גבורת ארי מכות ביצה נזיר קמו

פי' ממון טובת הנאת כתובתה הא פרש"י דלא פליג רבא אדרב יוסף דהא התם כיון דניסת הנך תשלומין דכתובתה דידה בעי מיהוי וכיון דעלה מיקטלי לא משלמי ממון אבל היכא דלא ניסת הנך תשלומין דהזמה דאב נינהו דכל שבח נעורים לאביה והו"ל ממון לזה לאב ונפשות לזה משום דבועל ונערה מיקטלי אלמא אע"ג דמיתה וממון באו בשביל הנערה כיון דהתשלומין לאביה [אע"ג] דמינה דידה קאתי חשיב לה ממון לזה ונפשות לזה כ"ש כאן גבי מש"ר שאין המאה כסף של קנס זוכה אביה מינה דידה אלא דרחמנא זכי' ליה לאב כדכתיב ונתן לאבי הנערה דפשיטא דהו"ל ממון לזה לאב ונפשות לזה לנערה והא ודאי דלא דמי לעדים זוממין שהמלקות והתשלומין הכל באו בשביל המעידין עליו והאיך גמר לה ממש"ר והשתא לא מבעי לר' יוסי בר"ח דאמר [בפ"ד] דכתובות (דף מ"ד) המוציא ש"ר על היתומה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב דלעולם לא משכחת שיהי' הקנס של מש"ר לעצמה אלא לאביה אלא אפי' לרבא דמחייב קנס במש"ר על היתומה ונ"ל מדתני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים אא"ב כה"ג בישראל מחייב היינו דאצטריך קרא למעוטי גרים אלא אי אמרת בישראל כה"ג פטור השתא בישראל פטור בגרים מיבעיא. הא מהאי קרא לא נ"ל שיהי' לוקה ומשלם מאה כסף ביתומה וא"ל דיתומה של ישראל או לוקה או משלם וממעטינן גרים שלא ילקה ולא ישלם. מיהו למאי דפי' התוס' בפ"ב דב"ק (דף כ"ב) גבי הא דהדליק את הגדיש והי' עבד כפות וגדי סמוך לו ונשרפו עמו פטור מתשלומין דגדי והגדיש הואיל וחייב מיתה על עבד קים ליה בדרבה מיניה ומוקי לה בגמרא בגדי דחד ועבדא דחד אלמא ממון לזה ונפשות לזה פטור ותקשה אהא דרבא דאמר בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה וכן גבי רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם אמר רבא גופיה בפ' בן סורר ומורה (דף ע"ד) דפטור דקים ליה בדרבה מיניה ופי' בשם ריב"א דכל רודף אחר חבירו חשיב מיתה ותשלומין לאחד משום דחייב מיתה לכל אדם דהכל חייבין להרגו להציל את הנרדף אבל בכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה חייב תיקשה הא דאמרן. אבל לפי מה שפי' התם התוס' בשם ר"ת דבכ"מ מיתה לזה ותשלומין לזה פטור לבד מעדים זוממין דבעינן שיתקיים כאשר זמם בכל אחד לק"מ. וכן למאי דפי' התם התו' בפ"ג דכתובות (דף ל"א) גבי הא דשני רב אשי כגון שאכל תרומה דחד וקרע שיראים דחד של חבירו נמי א"ש ועיין שם:

מכלל דר"י סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מנ"ל הא וק"ל הא איכא למימר טעמא דר"י מהאי קרא גופיה דלא תותירו דהא בפ"ק דתמורה (דף ד') פריך ור' יעקב האי והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו למאי אתא ופי' התוס' אע"ג דאיצטריך להורות לנו דין שריפה י"ל דמן הסמיכות קא פריך למאי הלכתא כתביה הכא סמוך ללאו אי לאו לנתוקי אתא ליכתביה במקום אחר ומשני מיבעי שאין שריפת קדשים דוחה יו"ט וכדחזקי' דאמר מ"ט משום דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן בוקר שני לשריפתו פי' מדכתיב והנותר ממנו עד בוקר שאין ת"ל עד בוקר אלא ליתן בוקר שני לשריפתו כדאמרינן בפסחים (דף פ"ג) והרי התם נ"ל לאביי שאין ש"ק דוחה יו"ט מעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת אלא ביו"ט ורבא נ"ל התם מהוא לבדו יעשה לכם לבדו ולא מילה שלא בזמנו ולדידהו לא אתא קרא דוהנותר ממנו עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו דהא נ"ל מקראי אחרינא ובע"כ הא דסמכיה עשה] דשריפת נותר ללאו לנתוקי הלאו לעשה הוא דקאתי הא לא"ה ה"א דלוקין עליו ש"מ דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכ"ש למאי דשני רב אשי התם דה"ט דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט דיו"ט הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ואין צריך לדידי' קרא כל עיקר שאין שורפין קדשים ביו"ט בע"כ הא דסמכינהו קרא לנתוקי הלאו לעשה קאתי דשמעינן לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וא"כ מאי פריך הכא מנ"ל לר"י דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דלמא ס"ל כשינויא דהני אמוראי ובע"כ הא דסמכינהו קראי להדדי לנתוקי לאו הוא הא לא"ה היו לוקין וש"מ לשאב"מ לוקין עליו מיהו האי סוגיין דפ"ז דפסחים צ"ע רב ובמקום אחר יתבאר כי אין כאן עיקר מקומו:

דף ה' ור"מ הכרזה מישמעו ויראו נפקא פרש"י ולא יוסיפו עוד לאזהרה אתיא משמע דלרבנן כוליה קרא דישמעו והאי ולא יוסיפו עוד להכרזה לחוד אתא ולא נפקא להו אזהרה מהכא וק"ל דבפ"ז דסנהדרין (דף ס"ג) תנן לא ישמע על פיך אזהרה למסית ולמדיח ופריך מסית בהדיא כתיב ביה וכל ישראל ישמעו ויראו פי' וסיפא דקרא ולא יוסיפו עוד לעשות אלא אזהרה למדיח והשתא למה משבש הברייתא לימא דאתיא כרבנן וכמו דאמרי רבנן דל"י לעשות עוד דגבי עדים זוממין ארישא דקרא דוישמעו ויראו קאי וכוליה קרא להכרזה אתיא ולא לאזהרה ה"נ איכא למימר דהאי לא יוסיפו דגבי מסית ארישא דישמעו ויראו קאי וכולי' קרא להכרזה אתי' ולא לאזהרה דהא מסית נמי בעי הכרזה כדתניא ס"פ הנחנקין (דף פ"ט) ד' צריכין הכרזה מסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין ומהאי קרא דישמעו ויראו נפקא ליה הכרזה דמסית וא"כ לרבנן אזהרה דמסית בע"כ מלא ישמע על פיך נפקא והשתא א"צ לשבש הברייתא דכרבנן אתיא:

משלשין בממון לעיל פרש"י (דף ג') משלשין אם ג' עדים הן או ד' ב"ד נעשים שליש ביניהם להשוותן בפרעון איש לפי חלקו וק"ל דמאי לשון שלישי' שייך בזה. עוד פירש"י האי משלשין לישנא בעלמא הוא מחלקין הפרעון בין שלשתן וה"ה אם ד' הן מרבעים. מ"מ קשה אמאי נקט תנא למילתיה בג' עדים הו"ל למתני בסתם עדים דסגי בשנים דמחצין ביניהם וכל א' משלם מחצה וממילא ידענו דבין ג' משלשין. וי"ל משום דתנן לקמן לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר מפני שנטפל לעוברי עבירה אע"ג דבלאו דידיה היה העדות מתקיים דינו כיוצא בהן וה"א ה"מ בעונשים שבגופו כגון מיתה ומלקות קנס רחמנא להשלישי מפני שנטפל לעוברי עבירה לענשו במיתה ומלקות כיוצא דעוברי עבירה עצמן דהא ע"י קנסא דנטפל אין העו"ע עצמן נשכרין דהא כל א' וא' נענש במיתה ומלקות שלם בפ"ע דהא אין משלשין במכות כדמסיק אבל בממון אי אמרינן משלשין ביניהם עי"ז חוטא שהן עוברי עבירה עצמן נשכרין דבלא דידיה הי' כל א' וא' מהן משלם מחצה וע"י הצירוף הנטפל עמהן אין משלמין אלא שליש וה"א דלא קניס רחמנא לנטפל כיוצא בעוברי עבירה דא"כ עוברי עבירה נשכרין ע"י כך קמ"ל דאפ"ה משלשין:

נהרגין דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר קטלא פי' קודם שנגמר דינו דשמא לא יבואו עדים ואם יבואו לא יהא עדותן קיימת ועוד שאסור להורגו עד שיגמר דינו וכשנגמר דינו כבר ודאי בר חיובא הוא הואיל וכבר באו עדים שנתקבל עדותן וההורגו פטור כן פירשו התוס'. ומש"ה בהעידו על גמ"ד והוזמו כיון שהזוממין מעידין נמי שנגמר דינו למיתה אלא שהגמ"ד היה ביום אחר אפילו מאוחר ליום שהעידו הניזומין אין נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא הוא כיון דכבר נגמר דינו וכדמסיק ואזיל ואני תמה מה בכך שגם המזימין מעידין נמי שנגמר דינו אפ"ה אמאי הזוממין [אין] נהרגין הא תנן בפ"ט דסנהדרין (דף פ"א) מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נידון בחמורה ופריך בגמרא פשיטא אלא איתגורי איתגר ואמר רבא הב"ע כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד"א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה הא גברא קטילא הוא קמ"ל. והקשו התוס' שם ואמאי נידון בחמורה הא הו"ל עדות שא"א יכול להזימה דאי מיתזמי סהדי בתראי לא מיקטלו כיון דבלא סהדותייהו גברא בר קטלא הוא כדמוכח בפ"ק דמכות גבי באו שנים ואמרו בחד בשבתא נגמר דינו של פלוני ותירצו כיון דאי מתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותי דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה אלמא אע"פ שנגמר דינו כבר למיתה קלה לא אמרינן גברא בר קטלא הוא ואי אתו עדים והעידו שעבר עבירה חמורה מקבלינן עדותן ולא הו"ל עדות שאאי"ל דודאי נהרגין אם הוזמו דהא מהני עדות בתראי אי מיתזמי או מתכחשי קמאי לפיכך אם הוזמו בתראי נהרגין וא"כ ה"נ ל"ל ברישא לה"ט דנהרגין משום כיון דלא נגמר הדין עדיין נברא לאו בר קטלא הוא וה"נ בסיפא במעידין על גמ"ד והוזמו אין נהרגין משום דבעידנא דמסהדי בר קטלא הוא הא מ"מ מהני עדותן דקמאי הניזומין ע"י בתראי אי מיתזמי או