעמד מפני שלא היה אותה שבוע זמן מעמד של אנשי בני ארח ואין המעמד בטל אלא לאותן שקרבן עצים של בו ביום שלהם לפירוש הראב"ד:

הלכך נראה לי לפרש דכיון דעיקר טעמא דמעדות משום דאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו ואפילו יחיד צריך לעמוד על קרבנו ומפני שבקרבן ציבור אי אפשר לכל ישראל לעמוד עליו תקנו מעמדות שיהו שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנם הכא נמי תיקנום שבאותן ט' פרקים שהוא זמן עצי כהנים והעם שיהו אנשי מעמד שחל בשבוע שלהם מאחד מט' פרקים הללו שיהיו שלוחים של אותה משפחה לעמוד על קרבן עצים שלהם וחשו חכמים מפני טורח רבים של משפחה כולה שלא לטרוח כולן לבוא לעמוד על קרבנן מטורח של יחיד ועוד חששו יותר לטורח קרבן עצים משל יחיד המתנדב קרבן דכיון דהוא מתחייב בקרבנו מחמת נדר או חובה ועובר בבל תאחר לא חיישינן דילמא אתי למפשע מפני הטורח אבל קרבן עצים דלאו מפני נדר או חובה בא אלא מפני אבותם וחל עליהם קרבן עצים אם אתה מטריחם אתו לידי פשיעה לפיכך הטילו חכמים על אנשי המעמד להיות שלוחם בזה דאין להם טורח בכך דבלאו הכי כל עסקן בשבוע זו אינו אלא בטורח המעמד ובשביל זה אין להם הפסד וטורח כלל וזה נכון:

ע"ב ובטל התמיד רש"י פירש לפי שגזרה המלכות גזרה מלהקריב עוד משמע שבטל התמיד בבית שני קאמר והרמב"ם פירש (בפרק ד' מהלכות תמיד) בטל התמיד מבית ראשון ובירושלמי בשם רבי לוי מבואר כפירש"י דאמר התם בימי מלכות אנטיוכוס היו משלשלין להן ב' קופות של זהב כו' ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיע למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה באותה השעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית ומלכות הרומיים הזאת היא היא שהחריבה בית שני ולפי זה משמע שבבית ראשון לא בטל התמיד בי"ז בתמוז דא"כ הוה ליה למיחשב ביטול התמיד דראשונה ושניה בתרתי כמו שחשיב חורבן הבית דראשונה ושניה בתרתי דט' באב והוה ליה למימר ששה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז ועוד דאם כן בי"ז בתמוז נמי הוכפלה הצרה ראשונה של ביטול התמיד בראשון ובשני כמו שהוכפל החורבן בט"ב בראשון ובשני והא ליתא כדמוכח בפרק קמא דר"ה דקאמר שאני ט"ב הואיל והוכפלו בו צרות ש"מ דבי"ז בתמוז לא הוכפלו ובגמרא גבי הובקעה העיר יתבאר זה:

והעמיד צורת כוכבים בהיכל בירושלמי אית תניי תני הועמד ואצורת כוכבים של מנשה קאי ואית תני העמיד ואצורת כוכבים של אפוסטומוס קאי. וקשה לי אי אצורת כוכבים דמנשה קאי הוה ליה למיתני אחר נשתברו הלוחות מיד דהא זה קדים לשאר ג' דחשיב והרי כל הני דברים שאירעו בשבעה עשר בתמוז ובתשעה באב על הסדר חשיב להן דמוקדם מוקדם ודמאוחר מאוחר ואפשר דתנא חומרי חומרי נקט והעמדת צורת כוכבים חמור מכולן נקט לה באחרונה ולהאי טעמא צריך לומר דשבירת הלוחות קילי מכולן מדאקדים ליה וזה דוחק קצת ואפשר דהתנא לא חש למיתני על סדר הזמנים של שנים אלא על סדר השעות של יום שבעה עשר בתמוז עצמו דשבירת הלוחות היה בשעות של יום י"ז קודם להבקעת העיר וכן כולן המאוחר במשנה היה מאוחר בשעות היום למה דמוקדם במשנה עד שהעמדת צורת כוכבים היה סמוך לערב יותר מכולן ומן הגמרא שלנו משמע דהעמיד צורת כוכבים גרסי' במשנה ואצורת כוכבי' של אפוסטומוס של בית שני קאי שהרי נפקא ליה מומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם והא אבית שני קאי בספר דניאל כדמוכח קראי בהדיא ומן התימא על רש"י שפירש על צורת כוכבים של מנשה דלא כגמרא דילן:

שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. הרמב"ם בפירוש המשנה פירש הא דבה' מותרין רבן שמעון בן גמליאל הוא דאמר כל השבת אסור ואפילו לאחר התענית ואין הלכה ודברי תימה הם דאם כן אדפריך בגמרא אדשמואל דאמר לאחריו אסור מברייתא לסייע ליה ממתני' ועוד דשמואל עדיפא מדרב דמסייע ליה ברייתא. ולשמואל מתניתין מסייעא ליה דעדיפא טפי. אבל איני יודע מי דחקו לפרש כן דודאי הא דתנן בחמישי מותרין מיירי מט' באב שחל בערב שבת