גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנו

מעיר מקלטו וכדתנן לקמן (דף י"א) אינו יוצא משם לעולם לא לעדות ממון ולא לעדות מלקות ולא לעדות נפשות כו' שנאמר אשר נס שמה שם תהא דירתו וכו' מש"ה עיר חומה בערי הלוים שהן ע"מ לא משכחת לה כלל מיהו ק"ל מאי פריך וקדש ע"מ הואי והכתיב ועה"מ הא משני התם בשלהי ערכין אהאי פירכא בע"ח ללוים מי א"ל כגון שנפלו להן הן ומגרשיהן פי' שנפלו להן ללוים בשעת חלוקת הארץ כשהיתה מוק"ח וא"כ ה"נ אפשר לומר בקדש אע"פ שהיתה מוק"ח נפלה ללוים וכשהפרישו לע"מ סתרו את חומתה וכדמסיק התם הן ומגרשיהן למסתרינהו קיימו אר"א איצטריך סד"א אדמסתתרי מסתתרי אי מזדבני לחלטי קמ"ל. איברא למאי דפי' התוס' התם דהא דפריך הן ומגרשיהן למסתרינהו קיימו לא ק"ל לראב"י דדריש אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן דא"כ אפילו לאחר סתירה דין ע"ח עליהם אלא לרבנן פריך לה א"ל דבשמעתין פריך אדר"א דס"ל אע"פ שא"ל עכשיו דין ע"ח עליו דלפי"ז אין תקנה לע"ח לעשותה ע"מ אפילו לאחר סתירת חומתה אבל לתי' השני של התוס' התם דאפילו לר"א קשה כיון שהם ראוים שלא יהיה להם חומה לא תועיל להם קדושת חומה שהיה קודם לכן כאלו לא היתה מעולם דלפי"ז יש תקנה למק"ח לעשותה ע"מ דהא לאחר סתירת חומתה א"ל דין מחנה ישראל לכ"ע תקשה מאי פריך בשמעתין וקדש ע"מ הואי דהא אע"ג דהיתה מק"ח אפשר לעשותה ע"מ דיסתרו חומתה ועי"ז יבטל ממנה קדושת מחנה ישראל לכ"ע:

דף י"א ע"ב איבעי' להו במיתת כולן הוא חוזר נ"ל דהא פשיטא דאפ"ת במיתת כולן הוא חוזר ה"מ בדאיתנייהו לכולן הוא דחיות אחד מהן מעכב חזרתו [והא דמיבעי' לן במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהן היינו בדאיתא לכולן, (כ"ז הי' מוכתב בצדו מאת רבינו המחבר נ"ע] דאע"פ שמתו כולן חוץ מא' מהן אינו חוזר אבל היכא דבשעת גמר דינו ליתא אלא (אפילו) א' משלשתן דת"ק דר"י או א' מארבעתן דר"י והשאר ליתנן חזרת רוצח תלוי בו לחזור ובמיתתו גרידא חוזר הרוצח תדע דהא במתניתין תנן א' משוח בשמן המשחה וא' המרובה בגדים וא' שעבר ממשיחתו מחזירים את הרוצח מדנקט אחד אחד גבי כל חד וחד מינייהו ש"מ דכל אחד ואחד לחוד מחזיר במיתתו דאל"כ הול"ל משוח ומרובה ושעבר מחזירים דמשמע דמיתת שלשתן בעינן לחזרה ועוד מדפליג ר"י ואמר אף משוח מלחמה מחזיר ואם איתא דאינו חוזר אלא א"כ איכא שלשתן לת"ק ובמיתת כולן הוא דחוזר דווקא מהשתא בע"כ ר"י לחומרא פליג דבעי אף שיהא משוח מלחמה בשעת גמ"ד ולעולם אינו חוזר עד שימות גם הוא כאחיו [למעלה נכתב תיבת "עם"] שלשה דת"ק א"כ מאי מחזיר דנקט מעכב חזרתו הל"ל אלא ודאי [בגוונא[ דליכא אלא חד מהני שלשה לת"ק או מארבעה (לר"י] פשיטא לן דחוזר והשתא ר"י לקולא נמי פליג בדליכא בשעת גמ"ד אלא משוח מלחמה לבד דלת"ק אינו חוזר במיתתו ולר"י במיתתו לחוד סגי וחוזר. והכי מיבעיא לן במיתת כולן הוא חוזר הא דרבי קרא ג' פעמים כהן ולר"י ד' פעמים להחמיר היכא דאיתנהו לכולן אינו חוזר אלא במיתת כולן פעמים להקל היכא דליכא אלא אחד מהן חוזר במיתתו או דלמא להקל אמרינן להחמיר לא אמרינן דבין איתני לכולן בין אינו (אפילו) אלא אחד מהן במיתת האחד מהני חוזר:

או דלמא במיתת אחד מהן ק"ל אי ס"ד דבמיתת אחד חוזר ואפילו ליתא לכה"ג חוזר במיתת א' מאינך הא אמרינן ברפ"ב דסנהדרין (דף י"ח) כה"ג שהרג הרי זה גולה וקאמר פשיטא סד"א הואיל וכתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי דלית ליה תקנתא בחזרה לא ליגלי דתנן ההורג כה"ג וכה"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא לנוס שמה כל רוצח אפילו כה"ג במשמע והשתא אם איתא דאפילו במיתת אחד מהן נמי חוזר וכולן שוין בהא השתא למה לי קרא דכה"ג גולה פשיטא מ"ש איהו מכל אדם הא איהו נמי אית ליה תקנתא בחזרה במיתת חד מאינך וכ"ת דאיצטריך קרא להיכא דליכא לחד מהני בשעת גמ"ד אלא כה"ג לחוד דהשתא ל"ל תקנתא בחזרה הא ליתא דאי אמרת בשלמא דאין תורת חזרת רוצח תליא לגמרי לעולם אלא במיתת כה"ג לבד היינו [דאיצטריך] לרבויי דגולה אע"ג דאינו בתורת חזרה לעולם דהא תורת חזרה לא תליא אלא בדידיה לחוד אבל אי כה"ג נמי אית ליה לפעמים תקנה בחזרה במיתת חד מהני אפי' אי ליתא חד מהני נמי לא צריך קרא דגולה דלא גרע מאחר שהרג אם נגמר דינו בלא כה"ג דגולה כדתנן לקמן אע"ג דהשתא לית ליה תקנתא בחזרה אפ"ה כיון דבר חזרה הוא ע"י מיתת כה"ג אלו היה בשעת גמ"ד השתא נמי דליתא אפ"ה גולה ה"נ אם איתא דכה"ג בר חזרה הוי בדאיתא לאחד מהני ע"י מיתתן אפי' אי ליכא נמי לא צריך קרא לרבויי דגולה כיון דלפעמים איתא בתורת חזרה. אע"ג דפי' בסמוך דאפ"ת במיתת כולן הוא חוזר הנ"מ כשישנן בשעת גמ"ד אבל אי אינן פשיטא לן דחוזר אפי' במיתת אחד שהיה לחוד בשעת גמ"ד אפ"ה צריך קרא דכה"ג גולה דהא לית ליה תקנתא בחזרה לעולם אפי' כשישנן בשעת גמ"ד דכיון דאיתא כה"ג בשעת גמ"ד דהיינו דהוא גופיה הוא כה"ג לא מהני מיתת אינך לחוד לחזרתו וה"א כיון דל"ל תקנתא בחזרה לא לגלי כיון דאינו בתורת חזרה כלל אפילו ישנן לאידך כהנים גדולים קמ"ל המתניתין דגולה אע"ג דליתא כלל בתורת חזרה אבל אי אמרת במיתת אחד מהן נמי חוזר ל"ל קרא לכה"ג דגולה וכדפי' וי"ל דהא גופי' דנגמר דינו בלא כה"ג דגולה קים לן בתר דגלי דכה"ג גולה אע"ג דלא היה בשעת גמר דינו אלא הוא לחוד ולא שיש א' מאינך עמו דבע"כ בכה"ג מרבי ליה קרא דכי איכא א' מהני לא צריך קרא לרבויי דגולה פשיטא דהא אית ליה תקנתא בחזרה במיתת א' מהני אע"כ בדליכא מרבה ליה קרא דליגלי ומיניה נ"ל נמי להא דנגמר דינו בלא כה"ג דגולה אע"ג דליכא א' מהני ולית ליה תקנתא בחזרה אבל אי לא רבי קרא לכה"ג דגולה בכה"ג ה"א דנגמר דינו בלא כה"ג גופי' בכה"ג דל"ל תקנתא בחזרה כיון דליכא נמי א' מאינך אע"ג דאיתיה בתורת חזרה אלו היה אפ"ה לא לגלי:

מאן דאמר מתה כר"י מכאן נ"ל דלר"י דמכשיר בנודע שהוא בן גרושה היינו במה שהקריב קודם שנודע אבל במה שמקריב לאחר שנודע מודה שעבודתו פסולה דאי אפילו אחר שנודע כשירה אם כן אמאי מתה כהונה הא אכתי דין כהן עליו בדיעבד ועוד מאי מתה כהונה שייך לומר בזה דבמה מתה הא עדיין הוא בחזקת שהיה קודם שנודע ולא נשתנה דינו עכשיו יותר מקודם כיון דאכתי עבודה דעבד כשירה דהא ל"ל דאיכא בינייהו לכתחלה הא קודם שנודע לא שייך לומר דאפילו לכתחלה יעבוד הא אינו יודע שהוא חלל ופשיטא שעובד לכתחלה דהא לא אתרע חזקת כהונתו עדיין אלא ע"כ קודם שנודע הוא דכשירה עבודתו אבל אחר שנודע לא ואין שם כהן עליו מעכשיו והשתא נשתנה דין כהונה מעליו לאחר שנודע מקודם שנודע מש"ה קאמר דמתה כהונה. והרמב"ם [בפ"ו מהל' ב"מ] כתב כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה אף [חללין] שבו תרצה הרי שמכשיר בדיעבד עבודתו אף לאחר שנודע שהוא חלל וזה תימא כדפי'. ועוד שבע"כ אי אפשר לומר כן להכשיר עבודתו לאחר שנודע שהוא חלל דהא תניא בפ"ג דקידושין (דף ס"ו) גבי מקוה שהיתה עומדת בחזקת שלימה ומדדה ונמצאת חסירה היה ר"ט מטהר ואמר ר"ט משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה והקשו התוס' מאי משל הוא זה הא במשל אפילו נודע שפסול הוי בשעת עבודה אפ"ה עבודתו כשירה [וכה"ג] גבי מקוה אם נמצא שמדידתן היתה בתחלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע אפי' לר"ט. ותי' התוס' בשם ר"י דבתרתי פליגי בטהרות שנעשו ע"ג למפרע מר אזל בתר חזקה דמקוה ומר אזל בתר חזקה דאדם ובשלא נודע חסרון המקוה למפרע ופליגי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהי' המקוה חסר קודם הטבילה ר"ט אומר כשירה העבודה מידי דהוי אבן גרושה ובן חלוצה ואהא קאי המשל ואי בחלל עבודתו כשירה אפי' לאחר שנודע שהוא חלל א"כ איך מדמה ר"ט מקוה שהיתה חסירה קודם שטבל בה הכהן ועבד עבודה ואח"כ העידו העדים שהיתה חסירה קודם הטבילה למקריב ונמצא בן גרושה הא ודאי לא דמי דבמקריב עבודתו כשירה בדיעבד אפי' לאחר שנודע שהוא בן גרושה משא"כ במקוה הטובל