גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנג

נהרגין ותימה לי הא כיון דהוזמו כת אחת מהן א"כ אין עדותן אמת דהא מעולם לא ראו עדות זו ואע"פ שמעידין שראו את הכת השניה כשראו גוף המעשה והעדות שקר הוא דהא הוזמו והתורה האמינה את המזימים א"כ אמאי תנן הרי אלו עדות אחת ואין נהרגין מפני שנצטרפו עם כת השניה להיות כת אחת משעת ראייתן הא לא ראו כלל עדות זו ולא נצטרפו עם כת השניה מעולם להיות עדות אחת. ואפילו [א"ת] הכת השניה שלא הוזמו מעידין נמי שראו בשעת מעשה את העדים הללו הא כיון שכן כת המזמת וכת שניה שלא הוזמו מכחישין זה את זה דאלו אומרים שהיה שמה הנזמים בשעת מעשה וכת המזמת אומרים עמנו היו ולא היו שמה בשעת מעשה והא בהכחשה לא האמינה תורה שניה יותר מן הראשונה והו"ל כשני כתות עדים המכחישין זה את זה א"כ למה תלי טעמא דאין הנזמים נהרגין מפני שהן עדות אחת ובעינן עד שיוזמו כולן ת"ל דבלא"ה אין נהרגין כיון שכת השניה מכחשת את המזימים ה"ל כשנים אומרים הרג ושנים אומרים לא הרג וספק נפשות להקל. שוב ראיתי להריטב"א שכתב במתניתין היו שנים רואין אותו מחלון זה כו' וא"ת והאיך היו מקצתן זוממין והלא אם יבואו העדים ויאמרו לאותן שבחלון האחד עמנו הייתם במקום פלוני יכחישום העדים שבחלון השני ובעדות מוכחשת אין אלו נעשין זוממין וי"ל דלהכי קתני שמקצתן רואין אלו את אלו ולא קתני שכולן דסגי בחד מאלו שיראו לאלו לעשות צירוף ביניהם ואכתי לא הועיל כלום לקושיתינו דממנ"פ אם כת השניה שלא ניזמו שניהם מעידין שראו בשעת מעשה את כת הנזמת או את אחד מהן א"כ אכתי תקשה ל"ל למיתלי טעמא שאינן נהרגין מפני שהן עדות אחת ת"ל דהוי ליה המזימים עדות מוכחשת ואם לא העיד אלא אחד מכת שניה שלא ניזמו שראה בשעת מעשה את הנזמים שניהם או אחד מהן א"כ לא נשאר בכת שניה אלא עד אחד כשר שלא הוכחש והשני הוכחש דהא מתני' מחלון זה וכו' מחלון זה ולא יותר מיירי ואכתי תקשה אמאי אין נהרגין הא שני המזימים אומרים שלא ראו מעולם המעשה ואע"ג שאחד מכת שניה מכחיש אותן ומעיד שראה הנזמים בשעת מעשה הא אין דבריו של אחד במקום שנים ואמאי אין נהרגין הנזמים דתו ליכא למימר הא דאין נהרגין משום דלא הוזמו כולן דהא לא היו כלל באותו עדות ולא שייך לומר שנצטרפו להיות ככת אחת דאין נהרגין עד שיוזמו כולן דאיך נצטרפו הא לא היו כלל שם בצירוף מעשה ואמאי אינן נהרגין ולא עוד אלא אפילו אם הי' בכת שני שראו מחלון אחר הרבה יותר משנים אפילו מאה אכתי הקושיא במקומה עומדת דאם אינו מעיד שראה את כת המזמת אלא אחד מהן אין דבריו של אחד במקום שנים ואמאי אינן נהרגין הנזמין ואי מיירי שנים מכת שניה העידו שראו את הנזמין בשעת מעשה אכתי תקשה למה תלי' טעמא מפני עדות אחת ת"ל דהמזימים ה"ל עדות מוכחשת מאותן שנים של כת שניה וכדפרישית. עוד תירץ הריטב"א על קושיתו דמיירי שרואין אלו את אלו קודם מעשה והרגישו בהם בשעת מעשה או שרואין דרך ראייה כוללת ולא שהכירום ממש שיוכלו להכחיש את המזימים. אבל כל זה אינו מועיל לקושיתינו דכיון דאין כאן הכחשה להמזימים מכת שניה כלל והוי הזמה מעליא וא"כ דברי הנזמין מתחלתן שקר הוא אמאי אין נהרגין הא לא נצטרפו בראייתן עם הכת שלא נזמו להיות עדותן אחד מכיון דלא היה הנזומין שמה כלל בשעת מעשה. ולי נראה לפרש דרישא דמתניתין דבזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו כת אחת לא מיירי כלל מעידי הזמה אלא מיירי כגון שנמצא בכת אחד מן הכתות קרוב או פסול לפיכך דעדותן אמת ברואין זה את זה נצטרפו בראייתן להיות כת אחת ועדות כולן בטילין [ואם אין מקצתן] רואין זה את זה הו"ל שני עדות ועדות כת השניה קיימת. והא דמסיים במתניתין לפיכך אם נמצאת אחד מהן זוממין הוא והן נהרגין והשניה פטורה אסיפא דמתני' לחוד קאי דבשאין רואין זה את זה ואין המזימים מוכחשת כלל מכת השניה אע"פ ששני הכתות שהעידו העידו כולן בב"ד מ"מ הוא נהרג מפני כת השניה והן נהרגין מעדות הזוממים דמיירי בשלא העידו השני כתות בתוך כדי דיבור אבל העידו בתכ"ד נצטרפו בעדותן בשעת הגדה להיות כת אחת ואין נהרגין עד שיוזמו כולן כמו שאמר רבא לעיל וכמו שכתבתי בשם התוס':

לפיכך אם נמצאת אחת מהם זוממת הוא והן נהרגין משמע אבל ברישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו דהו"ל עדות א' א"נ א' מהן זוממות הוא והן פטורים הן משום דבעינן עד שיוזמו כולן מהקישא דג' לב' כדתנן לעיל והוא משום דהו"ל כנמצא א' מהן קא"פ דעדות כולן בטילה. וק"ל התינח לאביי דאמר עדים זוממים למפרע הן נפסלין מש"ה הוא פטור ברישא אבל לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל ולהאי לישנא דמפרש טעמא דרבא משום דע"ז חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני הלכך אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כדאמרינן בפרק זה בורר (דף כ') ובפרק מרובה (דף ע') א"כ בשעת הגדה עדיין לא נפסל למפרע:

בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בדיני ממונות כשירה.. הקשה ר"א מאורליינ"ש דהא קרובים נפקא לן דפסולין מלא יומתו אבות על בנים ודינו ממונות גמרינן מיניה דכתיב משפט אחד יהי' לכם א"כ הכא נמי נילף ממונות מנפשות להך מילתא דעדות מיוחדת ותירצו התוס' דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתי'. ולפ"ז משמע דדיני גיטין וקדושין וכן עידי קינוי וסתירה ועידי טומאה נמי לדיני נפשות דמיא ועדות מיוחדת פסולין בהו דהא בהני נמי עד אחד אין מועיל בהן כלל וכן משמע להדיא במה שפירשו התוס' לעיל גבי הא דאמר שמואל הלכה כר"י דהא דנמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כולן בטילה בד"א בעדות נפשות אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר. והקשה התוס' האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים והי' לנו לומר דעדות הכשירים בטל והאי דומיא דד"נ דשרינן א"א שיש בה מיתות ב"ד וטעם דפרישית לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט. ולעיל מיניה פירשו דה"ט דמחלק ר"י בין ד"מ לד"נ אע"ג דכתיב משפט אחד יהיה לכם משום דבד"נ שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטילה משום דמה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה לגמרי ומעתה אינה מועלת לכלום אף בשלשה כולם בטילים לגמרי אבל בד"מ דבשנים נמי כי נמצא אחד מהם קא"פ השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך אחד מהן קא"פ תתקיים העדות בשאר עדים ותימה לי לומר כן דעידי גיטין וקידושין [צריכין[ שיהיו רואין זה את זה הא לא שמענו זה בשום מקום ולא אישתמיט להגמרא בשום דוכתא להשמיענו חידוש גדול כזה. ועוד דהא בהדיא מוכח בגמרא איפכא דגרסינן בפ"ד דגיטין (דף ל"ג) בהא דתניא התם אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו פי' שיתן גט לאשתו יכול לבטל זה שלא בפני זה וקאמר אי אמרת בשלמא בעדי הולכה שפיר אלא אי אמרת בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ודחי דלמא כריב"ק ס"ל פי' דפליג את"ק [בסנהדרין (דף ו')] וס"ל אפילו בזה אחר זה ואי ס"ד דעידי גיטין וקדושין לד"נ דמי ועדות מיוחדת פסולה בהן והשתא אפילו ראו כאחת גוף העדות אלא שזה ראה בחלון זה וזה ראה בחלון זה פסולין בגיטין וקדושין הואיל ולא ראו זה את זה כ"ש דבזה אחר זה שהן פסולין דהא אפילו ריב"ק מודה דעדות המיוחדת בד"נ דפסולה וא"כ האי ברייתא דאמר לזה בפ"ע מיירי בעדי כתובה אכתי תקשה איך עדותן מצטרפת ואפילו לא בטלה נמי אין עדותן עדות אפילו אם תוקמא כריב"ק אלא ש"מ דעידי גיטין וקידושין לד"מ דמיא ולריב"ק מצטרפין אפי' בזה אחר זה ולת"ק בזא"ז הוא דלא מצטרפין אבל בראו בבת אחת כגון א' רואה בחלון זה וא' בחלון זה אפ"ה מצטרפין וכדא' עדות מיוחדת כשירה בד"מ. ועוד ק"ל דא"כ קשיא דר"נ אדר"נ דלעיל פוסק ר"נ כרבי דאמר לענין קרוב או פסול אחד דיני ממונות ואחד ד"נ אלמא לית ליה ה"ט משום דבד"מ לא מישתעי קרא כיון דעד אחד כשר בה והכא אר"נ לענין עדות מיוחדת דבד"מ כשירים מה"ט דקרא לא מישתעי בד"מ הואיל וע"א כשר בה ול"נ דה"ט דעדות מיוחדת כשירה בד"מ דלא משוינן ד"מ לד"נ משום דכתיב משפט אחד יהיה לכם משום דכתיב יומת יומת תרי זימני דהוי מצי למיכתב ע"פ שנים עדים יומת המת לא ע"פ עד אחד יומת שנית ל"ל ש"מ לדיוקא אתי דדוקא בד"נ בעינן דלא ליהוי] עדות מיוחדת אבל בד"מ לא וה"ה לעידי גיטין וקדושין דאד"נ דווקא קפיד קרא אע"ג דבפרק זה בורר (דף כ"ח) נ"ל