גבורת ארי תענית ק

דקאמר מה הפרש בין זה לזה הללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים וכמו שאפרש שם גם אין לפרש קרבן מוסף אין במנחה אע"ג דשל תורה היא כ"ש דאין בנעילה וקרבן עצים אין בנעילה לחוד והיינו טעמא דקרבן מוסף שהוא מן התורה דוחה מנחה של תורה משא"כ קרבן עצים של סופרים משום הכי אינו דוחה מנחה של תורה אלא של נעילה שהוא מדברי סופרים כמותה וכי תימא א"כ למה שינה בדברי רבי יהושע מדברי רבי עקיבא דבדר"ע קתני קרבן מוסף אין בנעילה והוא הדין למנחה וכדפירשתי ואילו רבי יהושע נמי הכי סבירא ליה אמאי שינה למיתני אין במנחה דיש לומר דכל חד נקט מה דלדידיה קרבן מוסף עדיף מקרבן עצים לר' עקיבא דעדיף בדנעילה דקרבן מוסף דחי לה ולא קרבן עצים נקט קרבן מוסף דעדיף מיניה דאין נמי בנעילה ולר"י דעדיף בדמנחה נקט אין במנחה ויש לומר דבנעילה נמי אינו וכ"ש הוא וכדפרישית הא ליתא דא"כ סיפא דתנן באחד בטבת לא היה בו מעמד כו' ותלי טעמא מפני שהיה בו נמי קרבן עצים תיפוק ליה משום הלל ומוסף לחוד סגי דהא לכולי עלמא מוסף דוחה שלשתן ואפילו של מוסף דהשתא דלאו דידיה דחי וכו' וכמ"ש לעיל אלא ודאי לר"י קרבן מוסף אינו דוחה של נעילה ואי לאו קרבן עצים דאחד בטבת היה לו מעמד אחד של נעילה והכי נמי מוכח בגמרא דפריך וליתני נמי באחד בניסן לא היה מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת אומרת הלל דריש ירחא לאו דאורייתא והשתא למאי דס"ד דהלל דר"ח דאורייתא אדקשיא ליה מר"ח ניסן לחוד ומשום קרבן עצים תיקשה ליה מכל ר"ח דאיכא הלל וקרבן מוסף אלא ודאי קרבן מוסף אינו דוחה של נעילה לרבי יהושע אי לאו משום קרבן עצים. קרבן עצים כו' פירוש קרבן עצים דהני משפחות דקחשיב בסיפא שקבועין להם ימים מיוחדים להביא עצים למערכה והיו מביאים עם העצים קרבן להקריב והיינו דתנן בפרק קמא דמגילה אבל זמן עצי כהנים והעם מאחרים פירוש בחל בשבת ואי אין מביאין קרבן למה מאחרין הא סידור מערכה דוחה שבת אלא ודאי שהיו מביאין עמו קרבן וכן פירש"י התם והריט'בא כתב יש מפרשים שהיו מבערין במזבח בפני עצמו מן העצים שהתנדבו וזה היה קרבן עצים וכן אמרינן במסכת תמיד ששני גזירין היו קריבין עם תמיד של בין הערבים וזה יוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאים באותו היום כדעת קצת רבותינו ואיני יודע מאי קאמר הא ב' גזרי עצים חובה הן לתמידים של שחר בכהן אחד ושל בין הערבים בשני כהנים ונפקא ליה מקרא בפרק ב' דיומא (דף כ"ו) מובער וערכו מדשני קרא בלישנא וכולה מילתא כדאיתא התם אלמא מן התורה חובה לתמיד הן באים והכי נמי מוכח להדיא בפרק י' דמנחות (דף פט) דאמר רבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמה טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו כו' מתקיף לה כו' ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזירי עצים שאם אי אתה אומר כן פסלתו וקאמר אביי אין הכי נמי וחדא מנייהו נקט שמע מינה שני גזירי עצים חובה לתמידין באים מן התורה ואי נדבה בעלמא מתקנת חכמים הם מה ס"ד לפסול בלא גזירין אלא ודאי כדפירש רש"י עיקר שהיו מביאים עם העצים שהתנדבו לצורך המערכה קרבן נדבה ומ"מ לא נתברר לי איזה קרבן היו מביאים עמו אי עולה או שלמים או עולת העוף או מנחה או מנחת נסכים שבאה נדבה כדאמרינן בפרק ט' דזבחים (דף פד) או שמא אפילו עצים הביאו לנדבה דמיקרו קרבן וטעונין קמיצה והגשה וצריכין עצים כדאמרינן בפרק י"ג דמנחות (דף ק"ו) קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו':

קרבן עצים אין במנחה הקשה הריטב"א הא קרבן עצים אינן של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהיה יום שלהם א"כ מה עסק יש בזה לאנשי המעמד. ותירץ בשם הראב"ד שאין קרבן עצים דוחה מעמד לכל אנשי המעמד אלא לאותן שהיו מאותן שמתנדבין באותו היום בלבד שהיה קרבן עצים יו"ט לכל אחד ואחד ביומו וקשה לי דאי הא דקרבן עצים מדחה מעמד דתפלה אינו אלא לאותן שמביאין לקרבן עצים בו ביום. ובע"כ צריך לומר הא דתנן לקמן בחמישי באב בני פרעוש בעשירי כו' באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים והא מה' באב עד אחד בטבת הוי פחות מעשרים שבועות והמעמד היה נחלק לכ"ד חלקים כנגד המשמרות ואינו חוזר חלילה אלא לאחר עשרים וארבעה שבועות וכיון דקאמר באחד בטבת לא היה מעמד מפני קרבן עצים בע"כ אחד בטבת היה זמן המעמד של בני פרעוש דהא אינו נדחה המעמד אלא בפני אנשי המעמד והא כיון דאחד בטבת היה זמן מעמדם בע"כ אי אפשר להיות זמן מעמדם בחמשה באב ג"כ שאין בין זה לזה כ"ד שבועות ובפחות אין המעמדות חוזרין חלילה ובע"כ הא ה' באב דקתני לאו משום דקרבן עצים של אותו יום מעמדם היה ואין במנחה דהא ליתא