גבורת ארי מכות ביצה נזיר קמט

סיפא דמלתא יזומו את הג' אקרא קאי דקרא משלשה הניזומין מן השנים איירי ולהקיש שלשה לשנים דקאמר תנא נמי אניזומין קאי:

אף ב' מזימין הג' ומנין אפילו מאה ת"ל עדים. הקשו התוס' אימא עדים אתא אף לד' ונמצא א' מהן קרוב או פסול יותר מן הג' דכתיבי בקרא אבל טפי מארבעה לא וי"ל כיון שכת א' מזמת שתי כיתות הוא הדין מאה. כוונתם להקשות אהני תרי דנ"ל מעדים דאפילו מאה הן לענין הזמה הן לענין קרוב או פסול אימא עדים אתא אף לד' ולא יותר וע"ז תירצו דאין לחלק בין ד' שהן ב' כתות למאה. וק"ל ע"ז דהא תינח לענין הקישא דמזימין דכיון דמזימין לד' דהו"ל ניזומין ב' כתות ע"י א' שוב אין לחלק בין ב' כתות למאה אבל לענין הקישא דנמצא א' מהן קא"פ אכתי י"ל דאימא עדים אתא לד' ונמצא א' מהן קא"פ יותר מג' דכתיבי דהא לענין זה יש לחלק בין ד' ליותר מד' דהיכא דליכא אלא ד' וא' מהן קא"פ לא נשתייר מן הכשירים אלא ג' דנמצא אין הפסול מבטל עדות ב' כתות אלא של כת ומחצה אבל אפילו היכא דאיכא ה' עדים וא' מהן פסול דאכתי נשתיירו מן הכשירים שיעור ב' כתות אין לנו שכח הפסול כ"כ לבטל עדותן וכ"ש מאה ול"ל דראוי להשוות כל הני הקישא דג' לב' להדדי וכמו לענין הזמה אתיא מריבויא דעדים אפילו מאה מה"ט דפי' התוס' ה"ה לענין נמצא אחד מהן פסול אפילו מאה נפקא ליה מהאי ריבויא דעדים [דהא] ליתא דהא ר"ע דמקיש ג' לב' לענין קא"פ לא אתיא ליה הא דב' מזימין את הג' מהקישא כדפרש"י ולא אתיא הקישא אלא לנמצא אחד מהן קרוב או פסול לחוד. ונ"ל דודאי לענין נמצא א' מהם פסול אין סברא לחלק בין ג' לד' ולמאה דכיון דגלי קרא מהקישא דג' לב' דיש כח לפסול לבטל עדות הב' שעמו מגזה"כ אע"פ שב' כשירים לכל עדיות שבתורה וא"כ מה לי ב' ומה לי אם יש עוד ג' בלעדו או אפילו מאה פשיטא דמבטל עדות כולם ול"צ קרא להכי ואע"ג דלענין הזמה צריך לאתויי מאה מעדים היינו משום דהתם ה"א דאין דברי כת א' נגד ב' כתות אבל לענין קא"פ לא שייך ה"ט הלכך כיון דגלי קרא מהקישא דג' לב' שיש כח לפסול אחד לבטל עדות מעליא של ב' עדים שעמו ה"ה למאה שעמו והא ממילא ש"מ ול"צ קרא והא דקאמר מנין אפי' מאה ת"ל עדים היינו מטעם אחר ה"א דדוקא בג' אם אחד מהן פסול מבטל עדות הב' כשירים שעמו אבל אם יש ג' מבלעדו אינו מבטל עדותן משום דאמרינן בגמרא והוא שהעידו כולן בתוך כדי דיבור דהיינו כל אחד ואחד בתכ"ד של חבירו והשתא סד"א ה"מ היכא דליכא אלא ג' עדים וכל אחד ואחד העיד בתכ"ד של חבירו נמצא דעדות של האמצעי מצרפם שעדותו היה בתכ"ד של הא' ושל הג' הי' בתכ"ד שלו לפיכך כל מי משלשתם שנמצא קא"פ מבטל העדות דאם הא' נמצא פסול אע"ג דאין בו כח לבטל העדות של הג' שלא היה בתכ"ד אפ"ה אין כאן עדות דהא כיון דיכול לבטל העדות של האמצעי שהיה בתכ"ד שלו הא לא נותר כאן אלא עדות של הג' לבד ורחמנא אמר ע"פ שנים עדים יקום דבר והא ליכא אלא ע"א וה"נ אי הג' קא"פ מבטל עדותו של האמצעי שהיה עמו בתכ"ד ואין כאן אלא ע"א שהוא הא' ואינו כלום וכ"ש אם נמצא האמצעי קא"פ שמבטל עדות שניהם שהיו עמו בתכ"ד ואין כאן אפילו ע"א אבל היכא דאיכא כאן ד' עדים וכ"ש יותר אע"פ שהעידו כל א' וא' בתכ"ד של חבירו האף דאם נמצא בהן קא"פ אעפ"כ לא נתבטל העדות לגמרי דהא עדיין יש כאן ב' עדים כגון דאם הא' נמצא פסול נהי דיכול לבטל העדות של הב' שהעיד בתכ"ד עדות הג' שלא היה בתכ"ד של הא' קיימת וכ"ש של הד' והא יש כאן עדות של ב' עדים שהן הג' והד' וכן אם הפסול הוא הד' נהי שמבטל עדות הג' שהיה בתכ"ד שלו אפ"ה עדות הב' וכ"ש הא' שלא היו בתכ"ד של הד' קיימת והא יש כאן שני עדים קמ"ל ריבויא דעדים דאפילו בדאיכא יותר מג' דכתיבי בקרא אם נמצא א' מהן קא"פ איזה שיהיה מבטל כל העדות אפילו אם נמצא הא' או הד' פסול עדות כולן בטלה דכיון דפתיכי אהדדי זה בתכ"ד של זה וזה בשל זה הוו להו כולהו כעדות אחת וה"ה שהא' פוסל את הק' והק' פוסל את הא' כמו שא' פוסל את הד' והד' את הא' דמ"ש הא בהא נמי יש ב' עדים שאינם בתכ"ד של הפסול לפעמים כגון אם הפסול הוא הא' או הד' וכפי' ואפ"ה מבטל עדותן. והא ל"ל דעדים לא מרבי אלא בד' ונמצא א' פסול וכגון שהפסול הוא א' מן האמצעים כגון הב' והג' דהתם יש בו כח לבטל עדות [כולם] דאם הוא הב' נהי שאינו יכול לבטל את הד' שלא היה בתכ"ד שלו מ"מ כיון שמבטל את של א' ושל ג' שהיו בתכ"ד שלו ממילא עדות הד' אינו כלום דאינו אלא עד א' וכן אם הג' הוא הפסול כיון דמבטל את של ב' שלפניו ואת של ד' שלאחריו שהיה בתכ"ד שלו ממילא עדות הא' שלפני פניו אע"פ שלא היה בתכ"ד א' עם הג' אינו כלום דאינו אלא עד אחד אבל היכא שהפסול הוא הא' נהי שמבטל עדות הב' שהיה עמו בתכ"ד עדות הג' וכ"ש הד' שלא היה בתכ"ד עמו לא נתבטל והרי כאן ב' עדים ובאם הפסול הוא הד' אין בו כח לבטל אלא עדות של הג' אבל לא של הב' ושל הא' מה"ט וכיון שכן לא מיבעי במאה לא מ"ל דפסול א' מבטל כל עדות דהא איזה מהן שנמצא פסול עדיין יש כאן כשירים הרבה שלא העידו בתכ"ד שלו אלא אפילו אין כאן אלא ה' עדים גרידא אע"פ שהעידו כל או"א בתכ"ד של חבירו ל"מ לה בשום אופן דפסול א' מבטל כולן לא מיבעי באם הפסול הוא הראשון או האחרון דלא משכחת לה אלא אפילו הי' א' מן האמצעים נמי למ"ל דאם הוא העד הב' הא כאן הד' והה' דאינם בתכ"ד של הב' ואם הוא הג' הא כאן הא' והה' שאינם בתכ"ד שלו ואם הוא הד' הא כאן הא' והב' שאינם בתכ"ד של הד' דז"א דלהא ל"צ קרא דעדים לרבויי בד' ונמצא א' מן האמצעים פסול דפשיטא כיון דגלי קרא בג' דהפסול מבטל הב' שעמו ממילא נשמע לד' היכא דא' מן האמצעים פסול דמבטל עדותן ואי משום דבג' לא נותר שום א' מהן שלא נתבטל עדותו באם האמצעי הוא הפסול אבל בד' אפילו אי א' מן האמצעים פסול אפ"ה נותר כאן ע"א שלא נתבטל עדותו או הא' או הד' מ"מ להא לא צריך ריבויא דעדים לד' דפשיטא דעדות א' אינו כלום דכתיב ל"י עד א' א"ו כי איצטריך קרא דעדים לרבויי ד' להיכא דהא' או הד' נמצא פסול וקמ"ל קרא אע"ג דיש כאן ב' עדים שלא העידו בתכ"ד של הפסול אפ"ה מבטל עדותן וש"מ ממילא דאפילו עדות מאה נמי מבטל דמה לי תרי ומה לי מאה. ובהכי ניחא לי דל"ק ר"ע גבי הא דבא הג' להחמיר עליו ולעשות דינו כ"ב משום נטפל לעוברי עברה מאה מנין ת"ל עדים כדאמר ר"ע גופי' גבי נמצא א' קא"פ משום דלהא ל"צ קרא דמה לי נטפל לב' ע"ע מ"ל למאה דהא ב' נמי בלא נטפל לג' יש בעדותן כדאי ליענש הנידון ואפ"ה חייבו רחמנא להג' הנטפל להם ה"ה הנטפל למאה והא דמרבי לה למאה גבי קרוב או פסול ה"ט כדפי':

אף ג' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. האי פסול איני יודע בהי פסול איירי אי אפי' פסול מחמת עבירה בכלל או מיירי דוקא בשאר פסולין כמו אשה ועבד אבל פסולי עבירה לרבא דאמר בפ' זה בורר (דף כ"ז) מומר אוכל נבילות להכעיס כשר לעדות ולתיאבון הוא דפסול אע"ג דלהכעיס חמור ממנו משום דרשע דחמס בעינן שעבר עבירה בשביל הנאתו ומש"ה פסול דה"נ חיישינן דשקיל שוחדא ויעיד שקר וכיון דפסול רשע אינו מצד גזה"כ כמו פסול קורבה דאפילו משה ואהרן פסולין אהדדי כדאמרינן ס"פ מי שמת (דף קנ"ט) אלא משום חששא דלמא יעיד שקר ואלו היה ברור לנו שמעיד אמת בר עדות הוא אפשר לומר דאין מבטל עדות הב' כשירים שעמו דהא הוא עצמו אם היה ברור לנו שמעיד אמת עדותו עדות והרי הב' כשירים שעמו מגלין עליו שבעדות זו אינו משקר וא"כ הוא גופי' בעדות זו כא' מן הכשירים כ"ש שאינו פוסל הכשירים שעמו ואע"ג דקיי"ל כאביי דס"ל התם דאפילו אוכל נבילות להכעיס נמי פסול וא"כ בע"כ הא דפסלת תורה רשע לעדות גזה"כ הוא כמו פסול קורבה ולאו משום חשש דלמא משקר וא"כ ודאי פוסל ומבטל עדות הכשרים שעמו כמו קרוב מ"מ למאי דפי' הרי"ף דאין רשע פסול לעדות אלא א"כ עבר עבירה שחייב עליה מלקות דרחמנא קרי' רשע לחייבי מלקות דכתיב והיה אם בן הכות הרשע אבל אם אינו בר מלקות כגון שעבר על לאו שאין בו מעשה או לאו שניתק לעשה או לאו שבכללות כשר כמ"ש בשמו בספר העיטור וכן דעת קצת מפרשים והא ודאי דומיא דרשע