גבורת ארי מכות ביצה נזיר קנ

דחמס אע"ג דלאו בר מלקות הוא ולא מיקרי רשע מודה דפסול כדמוכח התם דגזלנין ומלוי בריבית פסולין לעדות מה"ת ופסול זה ע"כ משום חשש עדי שקר וכמ"ש [הרמב"ם בפ"י מהל' עדות] והשתא גם אליביה יש להסתפק אי פסול כזה מבטל עדות הב' כשירים או לא:

וכה"ג יש להסתפק הא דקיי"ל בפ' יש נוחלין (דף ק') דלענין עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות אבל אם היה תחלתו בפסול אע"פ שסופו בכשרות פסול אי גבי פסולי עדות מחמת עבירה נמי בעינן תחלתו וסופו בכשרות ואי הי' פסול בשעת ראיה ובשעת הגדה היה כשר כגון שעשה תשובה פסול או דלמא לא בעינן תחלתו בכשרות אלא בגוונא דחשיב התם חתנו ומתה בתו או סומא ונתפתח שוטה ונשטפה חרש ונתפקח דכל הני אין פסולייהו משום חשש עדות שקר אלא מגזה"כ הלכך בעינן תחלתן נמי בכשרות כדנפקא ליה בפ"ד דערכין (דף י"ח) דאמר קרא או ראה אם לא יגיד בראיה והגדה תליא רחמנא מלתא אבל הפסול מחמת עבירה משום חשש עדות שקר נגעו בה ואלו ידענו שמעיד אמת עדותו עדות א"כ אין עליו תורת פסול כלל בשעת ראיה אלא משום הגדה שלא יעיד בשקר וכיון דבשעת הגדה כשר הוא ובחזקת שאינו משקר איגלי מלתא למפרע דראייתו היתה בהכשר ותחלתו וסופו בכשרות הוי ואפילו לאביי ברשע דלאו בר מלקות הוא ואינו פסול אלא משום רשע דחמס ומשום חשש עדות שקר בכה"ג לית לן בה:

עוד יש לי להסתפק אפי' בשאר פסולי עדות כגון קרוב או סומא וכיוצא בהן דבעינן בהו תחלתו וסופו בכשרות אבל אם תחלתו בשעת ראיה היה פסול אע"פ שסופו בשעת הגדה הוא כשר עדותו בטילה אי פסול כזה שתחלתו בשעת ראית העדות בפסול וסופו בשעת הגדה היה כשר פוסל ומבטל עדות הב' כשירים שעמו כדין נמצא א' מהן קא"פ דעדות כולן בטילה והאי נמי הא פסול הוא לפיכך פוסל נמי או לא ואליבא דהני מפרשים דפירשו דבראית הפסול לחוד אינו פוסל כל הכשירים שעמו אלא א"כ ראה עמהם וגם אח"כ העיד עמהם אבל בראיה לחוד בלא הגדה אינו פוסל אי פסול כזה שתחלתו בפסול וסופו בכשרות פוסל או אינו פוסל מי אמרינן כיון שהוא גופי' פסול הואיל ותחלתו היה בפסול פוסל נמי או דלמא הנ"מ דפסול פוסל היכא דהוא עדיין מפסולי עדות בשעת הגדה אבל היכא דשעת הגדה בכשרות הוא ואינו פסול אלא מפני שהיה קרוב או סומא וכיוצא בו בשעת ראיה ולא היה תחלתו בכשרות נהי דהוא גופיה פסול להעיד מ"מ אינו פוסל דהא ראיית הפסול לחוד אינו פוסל אלא א"כ הגדה עמו וזה בשעת הגדה כשר הוא והא שהוא גופיה פסול אינו אלא מפני שהיה פסול בשעת ראיה ולגבי עדותו גופיה שעת ראיה לחוד פוסלו לעולם לעדות ואינו חוזר ונראה אבל לפסול הכשרים שעמו שאינו פסול בשעת ראיה לחוד עד דאיכא הגדה עמו והגדה של זה בשעה שחזר להכשירו הוא ודמי להיכא שהיה כשר בשעת ראיה דודאי אינו פוסל דכיון דתרתי בעינן ראיה והגדת פסול והכא ראיה בפסול ליכא והגדה בלא ראיה אע"ג דפסול אינו פוסל ה"נ איפכא כיון דראיה נמי אינו פוסל בלא הגדה היכא דפסול בשעת ראיה וכשר בשעת הגדה נהי דפסול אינו פוסל עד דאיכא תרתי או נימא דאע"ג דפסול דשעת הגדה לחוד אינו פוסל התם ה"ט משום דבשעת ראיה כשר היה ואינו נפסל למפרע משא"כ היכא שהיה פסול בשעת ראיה אע"ג דבשעת הגדה הוא כשר אפ"ה פסול דשעת ראיה פוסל לעדות לעולם ואינו חוזר ונראה וה"ל בשעת הגדה דעדות זה נמי שם פסול עליו כיון דפסול הוא לזה העדות פוסל נמי כדין נמצא אחד מהם קא"פ:

ואין להביא ראיה מהא דפריך הגמרא נרבע יציל ופי' התוס' דמנרבע לרצונו פריך דיצילנו מפני דהו"ל רשע ורשע פסול לעדות וש"מ דרשע פסול ופוסל דהא האי פירכא ר"פ לאביי הוא דמקשה לה והא לאביי רשע פסול מגזה"כ ואפילו אינו דרשע דחמס אלא כמו אוכל נבילות להכעיס כיון דבר מלקות הוא כ"ש חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד כמ"ש המפרשים והא רובע ונרבע דבר מחוייבי מיתות ב"ד הן הלכך פריך שפיר נרבע יציל אבל ברשע דחמס דלאו בר מלקות וכרת ומב"ד לאביי ולרבא בכל רשע אכתי א"ל דאינו פוסל והא דאיצטריך רבא לשנויי יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר לאו משום קושיא דנרבע יציל אלא משום קושיא דהורג ורובע יציל פי' יצילו את עצמם והצלת עצמן אינו מטעם רשע אלא משום דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב בודאי פוסל:

מיהו יש להביא ראיה דפוסל מדאמרינן בפ"ה דסנהדרין (דף מ"א) אפילו בחקירות ב' אומרים ידענו וא' אומר אינו יודע עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע ופירשו התוס' דלא כר"ע דמקיש ג' לב' לענין נמצא א' מהם קא"פ דאלו לר"ע אם אחד אמר איני יודע אע"ג דב' אומרים ידענו האי דאמר איני יודע כנמצא א' מהם קא"פ דמי דעדותן בטילה והא טעמא דאיני יודע דחקירות דעדותן בטילה גבי ב' עדים משום דהו"ל עדות שאא"י להזימה כדמפרש התם והא בע"כ היינו טעמא דעדות שאא"י להזימה דפסול משום חשש עדות שקר נגעו בה דלמא משקר ואינו מתירא מעונש כאשר זמם כיון דא"א יכול להזימו דהא ה"ט דבחקירות אמר איני יודע פסול ובבדיקות כשר אע"ג דשתיהן דאורייתא כדאמרינן התם והרי פסול דאיני יודע דחקירות דמי לפסול עד חמס דפסול משום חשש דלמא משקר ואם איתא דרשע דחמס אינו מבטל עדות הכשירים שעמו אפילו לר"ע מטעמא דהכשירים שעמו מגלין על עדותו שאמת העיד א"כ ה"נ בחקירות אי אמר איני יודע אמאי עדות הב' שעמו בטילה לר"ע הב' כשירים שעמו יגלו על עדותו שאמת העיד אלא ודאי ש"מ דכל כה"ג כנמצא אחד מהם קרוב או פסול לבטל עדות הב' כשרים שעמו:

דף ו' ע"א ואימתי בזמן שהתרו בהן. נ"ל דהאי מלתא סתמא היא דכ"ע מודו בה ואפילו ר"י דאמר בד"א בדיני נפשות מ"מ התראה בעו דאל"כ מה יעשו שני אחין ואחד שראו שהרג. והיינו דתנו אימתי בזמן שהתרו בהן דהתראה לא שייך אלא בד"נ ומשום ר"י נקט לה דס"ל דאין קא"פ מבטל עדות הכשירים אלא בד"נ דאי רבי קאמר לה כיון דלדידיה שוין בהא לד"נ ובד"מ לא שייך התראה ובלאסהודי תליא ביטל עדות כשירים כדאמרינן בגמרא לא הו"ל למיסתם ולמיתלי בהתראה דלא שייך בד"מ א"ו נקט בזמן שהתרו בהן משום ד"נ דכ"ע מודו בה אפילו ר"י והא דאמרינן בגמרא הכי אמרינן להו אי למחזי אתיתו משום ד"מ דרבי קאמר לה הכי:

אמר רבא והוא שהעידו כולם בתכ"ד התם קאמר מתניתין מאה כשנים אבל אם העידו השנים ולאח"ז העידו האחרים הרי הן כשתי כתות לכל דבר כך פי' רש"י וכתבו התוס' משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול וקשה דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור אלא בראיית המעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור דקאמר הרוג יציל. לפיכך פירשו דלא קאי אלא אדין דעדים זוממין דקאמר עד שיוזמו כולם ובהא קאמר דווקא כי העידו כולם בתוך כדי דבור אבל העידו מקצתן תוך כדי דבור ומקצתן אחר כדי דבור הו"ל ב' כתות ולא בעינן עד שיוזמו כולן אבל לענין נמצא אחד קרוב או פסול אף דאם נמצא מהני שהעידו לאחר כדי דיבור עדותן בטלה וטעמא דמילתא דבנמצא אחד קרוב או פסול חשיב כחד עדות אף שהעידו אחר כדי דבור משום שהם אומרים אמת וא"כ עדותן מתחיל מראייה שלהם וראייה שלהם היתה בבת אחת עם העדים אבל בע"ז שאין אומרים אמת א"כ לא בא עדותן אלא כשיעידו בב"ד וכיון דלא העידו בבת אחת רק לאחר כדי דיבור לא חשיב כחד עדות. ולפי זה נמצא גבי נמצא אחד קרוב או פסול איכא תרי גוונא לבטל עדותן או שראה בבת אחת אף שהעידו לאחר כדי דיבור דאז מתחיל עדותן משעת ראייה או שהעידו בתוך כדי דבור אע"פ שלא ראו בבת אחת ואין צירוף עדותן מתחיל משעת ראייה מ"מ כיון דהעידו בתוך כדי דיבור הו"ל כחד עדות דודאי לא גרע מעדים זוממים דליכא ראייה כלל ואפ"ה הו"ל חד עדות בהעידו כולם בתוך כדי דיבור ובעינן עד שיוזמו כולם. מיהו אפשר לומר דלענין קרוב או פסול אע"פ שהעידו בתוך כ"ד לא הו"ל כחד עדות אם לא ראו בבת אחת ולא דמי לעדים זוממין דשאני הכא כיון שהן אומרים אמת וא"כ ראייה שלהם הוא התחלת עדות וכיון שלא ראו בבת אחת הפסולין עם הכשרים בתחילת עדותן שוב לא מהני צירופן בסוף העדות דהיינו ע"י הגדה תוך כדי דיבור אבל ע"ז שאינן אומרים אמת א"כ התחלת