גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנט

טובל מפני שאין להחמיר קודם הפרשה מפני התערובות [יותר] מלאחר הפרשה כיון דמ"מ בתרומה גופיה נמי איכא חומרא יתירא במקצת קודם מלאחר לגבי כהן [וא"ל] משום דזה חומרא זוטא לגבי כהן לחוד ובמעשר עני איכא חומרא רבה אי אמרת דטובל לכ"ע בין לגבי כהן בין לגבי ישראל. משא"כ לאחרי הפרשה דהוי כחולין לכל דבר. וכן לגבי מ"ש ליכא חומרא יתירא קודם מלאחר דהא לאחר נמי הרבה איסורים איכא בקדושת מעשר. דאינן דברים של טעם כיון דמ"מ בתרומה גופא איכא חומר בתחלתו יותר מסופו מפני תערובתו ה"נ גבי מעשר עני נמי יהא טובל אע"ג דחמור תחילתו מפני תערובת לגמרי מסופו דמה לי חומרא רבה להחמיר בתחילה מפני התערובת ומה לי חומרא זוטא דמ"מ הא חמור מפני התערובות גבי תרומה יותר מסופו אע"כ ה"ט לאו מילתא היא וליתא לסברת הר"ן:

דף י"ז ע"א מר סבר לא נחשדו ע"ה על מעשר עני של דמאי כיון דממונא הוא אפרושי מפרשי קשה לי הכא מוקי אביי לפלוגתייהו דלר"א כיון דממונא הוא לא נחשדו ומפרישי ולרבנן משום טרחא לא מפרישי ואלו בפי"א דמסכת נדרים (דף פ"ד) דחי אביי להא דרב יוסף מטעם אחר דהא קאמר אביי התם דכ"ע ספיקו טובל ור"א סבר לא נחשדו ע"ה על מעשר עני משום כיון דאלו מפקר לנכסי הוי עני ושקיל ליה הוא לית ליה פסידא ורבנן סברי נכסי לא מפקר אינש דמירתת דלמא זכי בהו אינש אחרינא הלכך נחשדו והשתא קשה מאביי אדאביי בתרתי חדא דהכא קאמר אליבא דר"א כיון דממונא הוא מפריש פי' כיון דאין בה איסור אכילה אלא גזל עניים איהו לגזל עניים לא חייש והתם תלי טעמא משום דאלו מפקיר לנכסיה הוי עני ושקיל ליה הוא פי' ותו ליכא גזל עניים כיון דהוא גופיה נמי עני הוי הא אי לא הי"ל הא תקנתא הוי חושש לגזל והוי חשיד שלא להפריש ועוד דהכא קאמר אביי אליבא דרבנן דמשום טרחא חשוד שלא להפריש אע"ג דלית ליה פסידא ואלו התם קאמר דמירתת להפקיר דלמא זכי ביה אחר הא לאו הכי משום טרחא דאפרושי לא נחשד:

דף י"ח ע"ב ואי כדקאמרת את זה לא תאכלו ל"ל השתא מסקינן דלאו הבא מכלל עשה עשה ואין לוקין עליו ואיכא למידק שאר בהמה טמאה חוץ משפן וארנבת וחזיר המפורשים בקרא לאיסור בלאו אע"ג שיש להם סי' א' של טהרה אבל שאר בהמה וחיה אין להם שום סימן טהרה ומנ"ל שהן בלאו והא על כולן לוקין ואי משום דאתיין בק"ו מהני המפורשים בהדיא בקרא דאע"ג דיש להם סי' א' של טהרה ואפ"ה [הן] בלאו ק"ו לשאר שאין להם סי' טהרה כלל שהן בלאו. הא קיי"ל אין מזהירין מן הדין כדאמרינן לעיל (דף י"ז) ותירץ המגיד [רפ"ב מהל' מ"א] לפי שאלו כבר נאמרו בלאו הבא מכלל עשה בביאור וכיון שכן אפשר ללאו שלהם לבוא מק"ו ולי קשה ע"ז מהא דפ"ח דיומא (דף פ"א) דרצה להביא אזהרה לענוי יוה"כ משום דלא יאמר עונש בענוי דגמר ממלאכה מה מלאכה שהותרה מכללה ענוש כרת ענוי שלא הותרה מכללה לא כ"ש למה נאמר מופנה להקיש ולדון ממנו גז"ש נאמר עונש בענוי ונאמר עונש במלאכה מה מלאכה ענוש והזהיר אף ענוי ענוש והזהיר והשתא איכא למידק ל"ל לאפנויי עונש דענוי ללמוד ענוי ממלאכה לאזהרה הא בהאי ק"ו דנ"ל עונש לענוי ממלאכה בהאי ק"ו נלמד נמי אזהרה מה מלאכה שהותרה מכללה ענוש והזהיר ענוי שלא הותר מכללו כ"ש דענוש והזהיר ובע"כ צ"ל דס"ל להאי תנא כמ"ד לעיל עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין הלכך עונש אפשר להביא לענוי בק"ו ממלאכה אבל אזהרה לא ואי כל היכא שכבר נאסר בלאו הבא מכלל עשה אפשר לאזהרה לבוא בק"ו למה לו לתנא להביא אזהרה לענוי מכח הפנאה דעונש וגם הפנאה דעונש ל"ל הא כבר נאסר ענוי בהדיא בלאו הבא מכלל עשה דכתיב ועניתם וכו' והשתא אפשר למיתי לאזהרה בק"ו כמו עונש:

ועוד ק"ל דברפי"ג דזבחים (דף ק"ו) רצה להביא לאזהרת שוחט קדשים בחוץ להקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור מהקדישן בשעת היתר ושחטן בשעת איסור דעובר עליהם בעשה ול"ת ואינו ענוש כרת בק"ו מה במקום שלא ענוש הזהיר במקום שענוש אינו דין שהזהיר ופריך וכי מזהירין מן הדין ומסיק רבא אתי' שם שם פי' דכתיב שם תעלה עולתיך ושם תעשה מה להלן לא ענוש אלא א"כ הזהיר אף כאן פי' שחיטה דהוי בכלל שם תעשה לא ענוש אלא א"כ הזהיר והשתא כיון דשחיטה הוי בכלל שם תעשה הו"ל שוחט בחוץ קדשים שהקדישן בשעת איסור בלאו הבא מכלל עשה והשתא ל"ל שם שם תיפוק ליה מק"ו דמה במקום שלא ענש הזהיר ושפיר מזהירין מק"ו כיון דכבר נאסר שוחט בחוץ בלאו הבא מכלל עשה אפשר למיתי אזהרה דידיה מדין ק"ו:

ועוד ק"ל מכולה סוגיא דלעיל דדריש ר"ש להאי קרא שלו דלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' באם אינו ענין לגופיה דאתיא בק"ו ממעשר הקל ודריש מהכא לבכורים עד שלא קרא עליהם ותודה ושלמים לפני זריקה ובכור תם אפי' לאחר זריקה וחטאת ואשם חוץ לקלעים ועולה אפי' בפנים שלוקה ופריך וכי מזהירין מן הדין ומאי קושיא הא כיון דרישא דקרא מפרש בהדיא לאו הבא מכלל עשה לכל הני כדכתיב ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך וכו' אפשר לאזהרה לבוא מדין ק"ו אלא ודאי ש"מ מכל הני דאמרן דאפ"ה אין מזהירין מן הדין. והרמב"ן בפי' התורה בפ' שמיני מפרש טעם המלקות בשאר בהמה טמאה מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאינו מפריס פרסה [ובחזיר] מפני שאינו מעלה גרה א"כ כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה ואין צריך לק"ו כלל וק"ל ע"ז א"כ על שאין להם סי' טהרה כלל האוכלן ילקה שמונים א' מפני שאינו מעלה גרה והוא בכלל איסור חזיר כמו שלוקה על חזיר מפני זה וחדא משום שאינו מפריס פרסה כמו שלוקה על שפן אע"ג שהוא מעלה גרה מפני חסרון דמפריס פרסה:

דף כ"א ע"ב יש חורש תלם א' וחייב עליו משום ח' לאוין הא מתניתין בקשו בה רבוותא קמאי חשבונות רבים משום דבכללן אתה מוצא שמונה לאוין ובפרטן אי אתה מוצא אלא ז' מפורשים כלאים דהנהגה וקדשים וכלאי הכרם ושביעית ויו"ט וכהן ונזיר אבית הטומאה [וכתבו התוס'] ופרש"י דשור בכור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור קדשי ב"ה ולקי משום דהזיד במעילה באזהרה וי"א פטר חמור וכמאן דאמר אסור בהנאה וליתא דליכא למ"ד דלקי הנהנה ממנו ולא נראה לר"י וכו' דהא בגמרא אמרינן מידי דאיתי' בשאלה לא קתני והקדש דמתניתין מיירי בבכור דליתיה בשאלה לכך נראה לר"י דעל החמור אינו לוקה כו' כלאי הכרם ע"כ. והא ודאי לא תקשה לפר"י דלחשוב נמי חמור של מוקדשין קדשי בדק הבית למסקנת הש"ס דמידי דאיתי' בשאלה קתני מדתני נזיר והא לקמן פריך ונחשוב טובא ואמאי לא פריך דנחשוב נמי הא דיש לומר דלא חשיב אלא לאוי דאיתנייהו בפחות משוה פרוטה אבל מעילה אינו אלא בש"פ וכה"ג אמרינן בפ"ג דשבועות (דף כ"ד) כי קתני מידי דחיילא כשיעור שבועה דחיילא אפחות מכשיעור לא קתני והרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה והכא איפכא וחד טעמא הוא כיון דקפיד התנא לערב איסורי דבעי שיעור עם הני דלא בעי שיעור וכה"ג פירשו התוס' לקמן] אהא דבישלו בעצי הקדש וכמש"ל בס"ד. אבל ק"ל על פר"י דלקמן פריך ולילקי נמי משום זורע ביו"ט ומוכיח מהא דאין חילוק מלאכות ביו"ט ומנ"ל דלמא הכי נמי חשיב יו"ט דאית תרתי משום זורע ומשום חורש וכלאים בכרם לא מיירי אלא במין א' בכרם דליכא [אלא[ חדא משום כלאי הכרם לחוד ואין כאן כלאי זרעים כל עיקר ואע"ג דלא חשיב כלאי זרעים במשנתינו לית לן בה דהא פריך וליחשוב הרבה ולא חש תנא למיחשב לכולהו ולא קשה ליה לילקי משום זורע ביו"ט אלא כיון דמני ליו"ט אי אמרת דבדידי' איכא תרתי בע"כ היה לו למנותן וכמ"ש התוס' לקמן ובתוס' פ"ג דפסחים דייקי לפר"י מדתני כלאים בכרם ולא קתני כלאי הכרם משמע דאיכא כלאי זרעים בהדי כלאי הכרם ולפי"ז אתי שפיר דע"כ בהא דכלאים בכרם איכא תרתי אבל אין זה דיוק:

אבל נראה לי דבנזיר אבית הטומאה איכא תרתי חדא משום לא יטמא דכתיב ביה וחדא משום בל יחל דנפקא לן ברפ"ק דנדרים (דף ג') מלנדור נדר נזיר להזיר מקיש נזירות לנדרים מה נדרים עובר בבל יחל אף נזירות עובר בבל יחל ועל בל יחל דאתי מהאי הקישא לקי כדאמרינן בהדיא בפ"ו דנזיר (דף ל"ח) גבי אכל ענבים לחים ויבשים כו' לוקה חמש וקאמר