גרש ירחים צה

ועוד נראה דלר' יוסי נוכל לפרש דמגורשת ואינה מגורשת אפי' אי מיית מהך ספיקא גופא דשמא מעת שאני בעולם קאמר ואין ברירה ואין הגט כלום, אלא דקושיית התוס' בס"ד לא תתגרש כלל דהא ר' יוסי ס"ל אין ברירה וליכא ספק גירושין כלל, אבל אחר שתירצו דר' יוסי ס"ל במברר דבריו ברירה וא"כ לפי צד הספק שגירשה מעכשיו שפיר הויא מגורשת שפיר י"ל דספק גירושין הוא אפי' כי מיית הוי ספק גירושין דשמא מעת שאני בעולם קאמר ואין ברירה, ואף דלשון התוס' בד"ה אמר משמע דלר' יוסי הוי גט משעת מיתה ואילך שם לא נחתו לדיני ברירה אליבא דר' יוסי, אבל אי ס"ל לר' יוסי אין ברירה י"ל דאפי' אי מיית הוי ספק גירושין:

ועוד נראה דודאי לא מוכח דר' יוסי ס"ל אין ברירה בהחלט דמשום הא דאמר כאן במעשר לא חילל היינו נמי משום דמספקא ליה אי יש ברירה אי אין ברירה, והשתא י"ל לפמ"ש התוס' שם דמעת שאני בעולם שדעתו לאחר הגט, א"כ כשתימצי לומר אין ברירה ולא מהני מעת שאני בעולם ע"כ לומר שגירש מיד, וא"כ הא גופא תליא בספיקא דברירה ולכי מיית הוי גט ממה נפשך אם יש ברירה הרי נתגרשה סמוך למיתה אפי' אי לא אמר מעכשיו ואי אין ברירה ע"כ דעתו שיחול הגט מיד דאל"כ לא אהני ליה, וא"כ לר' יוסי נמי כי מיית הוי גט, ונתקיימו שפיר דברי מהרש"א, וסרה תלונת פני יהושע, והדברים ברורים ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בא"ד תימא למאי דס"ד דר"י לית ליה ברירה כו'. התוס' נדחקו, גם לקמן דף מ"ח הקשו אליבא דידן איך מצינו ידינו ורגלינו דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף וקיי"ל אין ברירה ונדחקו, וכבר כתבתי במקומות אחרים וגם לעיל, ונראה עוד בסברא נכונה דודאי י"ל אע"ג דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי היינו משום דלא אלים קנין פירות נגד קנין הגוף ונשאר קנין הגוף למי שיש לו קנין הגוף ובטל קנין הפירות נגד קנין הגוף, וא"כ א"ש בהך דהמוכר שדהו לפירות לקמן דמביא ואינו קורא כיון שהגוף של אחר, וכן בזמן שהיובל נוהג י"ל דקנין הגוף עיקר והקרקע למי שיש לו קנין הגוף ובטל קנין הפירות נגד קנין הגוף, וא"כ ודאי באחין שחלקו דליכא לשום א' קנין הגוף בבירור שהרי שניהם מחזירין ביובל, א"כ שפיר י"ל בהא קנין פירות כקנין הגוף דמי שהרי אין לאחר קנין הגוף יותר מאחיו, וא"כ י"ל בזה כקנין הגוף דמי, וא"כ אין מקום לדברי רב יוסף דבהא י"ל שפיר דבשני אחין שהרי עכ"פ יש לו קנין פירות, וגם השני אף שתחזור לו הקרקע ביובל מ"מ הרי אין גם לו קנין הגוף שהרי צריך להחזיר ג"כ ביובל, ושפיר יש לומר בכה"ג כקנין הגוף דמי, אלא דרב יוסף קשיא ליה את"ל שקנין אחין אינו קנין הגוף בבירור א"כ למה יחזיר כלל ביובל שהרי אין לשני ג"כ קנין הגוף, וע"כ ס"ל לר' יוחנן דקנין הגוף שאינו מבורר נמי נקרא קנין הגוף, דאל"כ למה יחזיר ביובל הרי אין לשני ג"כ קנין הגוף, וע"כ ר' יוחנן חשיב ליה קנין הגוף גם בכה"ג, לכן קאמר שפיר דלא מצא ידיו ורגליו שהרי ע"כ ס"ל דגם קנין הגוף כה"ג נחשב לקנין הגוף דאי לא נחשב לקנין הגוף למה יחזיר ביובל, והשתא נראה דלהך שינויא דמשני לעיל דאף אי הוה ס"ל לר' יוחנן כיורשים דמו מ"מ י"ל כתחילה, א"כ כ"ש דיש לומר דלפי האמת לכך חוזר ביובל אף דלא אלים קנין הגוף מ"מ בעינן שיהיה כתחילה, וא"כ א"ש אע"ג דאין ברירה מ"מ יש לומר שיכול להביא ביכורים דלא אלים קנין הגוף של שום א', א"כ קנין פירות כזה שפיר הוי כקנין הגוף, אלא דרב יוסף לא ס"ל כשינויא דלעיל דמשני כתחילה לכן משמע ליה מדחוזר ביובל ע"כ דחשיב שפיר קנין הגוף, א"כ לא קשיא לסברת הש"ס דר' יהודה לית ליה ברירה י"ל דתופס באמת הך שינויא דכתחילה, וא"כ י"ל באחין שחלקו לכ"ע כקנין הגוף דמי כיון דליכא לשום א' קנין הגוף גמור, וצדקו דברי הרמב"ם ג"כ דפסק אין ברירה ומ"מ משכחת ביכורים, והא דחוזרין כאן ביובל היינו משום דסתמא דש"ס ס"ל דחוזרין ביובל משום דכתחילה, וגם קושיית התוס' לקמן ניחא וא"צ לדחוק כלל, והכל נכון וברור ומוכרח לדידן דקיי"ל אין ברירה וגם קיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וא"צ לדחוק כדברי התוס' כלל:

ובהכי ניחא דקשה מאי משני לעיל א"נ כתחילה הא מ"מ מוכח דר' יוחנן ס"ל אין ברירה מהא דס"ל כלקוחות דמו, וכן הקשה בפ"י, ולפ"ז ניחא דהוכרח הש"ס לסברא זו לדידן דקיי"ל נמי אין ברירה וקנין פירות לאו כקנין הגוף, וקשה איך מייתי ביכורים וע"כ לומר קנין פירות דאחין הוי כקנין הגוף, וא"כ אמאי יחזיר ביובל הא אין להשני ג"כ קנין הגוף לכן מייתי סברא דכתחילה, והכל נכון ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בא"ד ולר' יוסי נמי קשיא כו' ובהחובל מספקא ליה כו' עכ"ל נראה ליישב בפשיטות די"ל דר' יוסי מספקא ליה נמי בברירה וא"כ חדא מגו חדא מספקא דשמא קנין פירות לאו כקנין הגוף ע"כ יש ברירה, או כקנין הגוף דמי וי"ל אין ברירה ולק"מ, וכבר כתבתי בסמוך שאינו מוכרח ולא תליא זה בזה רק צריך לסברא זו לרב יוסף דלא תיקשי ליה ר' יוסי, וכמ"ש לעיל ודו"ק:

בא"ד ותירץ רבינו יצחק דמדין יום או יומים כו' דכתיבי קראי כספו ותחתיו עכ"ל. וקשה לפ"ז לריש לקיש כמאן ס"ל דהא י"ל כיון דר"מ ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי איך פליג עליה דהא שאר תנאי לא פליגי רק בהני דגזירת הכתוב הוא:

בד"ה ולכי מיית כו' ומ"מ כדברי רש"י כן הוא כו' דהריני בועליך כו' עכ"ל. לענ"ד נראה ליישב דבשלמא בקידושין דכסף יש בנתינה זו שני ענינים או שהוא לשם קידושין או למתנה ופקדון, א"כ כשהתנה ע"מ שתתן מאתים זוז וכדומה נגמר הענין או שתהיה הנתינה לשם קידושין או לפקדון בעלמא וכן בכל תנאים, אבל בביאה שהיא עצמה ענין האישות ואין חילוק בעצם הביאה בין שהיא ביאת זנות לביאת קידושין רק בכוונתו תליא מילתא וביאת זנות אינה אוסרתה לעלמא היינו שלא נעשית אשתו בביאה זו עד שיקדשנה בביאה זו נעשית מיוחדת ומקודשת לו לאסרה לעלמא, וא"כ כל כח הביאה שתתקדש בה היינו מהך גופא שבועלה ע"ד שתאסר לעלמא לזו נעשה תפיסת קידושין בביאה זו, והשתא בבעל על תנאי שפיר י"ל דתליא בברירה שעכשיו לא שייך עדיין תפיסת קידושין בביאה זו מאחר שאי איפשר לדון שביאה תופסת הקידושין לאוסרה לעלמא דאכתי אי איפשר לגזור עליה איסור מצד הביאה א"כ דמי לביאת זנות עכשיו ואתה רוצה ע"י ברירה שיבורר אח"כ שיעשה מביאת זנות ביאת קידושין זה תליא שפיר בברירה:

והשתא תו א"צ לדחוק כלל דנדמה תנאים לברירה רק הך דגט שכ"מ לר' יהודה דקאמר מעת שאני בעולם בהא שייך ברירה כמ"ש התוס', וניחא מה שהקשו לשמואל איך מועיל גט שכ"מ הא אין ברירה ונדחקו בחילוקים שונים, ולפ"ז לא קשיא כלל דדוקא לר' יהודה דס"ל דהיא כאשת איש לכל דבריה וע"כ מעת שאני בעולם קאמר שפיר מדייק דס"ל ברירה, דאי אין ברירה א"כ בנתכוין לאחר הגט לא מיגרשה כלל דאין ברירה א"כ ע"כ הוי גט מיד, אבל לשמואל דס"ל אין ברירה והוא נתכוין לגרש ואי איפשר שיהיה הגט תלוי בבירור הזמן דאין ברירה א"כ ממילא הוי גט מעכשיו אי מיית והוי כתנאי דעלמא ולא שייך ביה ברירה כלל, וזה נכון וברור וא"צ לדחוק כלל, ועיין בסמוך:

בא"ד תימא דבפ' בכל מערבין אמר רב כו' ליתא לדאיו כו' עכ"ל לעד"נ ליישב דנראה לחלק דר' יהודה לא ס"ל ברירה היינו כי הא דהלוקח יין שהאיסור הוא טבל ובא לתקן האיסור ע"י ברירה, וכן בתחומין בא להתיר התחום ע"י ברירה, וכן הך דקינין שנתערב האיסור אין יכול להתירו ע"י ברירה, משא"כ בהך דמה היא באותן הימים אין התנאי על היתר האיסור, אף דאיכא איסור אשת איש מ"מ הרי מוסר לה הגט פטורין שמפקיע איסור אשת איש רק שאינו מבורר זמן חלות הגט בהא שפיר ס"ל ברירה, אלא דסוגיין דהכא הוא למאי דמדמי לאיזו שארצה אגרש שהתנאי רק על אופן כתיבת הגט ואפי' הכי ס"ל דתליא בברירה מוכח שפיר דר' יהודה ע"כ אית ליה ברירה, אבל אם נימא דר' יהודה דוקא על בירור איסור לא ס"ל ברירה וכן בתחומין שהרי נאסר חוץ לתחום ובא להתיר ע"י ברירה באיזו צד שיערב י"ל דלא ס"ל ברירה, וא"כ לא מוכח כלל הך ברירה לר"י בתנאי הכתיבה או בתנאי הגט, אלא למאי דמשמע ליה כאן דס"ל גם בתנאי כתיבה אין ברירה מפליג בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, אבל רב שפיר מפליג לרבי יהודה דמצי סבר ברירה היכא דאינו צריך לברר היתר האיסור, כן נ"ל ודוק היטב. ובאמת יש כמה סברות שונות בעניני ברירה עד שקשה לקבוע בה מסמורות כי שערי סברות לא ננעלו למשכיל על דבר וגם הלום ראיתי לבאר דברי הרמב"ם במה שתמהו עליו במה שפסק בפ"ד מאיסורי מזבח גבי מחיר כלב בשני שותפין שחלקו א' נטל עשרה וא' נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסור ושעם הכלב מותר, ובגמרא פריך וניפוק חדא להדי כלבא ואידך נשתרי ומשני כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, וכתבו התוס' דלמ"ד יש ברירה פריך, והרמב"ם העתיק ג"כ הך אוקימתא, ותמה עליו מהרש"ל דהא לדידיה דאין ברירה בלא"ה כולן אסורין, לכן דחה דבריו:

ובאמת נראה ברור ליישב דברי הרמב"ם על מכונם מלבד מה שכתבתי בספרי מגן אלף סי' תמ"ח, אלא די"ל בסברא אחרת דבלא"ה תמה הר"ן בנדרים דבהך דהשותפין קיי"ל כר"א בן יעקב דכל אחד יכול לומר לתוך שלי אני נכנס ופליגי ג"כ ביש ברירה וראב"י ס"ל יש ברירה ויכול לומר לתוך שלי אני נכנס, ועיין בר"ן שם שהאריכו הראשונים ליישב וכולם דחוקים, וגם דברי הר"ן דחוקים בחילוק שחילק בין הך ברירה לברירה דעלמא, לזה אומר הנלענ"ד אולי מקום הניחו לי רבותינו הקדמונים להתגדר בו, והוא דודאי הא דקיי"ל אין ברירה היינו בדבר מבורר כגון בלוקח יין מן הכותים שאיסור טבל הוא מבורר והוא בא לתקן האיסור ליתן תרומות ומעשרות שאין מבוררין כמו הך שאומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש אמרינן מאחר שהאיסור והתרומה אינה מבוררת אין יכול לתקן איסור מבורר בתיקון שאינו מבורר, אבל בשותפין שנדרו הנאה זה מזה כיון דזה יש לו ג"כ חלק בכל החצר כמו זה א"כ מה שאוסר חלקו ג"כ אינו מבורר שהרי אין חלקו מבורר מה