גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנח

קודם ללאו מ"מ ל"ק מידי מהא דגזל דשאני גזל שאין הלאו והעשה סמוכין להדדי דהעשה דוהשיב כתיב בויקרא והל"ת דלא תגזול כתיב בפרשה קדושים ובתרי ענינא קא נ"ל בפ"ק דפסחים (דף ו') דאין מוקדם ומאוחר בתורה ונ"ל דל"ת קדמה לעשה הוא מספיקא אין לוקין עליו אבל בחד ענינא כמו הבא אל המקדש טמא וכן אונס דהעשה סמיכא לל"ת וקדמה לה אמרינן מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר כדאמרינן התם ה"ל שקדמו עשה ולוקין עליו וכ"ת הא בפ"ה דחולין (דף פ') ולילקי נמי שוחט קדשים אותו ואת בנו קדשים בפנים משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין לכל הפסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט וגו' לימד על הפסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ושני ר' זירא הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה מאי טעמא דאמר קרא מיום השמיני ירצה מיום הח' אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה והא הכא תרי ענינא נינהו דהא כמה פסוקים מפסקי בין לאו לעשה. לק"מ דאע"ג דבתרי ענינא אמרינן אין מוקדם ומאוחר ומש"ה אין דנין אותו בכלל ופרט כדאמרינן התם לאו משום דוודאי אין מוקדם ומאוחר פשיטא דלא אלא דאיכא למימר אין מוקדם ומאוחר ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא הלכך גבי גזל שהעשה קדם ללאו כיון דאין מוקומ"א בתרי ענינא והואיל ואפשר לומר דהלאו קדים לעשה מספיקא אין לוקין עליו וגבי מחוסר זמן דהלאו קדים לעשה אע"ג דאין מוקדם ומאוחר ואפשר לומר דהעשה קדים ללאו אפ"ה כיון דאפשר לומר דקראי כסדרן כתיבי והלאו קדים לעשה ה"נ מספיקא אין לוקין עליו מיהו אי ק"ל מההיא דפ"ק דתמורה (דף ד') דאמר כתנאי לא ישאר ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו ד"ר יהודא ר' יעקב אומר לא מן השם הוא אלא משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו מכלל דר"י סבר לוקין עליו ופריך ור"י האי והנותר באש ישרופו למאי אתי ופירשו התוס' אע"ג דאיצטריך להורות לנו דין שריפה י"ל דמן הסמיכות פריך למאי הלכתא כתביה הכא סמוך ללאו אי לא לנתוקי אתי לכתביה במקום אחר. משמע דלר' יהודא ניחא דמש"ה כתביה סמוך ללאו לנתוקי הא אפילו אי כתביה רחוק מן הלאו הו"ל נמי ניתק כמו עשה דגזל דאע"ג דבתרי ענינא אין מוקדם ומאוחר וא"ל עשה קדים מ"מ הואיל וא"ל דלאו קדים הו"ל שפיר ניתק לעשה ואינו לוקה מספק כדאמרינן גבי עשה דמחוסר זמן וגזל. אומר אני דלפרש"י ותוס' שפירשו דל"ת שקדמו עשה היינו דשייך העשה קודם שעבר הלאו אבל היכא דלא שייך העשה עד לאחר שעבר הלאו הו"ל שפיר ניתק אע"ג דלא סמיכי הלאו והעשה דמש"ה ה"ל גזל ניתק אכתי תקשה אפילו לר' יהודא למה סמיך קרא דנותר סמוך ללאו הא אי כתביה רחוק מן הלאו שפיר ה"ל ניתק דהא לא שייך העשה דנותר בשריפה עד לאחר שעבר הלאו שהותיר ואכתי אפילו לר' יהודא תקשה. ובסמוך יתבאר זה:

דף ט"ז ע"ב אכל טבל של מעשר עני לוקה מדנקט לוקה משמע מלקות הוא דאיכא אבל מיתה ליכא כמו בטבל גמור דחייב מיתה על אכילתו כדאמ' בפרק הנשרפין (דף פ"ב) וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהמ"א האוכל כזית מן הטבל קודם שהפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל וכו' והשיאו אותם עון אשמה אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני הרי זה לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר והסכים עמו הראב"ד בהשגות שכתב סברא היא זו והיא יפה בעיני דכתיבי בהני קראי קודש. ומדבריהם למדנו דאפילו על טבל של מעשר שני אין בו מיתה אלא לוקה בלבד ואני תמה ע"ז דאם איתא דטבול למעשר שני אינו בכלל קרא זה דלא יחללו את קדשי והרי כלל עצמו של איסור טבל ללאו ומיתה מהאי קרא דלא יחללו נ"ל התם לא יחללו אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה כדא' התם ובע"כ לאו ואיסור טבל של מעשר שני אין לנו אלא א"כ נלמד מטבל דמעשר עני וכר' יוסי דנ"ל מגז"ש דבשעריך דלא גרע טבול למ"ש דקדיש מטבול למעשר עני שהוא [בלאו] דאלת"ה טבול למ"ש אפילו לאיסורא גרידא מנלן אלא ודאי כדאמרן א"כ למאי דרצה ר"י לומר אדר"א דאמר אין צריך לקרות את השם על מ"ע של דמאי משום דודאי אינו טובלו וגז"ש דבשעריך לית ליה א"כ מעשר שני של דמאי כיון דאינו בכלל דלא יחללו ג"כ ודאי אינו טובלו וא"כ אין צריך נמי לקרות את השם למעשר שני של דמאי לר"א ואמאי שביק ר"א למעשר שני ונקט מעשר עני לחוד ה"ל למימר דלמעשר שני של דמאי נמי אין צריך לקרות את השם ואמאי [שביק] למ"ש ונקט מ"ע לחוד ובפ"ט דיבמות (דף פ"ז) ס"ל לר"מ מעשר ראשון אסור לזרים מדאיתקוש לתרומה דכתיב את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון אסור לזרים ורבנן דאמרי מותר לזרים דרשי הכי מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון נמי טובל וכדתניא ומייתי להא דר"י דשמעתין ומסיים ואי מהתם פי' מהא דר"י הוי אמינא הנ"מ ללאו אבל מיתה לא קמ"ל והקשו התוס' מנ"ל דטבל מעשר עני במיתה הא לא אתקש לתרומה וי"ל דשמא אין מיתה בטבל של מעשר עני א"נ י"ל כיון שאין חילוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה והשתא בין לתירוץ קמא בין לתי' בתרא תקשה דאי הא דטבל מעשר עני נ"ל עונש מאזהרה דבשעריך אכתי מעשר שני אין לנו [גבי'] אפילו אזהרה גרידא דהא אפילו מעשר ראשון אי לאו דאיתקוש לתרומה ה"א דלא טבול ובע"כ אזהרה לטבל מעשר שני מגז"ש דבשעריך נפקא כמו שפי' דהא טבול למעשר ראשון ללאו נמי נ"ל מהכא כדמסיק ואי מהתם ה"א הנ"מ ללאו אלמא לאו למעשר ראשון ממ"ע [נפקא[ והוא הדין נמי מעשר שני מיניה אתיא א"כ לר"א דס"ל [ודאי] מ"ע אינו טובל ולית ליה גז"ש דבשעריך כ"ש דאין לנו אפילו אזהרה ואיסורא גרידא לטבול למ"ש וא"כ אמאי קאמר אין צריך לקרות את השם למעשר עני של דמאי ושביק למעשר שני הא מ"ש נמי אינו טובל לגמרי דאזהרה מאין כיון דאינו בכלל אזהרה דלא יחללו וגם גז"ש דבשעריך (לית ליה] וה"נ תקשה הא לתי' קמא דטבול למעשר עני אינו במיתה אלא באזהרה גרידא דגז"ש דבשעריך בע"כ מ"ש נמי מיניה אתיא א"כ לר"א דלית ליה גז"ש דוודאי מעשר שני אינו טובל למה לי קריאת שם למעשר שני של דמאי אליבא דר"א:

וראיתי להר"ן בפי"א דמסכת נדרים (דף פ"ד) דפירש דה"ט דמ"ד ודאי אינו טובלו משום דס"ל אי אפשר שיהא הכרי עצמו חמור מפני מעשר עני המעורב בו יותר ממעשר עני עצמו דבשלמא תרומה בדין הוא שיהא טובלת דכיון [שהיא[ עצמה אסורה ראוי הוא שתאסר תערובתה כיון דע"כ צריך להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם מש"ה אוסרת אבל מ"ע שהוא עצמו מותר לזרים איך יהיה תערובתו חמור ממנו. ולהאי טעמא י"ל דאפילו למ"ד מעשר עני ודאי אינו טובל ול"ל גז"ש אפ"ה מעשר שני טובל דכיון דהיא עצמה אסורה לאכול חוץ לירושלים וגם שם אינו נאכל בטומאה והרבה איסורים תלוים בקדושת מעשר שני כדתנן במס' מ"ש ראויה היא שתאסר תערובתה מש"ה טובלת ואע"ג דלא דמי לגמרי איסור טבל קודם הפרשתה לאחר קריאת שם מעשר שני דאלו קודם הפרשתה משום [טבל] אסור לאכלה אפילו בירושלים משא"כ לאחר הפרשתה מותר לאכלה בירושלים או בכל מקום ע"י פדיון א"כ אכתי תקשה איך יהיה תערובתו חמור ממנו הא ליתא לסברת הר"ן דהא מפרש דה"ט דתרומה טובל דכיון דהיא עצמה אסורה בדין הוא שתאסר תערובתה כיון דע"כ צריך להרימה אינה מתבטלת שם דא"כ טבול לתרומה יהיה מותר לכהן דהא תרומה לכהן שריא וכיון דתרומה עצמה לכהן שרי איך יהיה תערובתו חמור יותר ממנו לאסרו לכהן אלא ע"כ לא אמרינן לה"ט דאיך יהיה תערובתו חמור ממנו אלא אם אין שום קדושה כלל לאחר הפרשה אבל אי אפילו [לאחר הפרשה] נמי נשאר קצת קדושה עליו ל"א בה (אם) [איך[ תערובתו חמור ממנו וה"ט שייך נמי לומר גבי מעשר שני משא"כ מעשר עני דלאחר הפרשתו אין בו שום קדושה לגמרי שייך שפיר לומר לא יהא תערובתו יותר חמור ממנו מ"מ הא גופי' קשיא על הר"ן כיון דגבי תרומה בע"כ קודם הפרשתו חמור תערובתו יותר מלאחר הפרשתו דהא שרי לכהן והא אסור תו אין לנו הוכחה על מעשר עני שלא יהיה