גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנא

עדותן לא בא עד שעת הגדה כיון שהעידו בבת אחת דהיינו תוך כדי דיבור התחלתן וגמר' העדות בב"א בא כשהעידו בתוך כדי דבור משו"ה הו"ל כחד עדות [ובעינן] עד שיוזמו כולן. אבל ק"ל מאי ק"ל על פירש"י מהא דפריך הרוג יציל הא אינהו גופייהו פירשו בסמוך בשם ר"י דגם לר"י לא אמרו דעדותן בטלה אלא דווקא באותן שמעידין בפני ב"ד אבל בשביל ראייה לחודה לא והא דפריך הרוג יציל הא אינו הולך להעיד בב"ד היינו מתחלה היה סבר לר"י כי נמי אינן באין להעיד בב"ד עדותן בטלה ומשני במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר כשבאין לקיים הדבר בב"ד אמר ר"י נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. והשתא לפרש"י נמי לא קשה מידי דכיון דמתחלה היה סבור דלר"י אף כי אינן באין להעיד בב"ד אפ"ה עדותן בטלה מש"ה פריך הרוג יציל דכיון דבראייה תליא מילתא הא הרוג נמי ראה עם העדים בבת אחת אבל לבתר דמשני במקיימי דבר הכתוב מדבר. דהיינו כשבאין לקיים הדבר בב"ד מהשתא י"ל נמי דקיום הדבר בב"ד נמי אין עדותן בטלה אא"כ מעידין בבת אחת דהיינו בתוך כדי דבור:

והוא שהעידו כולן בתוך כדי דבור. פרש"י התם קאמר מתניתין מאה כשנים אבל אם העידו הב' ולאחר זמן העידו האחרים הרי הן כב' כתות לכל דבר וכתבו התוס' משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול וקשה דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור אלא בראיית המעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור דקאמר הרוג יציל. ולדידי לא קשה מידי דודאי לפירש"י באחת משתי אלה גמרה עדותן או בכיון להעיד בשעת ראיית המעשה אע"פ שלא העידו כלל או בהעידו אע"פ שלא נתכוונו בשעת ראיית המעשה דאי ל"ת הכי קשה] הא רש"י ס"ל לענין אין עד נעשה דיין במתכוין להעיד בשעת ראיית המעשה נעשה עד ושוב אין נעשה דיין כדפי' רשב"ם משמו בפרק יש נוחלין (דף קי"ג) גבי הא דאמר ר"י התם ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ופי' רשב"ם דווקא נכנסו לבקר אבל אם נכנסו להעיד נעשו עדים ושוב אין עושין דין דאין עד נעשה דיין והביא סייג לדבריו מתשובת רש"י זקינו וה"ה נמי לענין נמצא אחד מהן קרוב או פסול בשעת ראייה נגמר עדותן אע"פ שלא העידו ועדות כולה בטלה כדפי' רשב"ם התם וא"כ איך פי' רש"י הכא דאם העידו לאחר כדי דבור אין הפסול מבטל עדות הכשרים הא ממ"נ אי נתכוין הפסול להעיד בשעת ראייה לא מיבעי אי לא העיד בתוך כדי דבור אלא אפי' לא העיד כלל משעת ראייה שכיון להעיד כבר ביטל עדות הכשרים שראו עמו ואי לא נתכוין להעיד בשעת ראיה] אפילו העיד עם הכשרים בתכ"ד אינו יכול לבטל עדות א"ו ס"ל דכמו בכיון בשעת ראיה מבטל עדות הכשירים ה"ה אם לא כיון בשעת ראיה להעיד אם בא לב"ד והעיד מבטל עדותן מיהו הנ"מ והוא שהעידו בתכ"ד ואהאי קאי הא דאמר רבא והוא שהעידו כולם בתכ"ד לענין דין קרוב או פסול בלא נתכוונו להעיד בשעת ראיה ואינו מבטל עדות הכשירים שעמו אלא מחמת שעת הגדה מש"ה בעינן שיעיד עמהן בתוך כ"ד. עוד נ"ל הא דפרש"י דלענין דין קרוב או פסול בעינן שיעידו כולן בתכ"ד מיירי בהי' תחלתו בשעת ראיית העדות בכשרות וסופו בשעת הגדה בפסול כגון שראו עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו קודם הגדה או שהיה פתוח בשעת ראיית העדות ונסתמא קודם הגדה דכה"ג עדותן פסולה דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כדאמרינן בפ' י"נ (דף ק') והשתא בשעת ראיה א"א לו לפסול ולבטל עדות הכשירים שעמו דהא בשעת ראיה לא היה עדיין לא קרוב ולא פסול והוא עצמו היה כשר לעדות זו ואין קורבתו או פסולו מתחיל אלא בשעת הגדה מש"ה בעינן שיעיד עמהן בתוך כ"ד ואי לא אינו מצטרף עמהן לבטל עדותן אבל בהיה קרוב או פסול נמי בשעת ראיה בהא לחוד סגי לבטל עדות הכשירים שעמו ואפילו לא העיד כלל לפרש"י בתשובה. ונ"מ בין האי תירוץ לתירוץ קמא דאפי' לר"י דס"ל דבלא התראה וכוונת העדות אפ"ה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה לתירוץ בתרא א"ל להא דרבא והוא שהעידו כולן בתוך כ"ד לענין דין קא"פ היכא שתחלתו היה בכשרות וסופו בפסול דהכא בעינן שהעידו כולן בתכ"ד וכדפי' משא"כ לתירוץ קמא אליבא דר"י [לא משכחת לה] כיון דלא בעי ר"י התראה וכוונת העדות:

[מכדי תוך כדי דיבור היכי דמי כדי שאילת שלום תלמיד לרב] פי' תוך כדי שאילת תלמיד לרב דהיינו פחות מכדי אמירת ג' תיבות הללו של שלום עליך רבי ה"ל תוך כ"ד אבל בכדי אמירת ג' [תיבות ה"ל כדי דיבור ויותר מכדי ג' תיבות ה"ל יותר מכדי דיבור והאי כדי שאילת תלמיד דקאמר אכ"ד עצמו קאי ולא אתוך אבל אין לפרש דהאי כדי ש"ת לרב דקאמר אתוך כ"ד קאי [ואם לא בכדי] אמירת ג' תיבות הללו מכיון אכתי בכדי כ"ד הוי דהא ברפ"ד דנזיר (דף כ') תנן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים ואמרינן בגמרא] יתיב ר"ל קמיה דרבי יהודא נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולן בתכ"ד וכו' כדי שאילת שלום וכמה כש"ש כדי שאומר שלום תלמיד לרב א"ל תוב לא שבקת רווחא [ופי' התוס' כלומר תלמיד] ששמע לאחד שנדר בנזיר ובקש לומר ואני ובתוך כך עובר רבו לפניו והוא חייב להקדים לו שלום ולומר שלום עליך רבי והם ג' תיבות (שוב לא יועיל] להתפיס בנזיר אם יאמר ואני שכבר שהא כדי דיבור ואין זו סברא א"ו גם הד' ניתפס הואיל ולא שהא לאחר כדי דיבור אלא לאלתר לאחר (כדי דיבור אמר ואני אבל] החמישי ודאי אינו נתפס ששהא קצת לאחר כ"ד ומדא"ל תוב לא שבקת רווחא לתלמיד ש"מ שבכדי אמירת ג' תיבות הללו של [שאילת שלום הוה כ"ד] לר"ל, ואע"ג דלרי"נ עדיין יש בו כח להתפיס הואיל ולאלתר לאחר שיעור אמירת ג' תיבות הללו דשלום עליך רבי אמר ואני הא אמרינן התם תניא נמי הכי] פי' כדר"ל מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהא כדי דיבור ואמר ואני הוא אסור וחבירו מותר וכמה כ"ד כדי שאילת שלום תלמיד לרב. ואני תמה על מה שראיתי ברמב"ן פרק יש נוחלין דף קכ"ט בהא] דאמרינן והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי שפי' בשם ר"ת הטעם מפני שפעמים שתלמיד מוכר או קונה ואם עובר רבו עליו א"א שלא יתן לו [שלום ומשום תקנת] השוק תקנו שלא יפסיד בכך והיינו דאמרינן במס' נזיר א"ה לא שבקת רווחא לתלמיד והשוו חכמים מדותיהן ותקנו כן בכל דבר אע"פ שאין [הטעם בו] כגון אמרו לו מת אביו וקרע וכו' בפרק בתרא דנדרים והא לר"ל דתניא כוותיה בכדי שאילת שלום תלמיד לרב כבר כלה שיעור כדי דיבור וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ומה תקנת השוק יש בזה הא אם תלמיד מוכר או קונה אם עובר עליו רבו בכדי שיתן לו שלום מפסיד דהא שהא כבר בכ"ד וע"פ זה נדחה ג"כ מה שכתב שם הרמב"ן בשם הרב אב"ד כיון דאמרו רבנן הקורא את שמע שואל מפני היראה תקנו שלא יהא הפסק בשום דבר הא לר"ל דתניא כוותיה מכוון בכדי שיעור שאלה מפני היראה דהיינו שאילת שלום תלמיד לרב הוה הפסק בכ"ד. ושם בפרק יש נוחלין מסקינן והלכתא כל תוך כדכד"ד לבר מע"ז וקידושין ופירש רשב"ם שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר תכ"ד להוי מתנה ולא להוי קדושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת וחומרא דרבנן בעלמא היא משום לעז ממזרות אם תינשא לאחר בלא גט משמע מדבריו דתוך כ"ד כדיבור דמי הוי מה"ת אלא בקידושין החמירו רבנן משום לעז דחשש ממזרות מ"מ אין דבריו מחוורין לי דהא בפרק י"א דנדרים גרסינן והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי חוץ ממגדף ועע"ז מקדש ומגרש פי' דאם גירש וחזר בו תכ"ד לא מצי הדר ביה ומגורשת ואמאי הא הו"ל קולא וכ"ת דמגרש נמי לחומרא קאמר ולא שתנשא לאחר בחיי בעלה אלא שאם מת בלא בנים דיינינן לה כמגורשת לחומרא וחולצת ולא מתייבמת וכן אסורה להנשא לכהן אחר מיתתו הא בהני לא שייך לעז ממזרים:

[כדי שאילת תלמיד לרב. בפרק ז' דב"ק אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוי חד] כ"ש תלמיד לרב וחד כדי שאילת הרב לתלמיד כי לית ליה לר' יוסי כשאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דנפיש כדי שאילת הרב לתלמיד שלום עליך אית ליה ורבנן [אפי' כדי שאילת הרב] לתלמיד שהוא שלום עליך ל"ל ופי'