גבורת ארי מכות ביצה נזיר קמז

מתכחשי בתראי בהא מלתא לחוד מה שמעידין שפלוני הרג ביום אחר ולא בו ביום שאמרו קמאי נמצא ברישא בהעידו שהרג בלא גמ"ד עדיין א"צ לומר הא דנהרגין מה"ט דבעידנא דמסהדי לאו בר קטלא הוא הא אפילו אי הוי בר קטלא מ"מ חייבין דומיא דמסהדי אמיתה חמורה בתר שנגמ"ד על מיתה קלה דהו"ל עדות שאתה י"ל ונהרגין מה"ט ובהעידו על גמ"ד והוזמו אמאי אין נהרגין מטעמא דגברא בר קטלא הוא נמי ע"י עדות המזימין שמעידין נמי שנגמ"ד ביום ב' הא מ"מ אי מיתזמי המזימין על הא דאמרו שנגמר דינו ביום פ' אבל לא על הזמתן לקמאי במאי שאמרו עמנו הייתם ב"ב שאתם מעידין שהרג נמצא אהני סהדותן דקמאי לחוד להורגו. וק"ו הדברים מה התם עדי בתראי המעידים על מיתה חמורה באו אחר שכבר נגמ"ד למיתה קלה ואפ"ה ה"ל עדות שא"י יכול להזימה ונהרגין אם הוזמו אע"ג דבעידנא דמסהדי גברא ודאי בר קטלא הוא ע"י עדי מיתה קלה שנגמ"ד ע"פ אפ"ה עדי מ"ח הבאים אח"ז נהרגין אם הוזמו מה"ט אלו מתזמו קמאי עדי מיתה קלה וכש"כ הכא באותו שעה שהעידו קמאי אגמ"ד אכתי לא נתחייב הנידון שום מיתה בב"ד זו אלא ע"פ אלו דלא אתי עדות המזימין אח"ז שמעידין ג"כ על גמ"ד להגין ולהציל לקמאי לפוטרן מה"ט דגברא קטילא הוא בתר גמ"ד דהא אם לא העידו המזימין ג"כ על גמ"ד היו הניזומין נהרגין אף עכשיו שמעידין יהרגו מה"ט דאמרן:

ע"ב שהרי הצדוקים אומרים עד שיהרג שנאמר נפש תחת נפש תמיה לי דהאי קרא לא לגבי עדים זוממין כתיב דאלו בע"ז נפש בנפש כתיב בפ' שופטים ואלו האי קרא בפ' משפטים גבי וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וסיפא דקרא ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש ושביק תנא קרא דגבי ע"ז גופייהו ונקט קרא אחרינא:

יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו ת"ל כו' ק"ל איך ס"ד שמשעה שקבלו עדותן והוזמו קודם גמר דין יהרוגו הא ליכא כאשר זמם דמאן יימר דיתחייב ע"פ דלמא לא יגמור הדין להרוג ע"פ עדותן ובקרא כאשר זמם כתיב [וא"כ] קרא למעוטי ל"ל ושמא י"ל דקמ"ל אע"ג (דלא] גמרו הדין אחרי שנזמו שאם עדותן מספיק שהנדון ת"מ ע"פ יהרגו קמ"ל דלא כיון שהוזמו קודם גמ"ד. עי"ל דהאי עד שיגמר הדין דקאמר היינו שאחר גמ"ד יאמרו איש פלוני חייב דומיא דההיא דפ"ק דסנהדרין (דף ו') דקאמר נגמר הדין א"א רשאי לבצוע ואמרינן היכי דמי גמר דין איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי וקמ"ל קרא דאע"ג דכבר נמנו ורבו הסנהדרין לחייב הנדון ואינו מחוסר אלא לומר איש פלוני חייב ואח"כ הוזמו העדים פטורים דאין זה גמר דין הואיל ולא אמרו עדיין איש פלוני חייב מיתה אלא דלישנא יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו לא משמע הכי. ונ"ל דהיכא דכבר נמנו לחייב הנדון אע"פ שלא [חסר[:

הרגו אין נהרגין בפ"ק דב"ק פירשו התוס' בשם ריב"א דגבי ממון אפילו שילם ע"פ העדים זוממין חייבין דלא שייך בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה דאפשר בחזרה ור"י מפרש דל"צ להאי טעמא דגבי ממון מחייבינן להו בק"ו דגבי ממון עונשין מן הדין והא דהרגו אין נהרגין היינו משום דהתם אין עונשין מן הדין. גם הרמב"ם כתב בפ"ק מהל' עדות] אם יצא הממון מיד זה ליד זה בעדותן חוזר לבעליו ומשלמין לו. ונ"ל להביא ראיה לזה דאס"ד דגבי ממון נמי אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ היכא שהעידו לזכות את החייב והוזמו לא ישלמו דהא קודם שנגמר הדין ע"פ אם הוזמו אפילו בעדות ממון פטורין כמש"ל ולא משכחת לה דין הזמה בממון אלא לאחר גמ"ד והא כיון דגמרו הדין ואמרו איש פלוני זכאי כיון שהלה מוחזק ומעכב ע"פ זה הו"ל מיד אחרי גמ"ד כאשר עשה. וגדולה מזו אמרינן בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ג) דתנן ד"מ מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמי עלה מהא דתנן דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו ושני ר"ח כאן שנטל ונתן ביד כאן של"נ ונתן ביד ופריך זיכה את החייב היכי משכחת לה דא"ל פטור אתה והא לא נשא ונתן ביד ומשני כיון דא"ל פטור אתה כמי שנטל ונתן ביד דמי אלמא זיכה את החייב מיד שפטרוהו הו"ל כמי שנטלו מזה בידים ונתנו לשכנגדו דאל"ה מחזירין את הדין כדאר"ח והדיין פטור מלשלם כ"ש דלגבי עדים בזיכו את החייב ע"פ עדותן דחשיב כאשר עשה דהא כאשר עשה דפטורין לאו בעושין בידים מיירי אלא בנעשה ע"פ עדותן ממילא ע"י הדיינים ושליח ב"ד ואפי' לרבינא דמוקי להא דנטל ונתן ביד דזיכה את החייב כגון שהיה לו משכון בידו ונטלו ממנו הא לא"ה לא ע"כ ל"ש לרבינא אלא דאי זיכה את החייב גרידא בלא משכון ל"ת כנוטל בידים ממש לחייב את הדיינין דפטור בלא"ה אבל לפטור את העדים משום כאשר עשה דאפילו בממילא אם נעשה ע"פ הו"ל כאשר עשה לפטרן הא ודאי מסתברא דאפילו רבינא מודה כיון דא"ל פטור אתה הו"ל כאשר עשה ועוד דכל למעוטי בפלוגתא בין שנויא קמא דנטו"נ לשנויא דרבינא עדיף מלומר דלשינויא קמא כיון דא"ל פטור אתה בזיכה את החייב חשיב לה אפילו בלא משכון כנטל בידים אפילו לחייב את הדיין ולרבינא בלא משכון לא חשיב אפילו לכאשר עשה ממילא לפטור את העדים משום כאשר עשה. והשתא אס"ד דבממון כאשר עשה נמי פטורין א"כ בהעידו לזכות את החייב לא מ"ל לעולם דין הזמה לחייבם דאי קודם גמ"ד לאו כלום הוא דהא אין דין הזמה עד לאחר גמ"ד אפילו בממון ואי לאחר גמ"ד בזיכה את החייב נמי ל"מ לה דהא כיון דנגמר הדין וא"ל פטור אתה לכ"ע הו"ל כאשר עשה וכיון שכן תקשה האיך עדים מעידין בד"מ לזכות את הנתבע כיון דא"א לקיים בהו דין הזמה הו"ל עדות שא"א יכול להזימה ולא הוי עדות אפילו בד"מ וכדאמרינן בפ"ז דב"ק (דף ע"ה) בעדות שאי אתה יכול להזימה קמיפלגי כגון דאתו סהדי וא"ל גנבת וא"ל אין גנבתי כו' ופריך והא קיי"ל עדות שאאי"ל לא הוי עדות אלא ע"כ גבי ממון כאשר עשה נמי חייבין וכדברי התוס':

חייבי מלקות מנין פרש"י אמתניתין קאי דאמר אין עושין דין הזמה עד שיגמור הדין ולכאורה יש לפרש דקאי נמי אההיא דבריבי דאמר הרגו אין נהרגין ועלה קאמר ח"מ מנין דאם לא לקה הנדון לוקין ואם לקה אין לוקין וה"נ י"ל חייבי גליות מנין דאם גלה הנדון אין לוקין אם הוזמו [אבל] גם הרמב"ם [בפ"ק מהל' עדות] נמי כתב נהרג זה שהעידו עליו ואח"כ הוזמו אין נהרגין כו' אבל אם לקה זה שהעידו עליו לוקין. ונ"ל דה"ט דרש"י והרמב"ם משום דאע"ג דאינם ראוים ללקות מפני כאשר זמם דכאשר זמם ולא כאשר עשה אפ"ה לוקין משום לאו דלא תענה דלאו זה שייך בכל ע"ז אלא משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו כדאמרינן בר"פ וה"מ בשלא נעשה מעשה ע"פ ולא נלקה הנדון אבל כל היכא שנעשה מעשה ע"פ שנלקה הנדון אע"ג דמעשה זו נעשה ממילא ולא עשו הן בידים אפ"ה לוקין ודמי להא דפ"ק דתמורה (דף ג') דאמרינן כל ל"ת שבתורה עשו בו מעשה לוקין לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר וא"ל ר"י התם לתנא לא תיתני מימר משום דבדבורי' עשה מעשה פי' שנעשה מחול קודש אלמא אע"פ שנעשה מעשה ע"פ דיבורו ממילא אפ"ה חשבינן ליה כאלו הוא עשה המעשה בידים ולוקין עליו ה"נ אע"ג דמעשה זו שנלקה הנדון ע"י נעשה ממילא והם לא עשו אלא דיבור בעלמא הואיל וע"פ דיבורם נעשה מעשה לוקין עליו. ולפ"ז בלא לקה הנדון הא דלוקין הוא מכאשר זמם ובלקה הא דלוקין לאו מכאשר זמם דהא ולא כאשר עשה אלא משום לא תענה הואיל ונעשה מעשה ע"פ אבל בלא לקי משום ל"ת ליכא דאין בו מעשה ומשום כאשר זמם איכא. מ"מ נ"ל דל"ד הא דכאשר עשה למימר דהתם גבי מימר ע"פ דיבורו ובשעת דיבורו נעשה מעשה דבשעה שמדבר ומימר עושה מחול קודש מש"ה חשיב מעשה ללקות עליו אבל ע"ז בשעת דיבורם שמעידין בפני ב"ד אכתי אין כאן מעשה עד בתר שעה שנגמר הדין ע"פ ונלקה הנדון ועל אותה שעה אין חייבים דהא לאו מידי עבדי ועיקר חיובן בא להם על שעת עדותן שהעידו שקר ועברו בלא תענה והא בשעה שעברו בלאו זה אכתי לא עשו ולא נעשה בדיבורן שום מעשה וכיון דמשום כאשר זמם ליכא דהא ולא כאשר עשה משום ל"ת נמי אין לוקין דהו"ל לאו שאין בו מעשה: