גבורת ארי מכות ביצה נזיר קסא

ליו"ט הא ודאי מלקות דהבערה דקדימא וחיילא כבר לא פקע אבל מלקות דבישול הבאה אחריו לא חייב משום דאין חילוק מלאכות ליו"ט דקדים חייל ודבתרא לא חייל אלא ע"כ מיירי כדפירשתי דאיסור הבערה ובישול חייל בב"א ובדאייתי את האור לבסוף והא דקאמר אהבערה לא לחייב דהא איחייב ליה משום בישול ה"ה דהוי מצי למימר איפכא אבישול לא לחייב דהא איחייב ליה משום הבערה אלא קאמר אהבערה לא לחייב דש"מ דפשיטא ליה דאין הבערה זו דברייתא מיירי בדקדים לבישול דא"כ לא שייך למימר דלא לחייב אהבערה דקדים משום דאתי בישול דבתריה ומפקי חובת מלקות מיניה הא ודאי לא ובע"כ מיירי בדאתי בהדי הדדי והיינו מטעמא דפי' פשיטא ליה הכי מדחשיב למלקות דהבערה לבסוף אחר מלקות דבישול וע"י זה בא להקשות ואי אין חילוק מלאכות ליו"ט אמאי חייב תרתי אהבערה ובישול דאל"כ לא הוי קשיא מידי דאיכא למימר דמיירי בהבערה דקדים לבישול דאפי' תימא אין חילוק מלאכות ליו"ט אפ"ה מחייב תרתי בב' התראות כיון דעביד להו בזה אחר זה וכדפי' ומשום זה נקט אהבערה לא לחייב דע"י זה הכריח עיקר הקושיא שלו:

וכ"ת דאפי' תימא דהבערה ובישול דברייתא מיירי בבאים בבת אחת ומש"ה תני מלקות דבישול מקמי מלקות דהבערה אכתי תקשה אמאי נקט למלקות דאכילת גיד ובב"ח קודם למלקות דהבערה הא ודאי הבערה קודמת לאכילה דאינו אלא לבתר הבערה ובישול יש לומר איידי דמקדים למלקות דבישול קודם לשל הבערה מטעמא דפי' נקט נמי לאכילה דידי' אצל בישול שלו בסמוך אכילת בשר בחלב אצל בישול בשר בחלב ואכילת גיד אצל בישול גיד:

[דף כ"ב ע"א בנזיר שמשון] ואיני יודע טעמא [דנזיר שמשון אינו בשאלה] ומהא [דסוגין] אפשר לומר דליתא בשאלה מדרבנן וכיון דמ"מ ליתא בשאלה תני לה אבל מהא דפ"ב דנזיר] (דף י"ד) דבעי רבא אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא אפשר לאיתשולי מי חיילא או לא ש"מ דנזירות שמשון מה"ת אינו בשאלה דאי מדרבנן מאי ס"ד דלא חיילא עלי' נזירות דהשתא משום דלא איתיה בשאלה כיון דאפשר בשאלה מה"ת ואין לומר דה"ט כיון דנזירות שמשון גופי' לא היה אפשר לאיתשולי עלי' כיון דנזירותו היה מן השמים על ידי מלאך מאן דמתפיס ביה דיניה כמוהו לפיכך אינו בשאלה דזה אינו דא"כ לב"ש דס"ל (שם (דף ט')] הקדש טעות הקדש ואין שאלה בהקדש א"כ מתפיס בקרבן לב"ש אין שאלה והרי בפ"ג דנדרים (דף כ"ח) אמרינן בש"א אין שאלה בשבועה משמע אבל בנדר יש שאלה אע"ג דסתם נדר מתפיס בקרבן הוא ועוד הא ר"א ס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש בפ"ו דערכין (דף כ"ג) ואפ"ה תנן ברפ"ט דנדרים (דף ס"ד) קונם שאני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר כו' ר"א מתיר והרי קונם אתפוסי בהקדש הוא ואפ"ה ישנו בשאלה לר"א אע"ג דבהקדש גופי' אין שאלה ועוד אפי' לב"ה דס"ל הקדש טעות אינו הקדש ויש שאלה בהקדש משכחת לה לנדר שאינו בשאלה במתפיס בתמורה דתמורה בטעות נמי קדשי לפיכך אין לה שאלה כדאמרינן התם דב"ש ילפי תחלת [הקדש[ מסוף הקדש מה תמורה אפילו בטעות אף הקדש אפילו בטעות אלא שבהא נ"ל כדא"ר ירמיה התם (דף ל"ב) לב"ה אע"ג דאמרי תמורה בטעות הוי תמורה הנ"מ היכא דאיתיה לעיקר הקדש אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש כלומר ע"י שאלה איתעקר נמי תמורה ויוצאת לחולין אלמא מהני שאלה דעיקר הקדש לתמורה הלכך מתפיס בתמורה איתיה בשאלה הואיל ותמורה גופיה איתא בשאלה ע"י עיקר הקדש. אבל מ"מ ק"ל דהא תנן התם א"ל ב"ש לב"ה דאמרו הקדש טעות אינו הקדש אי אתם מודים במי שטעה וקרא לט' י' ולי' ט' ולי"א י' שהוא מקודש אלמא הקדש טעות הקדש ואפילו ב"ה לא השיבו להם אלא הכתוב שקידש את הי' הוא קידש את הט' ואת הי"א וגזה"כ הוא אבל לכ"ע הט' והי"א קדשי ע"י טעות והכי אמרינן שם בגמרא וה"נ תנן בספ"ב דבכורות טעה וקרא לט' י' כו' שלשתן מקודשות וכיון דקדשי ע"י טעות ודאי אין להו שאלה וכי נאמר דהמתפיס בהן א"א לו לישאל על נדרו והא לא אישתמיטתיה בגמרא לאשמועינן דיש נדר שאין לו שאלה כגון במתפיס באלו של מעשר אלא ודאי אע"ג דאינהו גופייהו ליתנייהו בשאלה אפ"ה מתפיס בהו איתיה בשאלה וה"נ האומר הריני כשמשון אע"ג דאיהו גופיה לא הוי בשאלה המתפיס ביה אמאי ליתא בשאלה:

כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט כתבו התוס' וקשה דאכתי כו' באותה חרישה ע"כ. ולא תקשה למאי דפירשו דמשכחת לה הן בעפר תיחוח אלמא עפר תיחוח הוי נמי בכלל שבועה שלא אחרוש א"כ מאי קשה בתחלה באמר שלא אחרוש ביו"ט התם לא קא חל עליה שבועה דהא מושבע ועומד מהר סיני הוא הא התם בלא אחרוש ביו"ט לחוד נמי איסור כולל הוא שכולל חרישה של איסור ושל היתר דעפר תיחוח די"ל דלא משכחת עפר תיחוח בכלל חרישה אלא בכולל עמה חרישה של היתר דהיינו של חול דגלי אדעתיה שרוצה לאסור עצמו בדבר המותר אבל לא באומר שלא אחרוש ביו"ט לחוד וכה"ג פי' התוס' התם גבי שלא אוכל נבילה ושחוטה דאיתא בהן בנבילה מסרחת משום גלוי דעת דפירש אבל בלא כולל אין נבילה מסרחת בכלל. מ"מ ק"ק גבי שלא אחרוש בחול וביו"ט למה ליה למימר כולל דיו"ט אגב חול כיון דזה לחוד לא מהני דהא ליתיה בהן אלא מחמת כולל דעפר תיחוח דבא מחמת כולל דחול הו"ל למימר סתמא מיגו דחל עליו שבועה בהיתרא חל עליו בשל איסור נמי כדי לכלול נמי היתרא דעפר תיחוח דהוא עיקר גורם לה לשבועה זו שתחול דאל"כ לא חל הואיל וליתא בהן:

אבל לדידי אין צריך לזה דקושיא מעיקרא ליתא דעד כאן לא בעינן לאו והן אלא גבי שוגג ולקרבן דכתיב ביה להרע או להיטיב דהיינו לאו והן אבל במזיד ולמלקות לא בעינן לאו והן והתם במסכת שבועות כולי פירקין דשבועות שתים בשוגג ולקרבן מיירי והכא בשמעתין איירי במזיד ולמלקות והכי מוכח להדיא מפ"ג דשבועות (דף כ"ה) דפריך התם לשמואל דס"ל דמילתא דליתא בלהבא ולשעבר פטור מקרבן שבועה כמו מילתא דליתא בלאו והן מהא דתנן [לא אכלתי] היום ולא הנחתי תפילין היום חייב בשלמא לא אכלתי איתא בלא אוכל אלא לא הנחתי מי איתיה בלא אניח ומשני לצדדין קתני לא אכלתי לקרבן ולא הנחתי למלקות וכיון דשמואל דמדמי להבא ולשעבר ללאו והן לקרבן אפ"ה במזיד לית לן בה ה"ה ללאו והן במזיד ולמלקות לכ"ע ל"צ וכן כתבו התוס' גופייהו להדיא שם באותו סוגיא דשלא אוכל נבילה ושחוטה וגבי שבועה שלא אוכל תאנים דלמלקות לא בעינן לאו והן ובחידושי למס' נדרים בסוגיא דמנין שנשבעים לקיים את המצוה כ"כ מזה יותר:

מיגו דחיילא עליה שבועה בחול. מה שפירש כאן ריב"ן דאשת איש ונעשה חמותו איסור מוסיף הוא דמעיקרא קיימא ליה בחנק והשתא קיימא ליה בסקילה וחמותו ונעשה א"א הוי איסור כולל דמיגו דחיילא אכ"ע באיסור א"א כללה נמי לדידיה לחייבו ב' ע"כ. דברים הפוכים אני רואה כאן דחמותו ונעשה א"א איסור מוסיף הוא כדאמרינן בהדיא בספ"ג דיבמות (דף ל"ב) ובסוף פ"ט דסנהדרין (דף פ"א) והיינו טעמא משום דכשהיתה אלמנה והיא חמותו לא היתה אסורה אלא לו ומותרת לכ"ע וכשנעשית א"א ניתוסף בה איסור לכ"ע ומיגו דשם אשת איש חייל אכ"ע חייל נמי אדידיה לאסרה עליו משום א"א והא דא"א ונעשה חמותו לאו איסור מוסיף הוא מטעמא דמעיקרא בחנק והשתא בסקילה דהא ס"ל לר' יוסי התם א"א ונעשה חמותו נידון בא"א אע"ג דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כדאמרינן התם:

בנזיר שמשון פי' ריב"ן ע"י מלאך כו' שלמעלה הוא עוד פי' ואית דפרשי כו' ההיא שעתא ע"כ. ושתי הפי' אינם נכונים בעיני דודאי אדם יכול לקבל עליו ע"י עצמו נזירות שמשון אפי' שלא ע"י אביו או מלאך וכדתנן ברפ"ק דנזיר (דף ד') הריני כשמשון כבן מנוח כו' הרי זה נזיר שמשון ומותר לטמא למתים וכדתניא התם ר"י אומר נזיר שמשון מותר לטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא ר"ש אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום וש"מ דלר' יהודא האומר נז"ש חייל ובפ"ב דנזיר (דף י"ד) בעי רבא אמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא אפשר לאיתשולי מי חיילא או לא ושמע מיני' דאדם מקבל עליו נז"ש בעצמו וליתא בשאלה. ומ"מ מה שהקשה על פי' שני לא קשה לי מידי דאיכא למימר הא דמשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני היינו מידי דאיתא השתא בשאלה אבל בנזיר שמשון