גבורת ארי מכות ביצה נזיר קמה

משום הבועל דהרגו אלא משום הב"כ דנגמר דינה ועדיין לא הרגוהו אפ"ה נידונים במיתת הבועל וממילא משמע דה"ה נמי דאם אין הבועל נדון על עדותן נמי משום לאחיו ולא לאחותו נדונים בחנק כדינם דמ"ש:

בעינן כאשר זמם לעשות וליכא הקשו התוס' היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן באין לפסול זרעו כ"א לפוסלו א"כ נפסול וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת דפסלה בביאתו וכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לאשתו. וקשה לי הא תינח לת"ק בפ"ד דקדושין (דף ע"ה) דס"ל מצרי שני פוסל בביאתו את האשה מכהונה הואיל וביאתו בעבירה אבל לר' יוסי ורשב"ג דס"ל התם דאינו פוסל הואיל ואין זרעו פסול מאי איכא למימר. ועוד ק"ל לר' יהודא דס"ל התם (דף ע"ז) בת גר זכר כבת חלל זכר ואמרינן בגמרא דאליבא דר"י גר פוסל בביאתו מן הכהונה א"כ אם העידו על גר דעלמא שהוא מצרי שני והוזמו נפסלו אותן העדים דהא נשותיהן אינן נפסלות ע"י זה דלא שייך לומר כאשר זמם דהא אף בלא עדותן ג"כ היה אשת זה האיש שהעידו עליו נפסלת בביאתו דביאת גר פוסל לר' יהודא ולא הועיל עדותן רק לגבי דידיה אבל אשתו בלא"ה נמי נפסלת. ולי נראה לפרש דקושייתם מעיקרא ליתא דודאי ליכא דין הזמה היכא דאפשר לבא חובה לאחרים ע"י זה (דכתיב] ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לאחרים הלכך אם העידו על איזה אדם שהוא פסול לבוא בקהל ואפילו העידו שהוא מצרי שני והוזמו אם אתה פוסלן אתה מחייב לאחרים דשוב א"א לשום בת ישראל הכשירה לבוא בקהל להנשא לו וכל כה"ג חשיב ליה מחייב לאחרינא בפ"ג דקידושין (דף ס"ו) גבי הא דהמקדש בעד אחד דאין חוששין לקדושיו אפילו שניהם מודים דהוי מחייב לאחרינא דהוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו כדפרש"י התם ולפיכך א"א לפסול העדים מקהל מדין הזמה דכיון דמחייבינן עם אחרים הוי לו ולא לאחרים אבל בעידי ב"ג וחלוצה דלא מחייבינן לאחרינא בזה דהא קיי"ל לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים דהיינו כהנות לפסולים לכהונה כדאמרינן בפ"ד דקדושין (דף ע') ואי משום דחלל פוסל אשתו בביאתו הא ר' דוסתאי בן יהודא שם בפ"ד דקדושין דס"ל בנות ישראל מקוה טהרה לחללים ואין פוסל אשתו [הלכך[ אי לאו משום לו ולא לזרעו שפיר ה"א לקיים דין הזמה בעדים דהא לא מחייב לאחרינא בזה. ובהכי ניחא לי מה שהקשו התוס' דאמאי נקט במתניתין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה שאינו אלא פסולי כהונה ולא נקט ממזר דהוי פסול בין בכהנים בין בישראלים ומה שתירצו התוס' דנקטי משום דקאי אזוממי בת כהן ולכך נקט פסולי כהונה הוא דוחק דמ"מ הו"ל למנקט מעידין אנו באיש פלוני שהוא פסול סתמא דהוי בכלל בין פסולי כהונה בין פסולי ישראל ולמאי דפי' ניחא דקמ"ל רבותא אפילו בפסולי כהונה דלא מחייב לאחרינא דהא לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין אפ"ה אין לקיים בהו דין הזמה משום לו ולא לזרעו ואפילו אין לו עכשיו בנים בשעת הזמה מ"מ אם יהיה לו אח"כ בנים קרינן ביה לו ולא לזרעו ולכך אין לנו לקיים דין הזמה אפילו עכשיו משום בנים העתידין לבוא ולא מיבעי בפסולי קהל ישראל דלא שייכא דין הזמה דהוי מחייב לאחרינא אם אנו פוסלין אותן דאסורים לבוא בקהל] תיכף בשעת הזמה אלא אפילו פסולי כהונה דלא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים ג"כ אין לקיים דין הזמה משום בנים העתידין להוולד והוי לו ולא לזרעו:

ובהכי ניחא לי הא דיש להקשות לפירוש תוס' דהיכא שהעידו על מצרית שנית והוזמו] נפסול לדידהו ולא נפסול לנשותיהם דהשתא הוי שפיר כאשר זמם שהרי הן לא באו לפסול אלא אותה לבדה ולא לבעלה דאפילו אם הי' כהן לא נפסל [על ידי ביאת] אשתו הפסולה אבל למאי דפי' ניחא דבפסול לעצמו נמי מחייב לאחרינא [ובעינן לו] ולא לאחרים א"נ י"ל דלק"מ ממצרי שני דודאי עונש מלקות קילי מעונש לפוסלן בקהל דניחא ליה לאינש ללקות מלפסול לבא בקהל וכיון דגלי קרא לו ולא לזרעו אם העידו על איש אחד שהוא פסול לבא בקהל ישראל מחמת א' מפסולי קהל ובכללן מצרי ראשון דלוקה ואינו נפסל משום לו ולא לזרעו ולפסול לדידיה ולא לזרעו אי אפשר דהא בעינן כאשר זמם וליכא וא"כ אי אמרינן בהעידו על אחד שהוא מצרי שני לפסול העדים בהוזמו הוי ליה אתגורי איתגיר דהיכא דאם העידו לפגמו ולזרעו נידון במלקות שהיא קלה ולא נפסלו והיכא דלא הרשיעו כל כך דהיינו שהעידו על אחד שהוא מצרי שני דלא העידו לפגום זרעו רק אותו בלבד ידונו בחמורה ונפסלו מהיכא תיתי לומר כן וכי חוטא נשכר בהזידו וזוממו להרשיע כל כך עד שבקשו לפגמו ולזרעו יהיה יותר קל מפגמו לחוד אלא ודאי בפגמו לחוד נמי נדונו אלא במלקות הקלה. ובהכי ניחא נמי מה שהקשיתי ממצרית שניה:

ע"ב ואין משלמין את הכופר ואין נמכרין בעבד עברי. נ"ל דלאו בחדא מחתא נינהו דבכופר לוקין כשהוזמו כמו שלוקין בעדות בן גרושה וגלות כיון דלא שייך בהו דין הזמה כלל כמו בהני מטעמא דלאו בני כפרה נינהו אבל בהא דאין נמכרין בע"ע אין כאן מלקות לא מיבעי היכא דאית ליה לדידיה אע"ג דלית להו לדידהו דאיהו לא נזדבן אלא משלם אינהו נמי לא לקי דהא אי הוי להו ממון חייבין לשלם כל מה שהעידו עליו שגנב משום כאשר זמם א"כ אע"ג דלית להו לאו בני מלקות נינהו כיון דרמי עלייהו תשלומין מידי דהוי אשאר זוממי ממון דבני תשלומין נינהו ואע"ג דאין להם פטורין מן המלקות דהא כל ימיהם בעמוד ושלם קאי אלא אפילו היכא דלית ליה לא לדידי' ולא לדידהו נמי לא שנא ואפי' למאי דסבר רב המנונא למימר לקמן דהא דאין נמכרין בע"ע היינו היכא דאית ליה לדידיה אבל היכא דלית ליה נמכרים הנ"מ לענין מכירה כיון דלית ליה לדידיה דאיהו מזדבן אינהו נמי מזדבני משום כאשר זמם שרצו להפסידו ממון וכיון דאין לו בע"כ היה נמכר אינהו נמי נמכרים משום כאשר זמם אבל לענין מלקות למאי דמסיק רבא דרחמנא מיעט דאין נמכרין מ"מ חיובא דממונא לא פקעי מינייהו ואע"ג דאין להם לאו בני מלקות נינהו דהא בעמוד ושלם קאי לעולם וכדפי'. והטור ח"מ (סימן ל"ח] כתב אם העידו באחד שגנב ואין לו לשלם ובאו לחייבו להיות נמכר בגניבתו והוזמו לוקין ואין נ"ל לא מיבעי היכא דאית להו לדידהו אע"ג דל"ל לדידי' כיון דבני תשלומין נינהו אין לוקין ומשלמין אלא אפילו ל"ל לא לדידיה ולא לדידהו אפ"ה אין לוקין כיון דבעמוד ושלם קאי אם יהי' להם וכדפירשתי:

ואין נמכרין בעבד עברי פרש"י אם העידו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו למכור והרמב"ם בפרק כ' מהל' עדות כתב העידו עליו שנמכר בע"ע והוזמו לוקין נראה שמפרש הא דאמרינן אין נמכרין בע"ע הוא בכה"ג שהעידו על אחד שנמכר בע"ע ודברי תימה הן בעיני דהא סוגיא דר"ה ורבא דבסמוך משמע כפרש"י דמיירי בהעידו עליו שגנב והוזמו דדינו להיות נמכר בגניבתו וגם בעיקר הדין יש לתמוה אם העידו בא' שנמכר בע"ע והוזמו אין לו ענין למלקות אלא אי אית ליה דררא דממונא בעדותן כגון שהעידו שנמכר מכבר וסילק לו האדון דמי מקנתו אם הוזמו חייבין לשלם לו כפי שויו של דמי מקנתו שרצו להפסידו בעדותן:

דף ד' ע"ב גמר ממוציא שם רע מה מוציא שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם ק"ל הא לא דמי למש"ר דהכא גבי עדים זוממין הממון והמלקות באו בשביל אדם אחד שהעידו עליו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז אבל גבי מוש"ר הקנס של מאה כסף מגיע לאבי הנערה כדכתיב ונתן לאבי הנערה מאה שקלים והמלקות בשביל הנערה עצמה שהוציא עליה שם רע ולוקה משום לא תלך רכיל בעמך או משום ונשמרת מכל דבר רע כדאמרינן בפ"ג דכתובות וכל כה"ג אפילו בדיני נפשות ממון לזה ונפשות לזה מת ומשלם אע"ג דכ"ע ואפילו ר"מ מת ומשלם ל"ל דהכי אמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ט') הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל כו' חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה פי' ממון לבעל ונפשות בשביל העדים ואע"ג דקאמר רבא התם (דף י') פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון ממון לזה ונפשות לזה ממון לזה פי' ממון של טובת הנאה של כתובתה שרצו להפסיד הוי לאביה ונפשות לזה משום דבועל ונערה מיקטלי ואע"ג דאמר רב יוסף לעיל הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון