גבורת ארי מכות ביצה נזיר קמח

חייבי גליות מנין פרש"י העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן במתני' סופג את הארבעים מנ"ל עד שיגמור הדין דהני הואיל ולאו מדין כאשר זמם קא מיתרבו לא אתי מלקות דידהו מגז"ש דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא ע"ז שהרשיעו הנידון ללקות דהאי רשע רשע בנידונין כתיב וכן פי' התוס'. וק"ל הא בפ"ג דכתובות (דף ל"ג) אמר אביי דעדים זוממין אין צריכין התראה דאס"ד צריכין התראה כי לא מתרינן בהו לא קטלינן להו מי איכא מידי דאינהו בעי קטלי בלא התראה ואינהו בעי התראה הא בעינן כאשר זמם לעשות וליכא ופריך אלא מעתה ב"ג וב"ח דלא מכ"ז קא מתרבו ליבעי התראה ומשני א"ק משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם וא"כ ה"נ בהעידו שחייב גלות והוזמו דאין לוקין עד שנגמר הדין נילף נמי ממשפט השוה לכולכם כמו דמרבי התם דזוממי ב"ג א"צ התראה ממשפט א' דהא זוממי ב"ג ושל גלות תרווייהו לא מכאשר זמם אתיא מלקות דידהו אלא מוהצדיקו את הצדיק והרשיעו א"ה כדאמרינן ר"פ (דף ב') ועוד ק"ל הא אמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ג') ורפ"ד (דף ל"ב) דבר תורה א' דיני ממונות וא' ד"נ בדרישה וחקירה אע"ג דדרישה וחקירה לא כתיב בד"מ אלא בד"נ נ"ל ממשפט א' יהיה לכם וה"נ קרובין דפסולין להעיד נ"ל התם בפ"ג (דף כ"ז) מלא יומתו אבות על בנים ואמרינן התם אשכחן בד"נ בד"מ מנ"ל אמר קרא משפט א' משפט השוה לכולכם אלמא ילפינן ד"מ מד"נ לענין דרישה וחקירה ופסולי עדות קרובים אע"ג דלא גלי להו רחמנא אלא בד"נ ילפינן להו נמי לד"מ מקרא דמשפט א' להשוותם זה לזה ד"מ לד"נ וה"נ נילף חייבי גלות וחייבי מלקות מד"נ מה"ט דמשפט א' דאין עדים אם הוזמו נהרגין עד שיגמור הדין ע"כ לענין דרישה וחקירה ופסול קרובים אין לנו בח"מ וגליות אלא מד"נ ומקרא דמשפט א' והא כבר הקשו התוס' לקמן (דף ו') אהא דקאמרינן עדות מיוחדת כשירה בד"מ משום שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד בד"נ הוא דאין כשירה אבל בד"מ כשירה דאמאי לא נילף ד"מ מד"נ מקרא דמשפט א' כדאמרינן גבי פסול קורבה ותירצו דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהו איתיה וה"ט לא שייך למימר הכא גבי עד שיגמור הדין וא"כ נילף לכולהו מד"נ מקרא דמשפט א' ול"ל דמש"ה לא ילפינן להא ח"מ וחייבי גלות ממשפט א' משום דחייבי ממון כתיבא נמי הכא בפרשה ע"ז דכתיב יד ביד דנ"ל מיני' דע"ז משלמין ממון ומהתם נ"ל נמי דאין משלמין ממון עד שיגמר הדין כדפי' התוס' וש"מ דבהא מילתא דעד שיגמר הדין לא אתי' כולהו מד"נ מהאי טעמא דמשפט א' דא"כ תיתי נמי חייבי ממון מהא וקרא דיד ביד ל"ל מש"ה איצטריך גז"ש לח"מ ולח"ג הא ליתא דא"כ תקשה לבתר דאסיק גז"ש וא"כ בכל עונשי הזמה שוים בהא דאין נענשין עד שיגמר דינו של נידון יד ביד ל"ל תיפוק לי' כולן ממשפט אחד ונילף לכולן מנפש בנפש דד"נ אלא ודאי האי יד ביד לאו להכי אתי לעד שיגמור אלא לתשלומי ממון אתא כדאמרינן ר"פ החובל (דף פ"ד) ורפ"ג דכתובות (דף ל') והא דעד שיגמור ממילא ש"מ ואכתי ג"ש לח"מ וגלות ל"ל תיפוק ליה ממשפט א':

ועוד ק"ל על פי' רש"י שפירש דזוממי גלות לא אתי' מהאי גז"ש דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא ע"ז שהרשיעו את הנדון ללקות דהאי רשע רשע בנידונין כתיב וזה פלא דהא גז"ש זו דרשע רשע מפרש לה בפ"ק דסנהדרין (דף י') גבי הא דס"ל לר"י התם דחייבי מכות בכ"ג ואמר אביי אתיא רשע רשע מח"מ כתיב הכא והיה אם בן הכות הרשע וכתיב התם אשר הוא רשע למות מה להלן בכ"ג אף כאן בכ"ג והא זוממי ב"ג וה"ה של גליות מהאי דוהי' אם בן הכות הרשע איתרבו למלקות אלמא מיירי האי קרא בהרשיעו את הנדון לגלות ולא למלקות והשתא מאי קאמר ח"ג מנין הא מהא גז"ש דרשע רשע אתיא כיון דקרא מיירי בחייבו את הנדון לגלות והאי אע"ז של גלות קאי ורבינהו למלקות ועוד ק"ל על פרש"י ותוס' אי ס"ד דח"ג דהיינו אם העידו על הנידון שחייב גלות לא נפקא ליה מקרא דרשע רשע לעד שיגמור הדין הואיל ולאו מדין כאשר זמם איתרבו מלקות דידי' א"כ אפילו לבתר דמייתי גז"ש דרוצח רוצח א"כ אכתי מיבעי חייבי ב"ג מנין דעד שיגמור דהני נמי לאו מכ"ז איתרבו כחייבי גלות והא מגז"ש זו דרוצח רוצח לא אתיא אלא ח"ג דרוצח גבי דידהו כתיב אבל לעדי ב"ג אין לנו אותו ג"ש ומנין שאין לוקין עד שיגמור הדין וכ"ת ה"נ דלוקין אם הוזמו קודם גמר דין א"כ מאי מבעי ליה ח"מ מנין ח"ג מנין נימא אה"נ דלוקין קודם גמר דין אלא ודאי ש"מ דפשיטא ליה להגמרא דהא דאין עדים זוממים חייבים עד לאחר גמ"ד של נידון כללא הוא לכל דיני הזמה:

ולי נראה לפרש דודאי להא דעד שיגמור הדין בכל עונשי הזמה נ"ל מדגלי בדיני נפשות ומקרא דמשפט א' והא דקאמר הגמרא ח"מ מנין ח"ג מנין לאו אמתניתין קאי אלא אברייתא דבריבי דקאמר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין וקאמר ח"מ מנין דאם נלקה הנדון ע"י והוזמו אח"כ דאין לוקין וכן חייבי גלות מנין דאם גלה הנדון כבר ע"י לערי מקלט והוזמו אח"כ דאין לוקין והשתא ליכא למילף הא ממשפט א' דהא בד"מ אפי' שילם הנדון ע"י אם הוזמו אח"כ משלמין וכדפי' בסמוך והשתא מאי חזית לדמויי לח"מ וח"ג לד"נ מקרא דמשפט אחד נדמינהו לד"מ מהאי קרא גופי' דמשפט השוה לכולכם:

אין עדים זוממין נהרגין ואין לוקין עד שיזומו שניהם. ק"ל אמאי לא קאמר נמי דאין משלמין ממון עד שיזומו שניהם כדאמרינן לעיל (דף ג') אין עדים זוממין משלמין ממון עד שיזומו שניהם וי"ל משום דגבי ממון לא פסיקא ליה [דאמר עד שיזומו שניהם דאפילו] ניזום אחד נמי משלם ולאו מדין הזמה דודאי אפי' בממון אין דין הזמה עד שיזומו שניהם דהא טעמא דבעינן עד שיזומו שניהם הוא כדפרש"י דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב א' וה"ט שייך נמי בממון אלא משום דיני דגרמי כגון שהוציאו ממון ע"פ עדותן מנתבע לתובע ואח"כ הוזם א' מהם אע"פ שלא הוזם הב' מ"מ לא נשתייר כאן אלא עד אחד דהיינו השני שלא הוזם וכיון דבהזמה הא [הימנה[ תורה להמזימין הו"ל עדות העד אחד שניזום שקר ודאי ובטל נמי ממילא העדות של שני דהא אינו אלא ע"א ואין ע"א נאמן להוציא ממון הלכך אם א"א בחזרה כגון שהתובע אלם או אין לו נכסים או שהלך למדה"י כיון דא"א בחזרה מחויב הוא לשלם משום דיני דגרמי ולא דמי לב' כיתי עדים המכחישים זה את זה דפטורין אפילו א"א בחזרה דשאני התם דתרי ותרי נינהו ואמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אבל בהזמה דהמזימין נאמנין מגזה"כ כיון שהוזם אחד מהם ממילא בטל נמי בודאי עדות של השני והעד שניזום חייב לשלם משום דיני דגרמי מש"ה לא נקט אלא אין נהרגין ואין לוקין דפסיקא ליה מלתא דלעולם לא משכחת לה דנהרגין ולוקין בהוזם אחד מהם אבל בממון דמשכחת לה בנעשה מעשה על פיהם והוציאו ממון וא"א בחזרה דאפילו בהוזם א' נמי משלם אע"ג דבלא נעשה מעשה על פיהם בכה"ג דא"א לחייב מדין] דיני דגרמי מדין הזמה אין משלם עד שיזומו שניהם כיון דלאו מלתא פסיקתא הוא לא קתני לה והאי דלעיל דאין ע"ז משלם עד שיזומו שניהם מדין הזמה קאמר ובדליכא לחייבו משום דיני דגרמי מיהו הא עובדא דיהודא ב"ט מייתי לה הש"ס בפ"ב דחגיגה (דף ט"ז) וגירסת כל הספרים התם נמי אין משלמין ממון עד שיזומו שניהם וגירסא נכונה היא ונ"ל שגם כאן גרסינן לה אלא ע"י ט"ס נשמט בבא זו דממון בשמעתין:

אלא להקיש שלשה לשנים מה ג' מזימין את הב' אף ב' יזומו את הג'. הכי גירסת הספרים דידן וה"ג נמי הרי"ף להקיש שלשה לשנים. ולכאורה אין גירסא זו נכונה ולהקיש ב' לג' מיבעי לי' למימר כדמסיק מה ג' מזימין את הב' דהא רובא נינהו ה"נ מקשינן ב' לג' דב' יזומו את הג' דהיינו מיעוטא מזימין לרובא וצ"ל דהני שנים ושלשה דקרא לענין היקש זה לא מיירי מן המזימין אלא מן הניזומין איירי וה"ק מה שנים ניזומין מן הג' אף ג' ניזומין מן הב' אע"פ שהן הרוב ומהג' מזימין את הב' דקאמר האי ג' לאו אג' דקרא קאי דהא קרא מניזומין מיירי ולא מזוממין אלא סיפא דמלתא דמזימין את הב' אקרא קאי ואב' דקרא שניזומין מן הג' וכן הא דמסיים אף ב' יזומו לאו אב' דקרא קאי אלא