גרש ירחים צז

בד"ה חוץ כו' אין לומר בשיחרורי עבדים כו' עכ"ל. והרשב"א כתב דהיינו הך כיון דכאן פסול משום דגזרינן טופס אטו תורף ה"ה נמי בשיחרור, ותימא על התוס' דלעיל דף ט' ע"ב כתבו התוס' גופייהו כן לענין מחובר דמחובר דטופס אע"ג דהוא דרבנן מ"מ עיקר מחובר דאורייתא, ואיפשר דאין כוונת התוס' לעשות קושיא מזה דפשיטא דיש לדחות, אלא שנקשר לדבריהם דבסמוך דקשיא להו לפי פירושם דר"א מכשיר בשטרות אפי' בתורף א"כ קשה מאי פריך בגמרא והא כי כתיב לה לשמה אתורף דילמא באמת קאי אתורף, וע"ז כתבו דאין לומר דגם בשיחרורי עבדים פסול דא"כ ה"ל למימר כדברי ר"א בארבע, והשתא ס"ל להש"ס דבכה"ג ה"ל למיתניי' ולא דמי למחובר, דאף בטופס דרבנן לא שייך למיתנייה דהא ודאי הא פשיטא דאין כותבין במחובר לכתחילה דמהיכא תיתי לכתוב במחובר דאפי' לר"מ דס"ל דמצאו באשפה כשר משמע לעיל דס"ל דאין כותבין במחובר וליכא שום רבותא לר"א דס"ל ע"מ כרתי דאפי' לר"מ גזרינן אטו חתימה דל"ל לכתוב במחובר ואין כאן רבותא כלל, אבל בהך דטופסי גיטין דת"ק מתיר מפני תקנת הסופר א"כ איכא רבותא לר"א דלא ס"ל התקנה ואוסר לכתוב טופסין ואינו מוכרח שיגזור הן בגיטין הן בשיחרור, דאיפשר דאין כותבין טופס היינו בגיטי נשים דשכיחי טובא גזרו אבל שיחרור דלא שכיח כ"כ דהמשחרר עבדו עובר בעשה איפשר דלא גזרו, וכיון דאינם שוין לגמרי שפיר ה"ל למיתנינהו, אלא ודאי באמת לא גזר ר"א בשיחרור וא"כ פריך שפיר לקמן דס"ל דר"א איירי בתורף שפיר ה"ל למיתני דשוין עם שיחרורי עבדים והא דאין לכתוב תורף בשניהם נמי הוי רבותא דמהא פשטינן בזבחים דסתמא פסול, אלא ודאי כיון דלא שוין לענין טופס לא שייך לומר דשוין ודו"ק, מיהו למסקנא דלעיל דמסיק דמידי דאיתיה בקידושין לא קתני א"כ אין הוכחה משם מדלא נקט תורף דתורף איתא נמי בקידושין, לכן צ"ל בפשוט דבין בגיטי נשים בין בשיחרורי עבדים איכא רבותא דטופס פסול עכ"פ, משא"כ במחובר למה יכתוב על מחובר ומילתא דפשיטא היא אם אין כותב התורף למה יכתוב הטופס על מחובר דאפי' לר"מ אינו כותב על המחובר כיון דצריך לחתום בתלוש, וכן משמע בגמרא דאמר בדין הוא אפילו טופס לא לכתוב משמע דפשוט שאין לכתוב טופס רק מפני תקנת הסופר א"כ במחובר פשיטא שאין לכתוב ודו"ק:

בגמרא אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ היא. אע"ג דבפ"ב דעדיות איתא נמי להאי לישנא ושם לא נזכרה הרישא דהכל כותבין אפי' חרש שוטה וקטן מ"מ י"ל הכא דנישנית במקומה קאי ארישא נמי וכן נראה מפירש"י, אך מה שדחק רש"י לר"א משום דרוב עדי מסירה הם חתומים בו כבר כתבתי לעיל דף כ"ג דיש לפרש בפשיטות שאין קיום הגט אלא בחותמיו דהיא כותבת הגט ולא תוכל לומר מגורשת אני ע"פ הגט שאין קיום הגט אלא בחותמיו ובלא חתימות אינה נאמנת שניתן לה בעדי מסירה, ולהכי בפ"ב דעדיות יהיב הך טעמא נמי אשובר:

בתוס' ד"ה אבל כו' תימא דבספ"ב כו' עכ"ל. לענ"ד לא קשה מידי דקשיא לן אלישנא דאמר כאן הודיעך שאין כח לשמה משמע כוונתו דהודיעך בסתם משנה שאין כח לשמה ומשמע דלהורות בא דס"ל לרבי שסתם המשניות כר"מ, ואם איתא דמשנה דאין כותבין כר"א מאי הודיעך דקאמר מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא, אלא ודאי ס"ל לר' יוחנן כולהו סתמיות הם לר"מ שאין כח לשמה לכן פריך שפיר, ומשמע דלהך מ"ד גם מתני' דהכא כר"מ ויחידאה פליג עליה ר"א וא"כ פריך שפיר, אבל לשמואל מצינן למימר שפיר דאף דסתמא קמא כר"א מ"מ הך סתמא כר"מ ולק"מ, כן נ"ל לולא דברי התוס':

בד"ה מפני התקנה כו' מקום הזמן דתנא ברישא כו' עכ"ל. לענ"ד ודאי עיקר הקפידא שלא יצטרך לכתוב הזמן בארוסה, וכמ"ש בספרי גט מקושר דף נ"ו ע"ד ע"ש, וא"כ למאן דמוקי לקמן כר' מאיר ומשום קטטה א"כ ודאי בדיעבד כשר הגט דהא אפי' מצאו באשפה כשר, ועיקר הקושיא אי מוקמינן כר"א דלעיכובא צריך להניח י"ל דמשמע ליה גם בארוסה כן, אם כן ע"כ צריך לפרש מעיקרא טעמא דמפני התקנה אי שייך לאקשויי הך קפסיק ותני ודו"ק:

(ע"ב) בגמרא ר' שבתי אמר חזקיה משום קטטה ור"מ היא וקשה א"כ בשטרות למה צריך להניח ולא שייך למיגזר אטו גיטין דבגיטין גופא משמע דבדיעבד כשר דהא אפי' מצאו באשפה כשר וחששא דקטטה רחוקה היא ולא שייך לפסול טפי ממצאו באשפה, ואיפשר לומר כיון דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, כדאיתא באה"ע סימן י"ז ובמקום קטטה אינה נאמנת א"כ יש לחוש שע"י זה יסובב קטטה ביניהם כי תעלה חמתה באפה ותאמר גרשתני והקטטה לא תהיה נודעת ותפקיע עצמה מבעלה ע"י זה לכן פסול אפי' דיעבד וגזרינן שטרות אטו גיטין וצ"ע, ויותר נראה דס"ל בשטרות הטעם משום מיחזי כשיקרא שכתוב בשטר פלוני לוה ועדיין לא לוה כלום, אבל בגט לא שייך מיחזי כשיקרא שאינו מעיד על המעשה רק על נוסח הגט וספר כריתות ואינה מגורשת עד שיבא לידה לא שייך ביה מיחזי כשיקרא כ"כ, מיהו לקמן משמע דגם בגט שייך מיחזי כשיקרא דהא דייק ממצאו באשפה דלא חיישינן למיחזי כשיקרא וצ"ע:

שם וזריק ליה ניהלה ומעגן. עיין ברשב"א שיהיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה, וכן עלה בדעתי בהשקפה ראשונה, וי"ל עוד מחמת שאינה מרוצה בגט כשהוא פתאום דרכה לכפור בגט א"כ שויתיה אנפשה חתיכה דאיסורא והוי כאומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך וכאן דאיכא עדים שנתן לה גט רק היא שויתיה חתיכה דאיסורא לא יתרצה ליתן גט שנית ותוכל לבא לידי עיגון:

בפירש"י ד"ה לא שנא מן האירוסין כו' צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם עכ"ל. לכאורה קשה דה"ל לרש"י לפרושי בפשיטות לא יכתוב זמן כלל בארוסה ולא יצטרך לשייר מקום הזמן ונראה דמשמע ליה לרש"י דאם לא יכתוב זמן כלל א"כ יש לחוש שמא אחר שתינשא לאחר כשתצטרך להביא גיטה מאחר שהיתה בחזקת אשת איש אם לא יהיה כתוב בו זמן כלל יהיה לעז שנתגרשה בגט פסול דשמא ישתכח הדבר שנתגרשה באירוסין, אבל אם כתוב בו זמן אם ישתכח שהיתה ארוסה גם הקדימה תשתכח וליכא למיחש למידי, והא דלא אמרינן דתיקנו זמן פן תינשא לאחר ויאמר שנשאת באיסור שעכשיו גירשה אחר נשואין י"ל להא לא חיישינן כיון שאין זמן בגט כלל, אבל כיון שתיקנו זמן בנשואה א"כ כשישתכח שנתגרשה מאירוסין יאמרו שנתגרשה בגט בלא זמן כן נ"ל בפירש"י, ובעיקר הסוגיא ותוס' תמצא מפורש בספרי גט מקושר דף נ"ו בארוכה, ומ"מ אין זה מוכרח דאדרבה כשיראו שאין זמן בגט יש לתלות טפי שחתמו עדים על גט ארוסה משנאמר שחתמו על גט פסול, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה קפסיק כו' הא דלא דייק לעיל כו' עכ"ל. דברי התוס' דחוקים, ולענ"ד נראה דבלא"ה צריך להבין מאי קדייק על שצריך להניח מקום הזמן אפי' בארוסה, וקשה הא ממילא צריך להניח שמא לא יזדמן לו גט ארוסה, וצ"ל דמתני' קאי אהנהגת הסופר להכין לו טופסין לעת שיצטרך ואצל סופר שכיחי גיטין טובי הן ארוסות הן נשואות, נמצא לפ"ז אם בארוסה א"צ זמן איך פסיק ותני להניח מקום הזמן הא בארוסה א"צ זמן רק בשביל גיטין של נשואות צריך זמן א"כ יש לו לכתוב מקצתן עם זמן ומקצתן בלא זמן וה"ל למיתני צריך להניח במקצת גיטין מקום הזמן בשביל גיטי נשואות, אלא ודאי משמע דליכא שום מציאות שיכתוב טופס עם זמן ופריך שפיר קפסיק ותני, אבל לעיל נכתב ביום לאו מילתא דפסיקא הוא די"ל היינו היכא דבעי זמן, ועפ"ז איפשר להבין כוונת רש"י שפירש משום מוקדם כמ"ש בסמוך, ולפ"ז י"ל דודאי אין דקדוק כ"כ על שלכתחלה יכתוב גם בארוסה זמן כשר דמה לו לחלק בין ארוסה לנשואה, אלא דסמיך אדלעיל דקפסיק ותני דמוקדם פסול אלא דאדלעיל לא מצי לדייק די"ל דוקא היכא דבעי זמן מוקדם פסול, והשתא דמוכח מכאן דעכ"פ לכתחילה כותב זמן בארוסה א"כ ממילא דנכתב ביום מוקדם פסול אפי' בארוסה כיון דבעי זמן ממילא מוקדם פסול דעכ"פ קפסיק ותני דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול מיהת היכא דבעי זמן, כן נ"ל ודו"ק:

ונראה שדברי רש"י מוכרחים דאם הכוונה שלא יכתבו זמן כלל בגט ארוסה לא הוה משני הש"ס גזירה שיאמרו גיטה קודם לבנה דבאין בו זמן לא יאמרו כן, מיהו אין זה מוכרח דכיון שיראו שאין בו זמן ידעו שנתגרשה באירוסין, וכמ"ש בספרי גט מקושר דף נ"ו ע"ד, וע"ש באריכות בסוגיא ובפירש"י ותוס':

בד"ה הכא כו' וא"ת ור"פ מ"ש דנקט אשרתא כו' עכ"ל. למאי דפרישית לעיל במשנה ליישב פירש"י דלת"ק אי איפשר לגזור בטופס משום מיחזי כשיקרא כיון שכשר בגט, וא"כ בשאר שטר בתורף בלא"ה צריך להניח גזירה שטרות אטו גיטין לת"ק דמתני' ובטופס שכשר בגיטין כשר גם בשטרו' ולא נקט רק באשרתא דלא שייך בה גזיר' אטו גיטין:

ואיכא למידק לרב פפי תיקשי מתני' דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אמאי הא מיחזי כשיקרא, ודוחק לומר דס"ל כרב אסי דאיירי בשטרי הקנאה ולפירש"י משתעבד בין ילוה בין לא ילוה ולא שייך מיחזי כשיקרא דזהו דחוק, ועוד דלשיטת הרי"ף דבעינן מטא לידיה א"כ תיקשי הא מיחזי כשיקרא, וי"ל דלא שייך מיחזי כשיקרא רק כשאין הדבר חל מיד אבל אי עדיו בחתומיו זכין לו או בשטרי הקנאה שהשיעבוד חל מיד אם ילוה אח"כ לא שייך מיחזי כשיקרא דעכ"פ הלוה משתעבד ע"י זה אף שכותבין פלוני לוה מפלוני, ואיפשר דס"ל לר"פ דטעמא דת"ק דמתני' דצריך לשייר היינו משום מיחזי כשיקרא ולא משום דגזר שטרות אטו גיטין ומתני' דכותבין שטר ללוה כר"א אתיא:

ובזה יש ליישב מה שפסק הרמב"ם לענין טופסי גיטין כת"ק ואפ"ה לא הביא הך דבשטרי הלואה צריך להניח מקומות שמבואר במשנה, ולפי"ז י"ל כיון דרב פסק כר"א, והש"ס דייק כן מרב נחמן ור' יוחנן, מוכח דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן א"כ כיון דלר"פ משמיה דרבא ע"כ טעמא דת"ק משום מיחזי כשיקרא וא"צ לומר דת"ק ס"ל גזירה שטרות אטו גיטין רק משום מיחזי כשיקרא ובהא פסקינן כמ"ד למיחזי כשיקרא לא חיישינן, אבל בהך דגזר ר"א טופס אטו תורף בגיטין לא קי"ל כוותיה דבהא הלכה כרבים שהתירו מפני תקנת הסופר, ואף דרב פסק כר"א הא ר"פ משמיה דרבא דבתראה הוא הלא פסק כת"ק ונהי