גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנה

מיהו ל"ד כ"כ דהתם אם נעשה ל"ל בה כיון שהיו כשירים בשעת ראיה והגדה כ"ש אם נעשה א' פסול דאין מבטל עדות הכשירים אבל ההיא דיד העדים עיקר קפידא אשעת מיתת הנדון הוא ואדרבה אי נקטע קודם ל"ל בה כדאמרינן התם אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא ה"נ דפסולה ומשני אמר קרא יד העדים שהיתה כבר א"ל דאם א' מהם נעשה גידם קודם מיתת הנדון עדות כולן בטילה אפילו הן מאה:

סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל ק"ל מאי ענין בבא זו במכילתין במס' סנהדרין הו"ל למיתני גבי שאר דיני דיינים ונ"ל דתני לה הכא משום דבגמרא רמי רישא וסיפא דלפני בבא זו מי שנגמר דינו וכ"מ שיעמדו שנים ומשני כאן בא"י כאן בחו"ל מש"ה תני להא אבתרה דנוהגת בארץ ובחו"ל לגלויי ארישא וסיפא שלפניה [דחדא[ מיירי בא"י וחדא בח"ל:

בארץ ובחו"ל והא דלא תני בפני הבית כדתני לענין או"ב וכי"ד ועוד לענין כמה מילי במס' חולין משום דשלא בפני הבית אין ד"נ נוהג אפילו בא"י כדאמרינן בפד"מ (דף נ"ב) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט בזמן שיש כהן יש משפט אין כהן אין משפט מ"מ ק"ל הא בגמרא יליף להא דנוהגת בחו"ל מדכתיב והיו אלה לל"מ לדורותיכם בכ"מ אלמא אע"ג דכתיב לדורותיכם אפ"ה אינו נוהג שלא בפני הבית והא ברפ"ב דכריתות (דף ט') תניא ככם כגר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם פי' גרים לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים ופריך אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים ומשני אמר רב אחא ב"י וכו' אתכם גר אשר בתוככם פי' אסיפא דקרא סמוך לדורותיכם אף על גב דליכא מקדש כן פירש רש"י כלומר דאי בזמן שאין מקדש אין מקבלין גרים א"כ א"א לקיים לדורותיכם הא בדורות שאחר החורבן ליכא גרים וגדולה מזו כתבו התוס' פ"ג דקידושין (דף ס"ב) בשם הר' נתנאל דהא דמקבלין גרים בזה"ז אע"ג דליכא מומחין משום דבגר כתיב לדורותיכם דמשמע בכל ענין אע"ג שאינן מומחין דע"כ השתא ליכא מומחין שהרי אין סמוכין ולדורותיכם משמע לדורות עולם והא גבי ד"נ נמי כתיב לדורותיכם ואפ"ה אינו נוהג אלא בזמן המקדש דאיכא כהן אבל שלא בזמן המקדש לא אפילו בזמן שהיו סמוכין נמי לא נדון ואין להאריך כאן בזה:

ברח מארץ לחו"ל אין סותרין את דינו מחו"ל לארץ סותרין את דינו תמיה לי דהא גופיה קשיא דברישא תני ברח מארץ לחו"ל טעמא דמארץ לחו"ל הא ברח בארץ גופא ממקום למקום סותרין ובסיפא תניא מח"ל לארץ הוא דסותרין הא בארץ גופא ממקום למקום אין סותרין:

סנהדרין נוהגת מה"מ אע"ג דחובת הגוף הוא ונוהג אפילו בחו"ל קא בעי קרא משום דכתיב בשעריך כדמסיק בברייתא א"כ מה ת"ל בשעריך:

למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחו"ל אסיפא דקרא סמוך דכתיב בכל מושבותיכם:

ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר וק"ל דהא בפ"ז דסנהדרין (דף נ"ו) תניא כשם שנצטוו ישראל להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו ב"נ להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר וכי גרעי ישראל בחו"ל מב"נ דהא גבי ב"נ אין לחלק בין א"י לחו"ל דהא לאו בני אחוזה בא"י נינהו:

סליק כיצד פרק ראשון אלו הן הגולין פרק שני דף ט' ע"ב והא לא אתרו ביה מתני' ר"י ב"י היא ק"ל הא בפ"ה דסנהדרין (דף מ"א) אר"ח עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ופריך והא אתרו בה ומשני באשה חבירה וכר"י ב"י דאמר חבר אין צריך התראה ומסיק כיון דאינהו לא מיקטלי איהי נמי לא מקטלה דהו"ל עדות שאא"י להזימה ולא שמה עדות ופריך אלא באשה חבירה דקיי"ל דמקטלה לר"י המ"ל בשזינתה וחזרה וזינתה והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה ב' באנו שזינתה מבועל א' א"נ שזינתה מקרובי' והק' בתוס' אכתי מצי אמרי לפסלו לעדות באנו דבא על הערוה פסול לעדות ותי' דא"כ הל"ל פלוני בא על נערה המאורסה והשתא תקשה שונא חבר שהרג בלא התראה לר"י הא הו"ל עדות שאא"י להזימה שיכולין לומר כשיוזמו לפוסלו לעדות באנו וכיון דאינהו לא מקטלי כשיוזמו איהי נמי לא מקטל מיהו בפ"ק דסנהדרין (דף ט') אמר ר"י הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעידי בעל עדי הבעל] נהרגין ואין משלמין ממון חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב עדי האב נהרגין ומשלמין ממון והק' שם התוס' דאמאי נהרגין הא מצי אמרי לא לחייב עדי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון כיון דלא אתרו בהן דעדים זוממין אין צריכין התראה וכדאמרינן גבי עידי נערה המאורסה דאין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ותי' דש"ה כיון שיודעים שבאו להרוג את האשה יודעים שיהרגו אותם אם יוזמו דא"א להיות זה בלא זה אבל התם לא ידעי שהיתה חבירה א"נ ל"י דחבר א"צ התראה ואדפריך אשה חבירה דמיקטלה לר"י המ"ל ה"מ לשנויי כגון דידעי שהיא חבירה וידעי שחבר אין צריך התראה והשתא שפיר מ"ל שונא חבר שנהרג אליבא דר"י בידעי שהוא חבר וידעי שחבר אין צריך התראה וכיון שיודעים שבאו להרוג את השונא יודעים שיהרוגו אותן אם יוזמו דא"א להיות זה בלא זה ותדע לך דאלת"ה למ"ל לזוממי זוממין לגמרי דה"ל עדות שאא"י להזימה דכיון דע"ז אין צריכין התראה כדאמ' לעיל ובפ"ג דכתובות (דף ל"ב) וכ"ש למאי דס"ד התם דא"א להתראה בע"ז משום דנתרו בהו אימת כו' הא המזימים אם יוזמו יכולין לומר לא להרוג לעדים באנו אלא לפוסלן לעדות באנו וכיון דהמזימין אין נהרגין כשיוזמו אף כשלא יוזמו לא יהרגו העדים ראשונים ע"י מטעמא דהו"ל עדות שאא"י להזימה הואיל ואינן בזוממי זוממין ולא עוד [אלא] א"כ בטלת ד"נ ומלקות לגמרי דכיון דאינן בז"ז לא יהרוגו [ולא] ילקו הניזמין הראשונים וממילא הנידון פטור מעונש מיתה ומלקות כיון דאינהו ל"מ ולא לקו איהו נמי ל"מ ולא לקי דהו"ל עדות שאא"י להזימה וכדאר"א בפ' הנשרפין (דף ע"ח) גבי עדי טרפה שהוזמו שאין נהרגין לפי שאינן בז"ז אלא ודאי כיון דהזוממין יודעים שבאו להרוג את הניזמין יודעים שיהרגו אותן נמי אם יוזמו וכדפי':

דף י' ע"א וערי המבצר פרש"י כרכים גדולים צור וחמת וכנרת ומשמע מפי' דעיקר קפידא דאין עושין ערי מקלט כרכים גדולים גדולים ממש וכדפי' משום דהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצוי שם ויארוב לו ומש"ה ק"ל וקדש עיר מקלט הואי כיון דהואי עיר מבצר דהיינו כרך גדול אינו ראוי לעיר מקלט וא"א דבשלהי מס' ערכין (דף ל"ג) לא משמע הכי דתניא התם לפי שנאמר וקם הבית אשר בעיר א"ל חומה לצמיתות יכול אף זה כן כלומר אם מכר בן לוי בית בע"ח שלהם יהי' נצמת ללוקח אחר י"ב חדשים ת"ל גאולת עולם תהיה ללוים ופריך בעיר חומה ללוים אי אפשר לומר והתניא ערים הללו אין עושין אותן כו' ולא כרכים גדולים אלא ערים בינונים אלמא כרכים גדולים דקתני אמוקפות חומה קא קפיד והא דפריך הכא וקדש עיר מקלט הואי מדקחשיב לה בתוך ערי המבצר היינו משום דעיר מבצר מוקפת חומה במשמע כדמוכח בפ"ק דמגילה (דף ה') דאמר חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוק"ח מימות יהושע בן נון היא אי לא ופריך ומי מספקא ליה מילתא דטבריא והכתיב וערי המבצר צור ורקת וקיי"ל רקת זו טבריא אלמא עמב"צ מוק"ח במשמע. מ"מ צ"ע מפני מה אין עושין אותן מוק"ח אם אינן לא גדולים ולא קטנים אלא בינונים מה לי אם הן מוק"ח או לא ונ"ל דה"ט משום דמוק"ח מימות יב"ן דין מחנה ישראל יש להן ומשלחין מתוכן מצורעים כדתנן בפ"ק דכלים אבל שאין מוק"ח לא וה"נ תניא בת"כ אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל עיר אלא חוץ לעיירות המוק"ח לבד וכבר פי' התוס' בפ"ט דערכין (דף ל"ב) דה"ט דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע ממושב דבתי ערי חומה וכיון שכן אין [ראוי[ לע"מ להיות מוק"ח דא"כ דין מחנה ישראל עליה ודלמא הרוצח שגלה לע"מ יולד בו צרעת דטעון שלוח ממחנה ישראל ואי אפשר לו לצאת