גרש ירחים פה

רק אחר שתיקנו חכמים שטר מן התורה לא חיישינן לזיוף וסמכינן עליה מן התורה שאין לחוש לזיוף, והשתא ניחא ממילא דכותבין על דבר שיכול לזייף לכתחילה כיון דע"מ כרתי ור"ג לא תיקן רק שיהיו חתימת עדים בגט בכדי שנוכל לסמוך עליהם אם ילכו להם ע"מ, ואילו לא תיקן עיקר דינא דחתימת עדים לא היה מועיל כלום דה"ל מפי כתבן כן נ"ל ליישב דברי הרמב"ם, ועמ"ש דף ל"ו:

גם י"ל דריש לקיש לשיטתיה דס"ל לקמן דף פ"ו הלכה כר"א בגיטין משמע דבשטרות לא א"כ י"ל כיון דע"ח כרתי בשטרות ודאי שטר מן התורה הוא ואנן תפסינן סברת ריש לקיש אחר שעכ"פ מתיקון סופרים לסמוך על עדי חתימה קים לן דהוי עדות גמורה, וא"ש לפמ"ש בדעת הרמב"ם הא דאיתא ביבמות דף ל"א דלא תיקנו זמן בקידושין נינחיה גבי דידה מחקה ליה משמע שנהרגת ע"פ השטר קידושין, וקשה להרמב"ם ה"ל מפי כתבם מן התורה, ולפ"ז ניחא דאף דתיקון חכמים השטר מ"מ אחר שתיקנו חכמים חזקה גמורה הוא והוי סוקלין ושורפין על החזקות וי"ל שנהרגת ג"כ עליו, משא"כ בחזו בכתבא שלא היה תיקון אין אנו יכולין לתפוס העדות כלל כיון שלא היה תיקון בזה כמו במאה שנמצא א' קרוב או פסול אף שהענין נראה אמת, ודוק היטב:

בד"ה מאן חכמים ר"א פי' בקונטרס כו' ודוקא הכא על דבר שיכול להזדייף כו' עכ"ל. וקשה כיון דרש"י ס"ל דלר"מ נמי לא בעינן מוכח מתוכו א"כ גם לר"מ כשר בעדי מסירה שהרי יודעין שלא נזדייף וא"כ גם לר"מ יוכשר כמו לר"א ע"י עדי מסירה שיודעין שלא זייפה ואמאי ס"ל לת"ק אין כותבין על דבר שיכול להזדייף, ונראה דלר"מ שאין הכרח לע"מ לכתחילה לא יכתוב על דבר המזדייף דשמא לא יהיו לו ע"מ ולא יועיל לה הגט, משא"כ לר"א דלא סגי בלא עדי מסירה א"כ אין הפסד לכתוב על דבר המזדייף ואי משום שלא יועיל לה לראיה תוכל להביא ע"מ לב"ד או שיכתבו לה ע"מ בעצמן איך שנתגרשה וא"ש, מיהו יותר נראה דלר"מ לא אהני מה שיתנו אח"כ לפני עדי מסירה אם לא שיתנו הגט מיד בפני העדים שחתמו שאילו נעלם הגט מן העדים לא יועיל לה הגט אף שע"ח מעידים שגם הם חתמו על גט כזה מ"מ לא יועיל לה אח"כ לראיה אף שגם ע"ח יעידו שחתמו על גט זה מ"מ יוכל הבעל לומר שחזר אח"כ והוסיף בו תנאי והיא מחקתו והחזירתו לקדמותו שיהיה בלא תנאי א"כ גם לר"מ לא יועיל הגט אף אם יתנו לה בינו לבין עצמו כמו כל גט לר"מ לשיטת רש"י, וא"כ לא ביקשו שיהיה בגט שינוי והכרח להצטרך ע"מ לכן אין כותבין על דבר המזדייף, משא"כ לר"א כל גט צריך ע"מ וצריכין לקרותו קודם ויודעין שהבעל מצוה ליתנו כמו שהוא, ולזה נתכוין מהרש"א ג"כ מה שפירש על התוס' שכתבו אי הוו סהדי קמן ר"ל עדי מסירה, וכוונתו דעדי חתימה לא מהני דיש לחוש שזייפה אחר כך כדפרישית רק עדי מסירה שמסרו הבעל והיה באופן שכתב בהא הוא דמהני, ועיין בסמוך:

גם י"ל דרש"י לשיטתיה אזיל דס"ל לעיל דף י"ז דצריכה להביא גיטה לב"ד שלא יאכל פירות א"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי אין כותבין על דבר שיכול לזייף שלא תצטרך עדי מסירה כלל דיכולה להביא הגט מיד, אבל לר"א צריך ע"מ ובלא"ה צריכה להביא הגט לב"ד א"כ תוכל להביא עדי מסירה לב"ד:

בא"ד דלר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו עכ"ל. כבר העירותי בזה בספרי ג"מ דף ל"ב דקשה למה לא יוחשב מוכח מתוכו אטו גט שאינו מקויים שיש בו חשש זיוף אם באו עדי קיום אטו אינו חשיב מוכח מתוכו ע"ש, גם קשה לי בריש מכילתין דבעינן בפני נכתב משום שאין בקיאין לשמה א"כ נימא שאינו מוכח מתוכו, ואף די"ל סתם ספרי דדייני גמירי אטו במקום שבודאי ידוע שאין בקיאין לא יועיל הגט אף אם יעידו העדים שנכתב לשמה, אלא ודאי דוקא בשני יב"ש לא מיקרי מוכח מתוכו דכמו שזו יכולה להתגרש בזה הגט גם זו יכולה להתגרש, אבל במה שהוא גילוי מילתא על גוף הגט לא איכפת לן במה שצריך עדים על הכשירו ולא דמי לשני יב"ש דהגט כמו שהוא ראוי גם להאחרת:

(ע"ב) בגמרא ואמר ר"א לא הכשיר ר"א כו' דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה. פירש"י דחיישינן שמא שכחוהו העדים, וקשה מכאן לשיטת הרמב"ם שהובא בח"מ סימן מ"ו דאם העדים אינן זוכרין בטל העדות רק בכתב ידן יוצא ממקום אחר לא מהימני שאין זוכרין, והשתא קשה כיון דלר"א אפילו אמרו שזוכרין חיישינן שמא שכחו וא"כ ר' יוחנן אע"ג דס"ל דדכירי מ"מ אם אינם בפנינו שזוכרין ודאי ר' יוחנן לא פליג אר"א לחוש שאין זוכרין וא"כ איך משכחת לה שום שטר כיון דיש לחוש שאין זוכרין דאפי' אם אמרו שזוכרין חייש ר"א ששכחו וסבורין שזוכרין וכ"ש בסתם דיש לחוש שאין זוכרין, ונראה דהרמב"ם לשיטתיה דכתב שם בפ"ח מהלכות עדות וקל הוא שהקילו בדיני ממונות שאע"פ ששכח הדבר מכמה שנים והכתב הוא שמזכירו הוא מעיד, ואם כן י"ל אדרבה חיליה דהרמב"ם מהא דלכאורה תמוה כשעדים אומרים שזוכרין ניחוש שאין זוכרין, אלא נראה דטעמא דר"א דבאמת לא יזכור רק ע"י השטר הוא שיזכור ובכה"ג לאו עדות הוא רק מכח קולא דדיני ממונות א"כ בגט לא הוי עדות, והשתא י"ל בשטר מסתמא מחזקינן שיזכור ע"י השטר עכ"פ, אבל בתנאים דגיטין לא מהני זכירתו ע"י השטר לכן חיישינן שישכח רק כשיראה הגט יהיה נזכר ע"י השטר ובכה"ג לא מהני בגיטין כנ"ל ודו"ק:

שם לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל כו'. פירש"י אבל בשטרות דקיימי לגוביינא, ולכאורה יש לפרש בפשיטות דאפי' בלא חשש זיוף מ"מ אינו כשר בשטרות דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים אף אם ילכו עדי מסירה לכן אינו כשר בשטרות אפי' מיד דלאו שטר הוא כלל כשאינו ראוי לעמוד ימים רבים, ונראה דקשיא לרש"י ותוס' הקושיא שהקשו בתוס' דר"א מכשיר אפי' בלא ע"ח כלל, וצ"ל תירוץ התוס' דבלא עדים אין חשש זיוף וא"כ קשיא להו גם בעדים כיון דהוא על דבר שיכול להזדייף גם כן אין חשש זיוף, ולזה פירש"י ודילמא לא מפיק ליה כו', ועיין בסמוך:

בפירש"י ד"ה אבל בשטרות דקיימי לגוביינא כו'. ובתוס' הקשו דלמה יש לנו לטעות כו', ולעד"נ ליישב פירש"י דודאי הא דאמר דחיישינן שישכחו עדי מסירה ויסברו שלא היה בו תנאי הוא רחוק קצת, אלא דמ"מ חיישינן דילמא מיתרמי שישכחו, מיהו בדיעבד לא חיישינן ששכחו רק יש לפסול דילמא מיתרמי הכי, וכדאיתא לקמן דף כ"ח שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן לכן כיון דיש לחוש לשכחה חיישינן ולא מכשרינן לכתחילה דיש לחוש לשכחה לכן פסלוהו שלא יבא לידי תקלה, ועפ"ז יש לפרש פירש"י דודאי כיון שלפי האמת לא נפסול בדיעבד מכח חששא דזיוף ונסמוך על עדי חתימה היינו משום שלולא ע"ח אין ראיה מה שכתוב על החרס שיכול להזדייף שמא כבר זרק לחרס וכתב לו חרס אחר כיון דלית ביה חתימה, אבל כשיש ע"ח דקים להו שהוא השטר שנמסר בפניהם א"כ בדיעבד לא נפסול להוציא השטר מחזקתו וא"כ לכתחילה אין לעשות שטר כזה דילמא מ"מ ישכחו העדים לכן פסלינן ליה שלא יבא לכלל ספק ונצטרך להכשירו שלא ניחוש שמא שכחו, ובהכי ניחא מה שפירש"י בסמוך בד"ה ימים רבים והאי קרא בשטר מכר כתיב ומאי בעי רש"י בזה, אלא נראה דמייתי מקרא למען יעמדו ימים רבים, ור"א ס"ל בגיטין נמי לא כשר לזמן מרובה וא"כ מיירי לאלתר ואפ"ה פסיל בשאר שטרות, וקשה הא לאלתר ליכא חשש זיוף כמו בגט, וצ"ל דכיון דאין ראוי לימים רבים גם לאלתר פסול, והשתא אי מיירי קרא דלמען יעמדו בהלואה א"כ אין כאן ראיה דילמא לאלתר כשר, אלא בשטר הלואה א"צ לו רק לאחר זמן א"כ אין ראיה שיופסל לאלתר דבגט אשה כשר, ולזה פירש"י דבשטר מכר כתיב ושטר מכר שפיר אהני לאלתר לקנות השדה ואפ"ה בעינן ראוי לעמוד לימים רבים א"כ שפיר מוכח דאפי' לאלתר פסול דשטר מכר יתכן להכשירו לאלתר ואפ"ה בעינן ראוי לעמוד לימים רבים, ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה אבל כו' פירש בקונטרס ופירושו דחוק דלמה יש לנו לטעות כו' עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך ליישב פירש"י, ונראה עוד דגם רש"י כוונתו כך והוא דבשטרות לא היינו דכיון דקיימי לגוביינא אי איפשר להכשירו לימים רבים דלא נוכל לומר שהוא כשר דדילמא לא מפיק ליה רק לימים רבים וסמכינן על עדי חתימה היינו אם נכשירו וזה אינו מן הדין כיון דיש לחוש לזיוף וא"כ כיון שאי איפשר להכשירו לימים רבים גם לאלתר אין מכשירין מאחר שלימים רבים ע"כ ראוי לפוסלו גם לאלתר לא יוכשר שהרי אינו ראוי לעמוד, וניחא הקושיא לר' יוחנן והא כתיב למען יעמדו ימים רבים אף דר' יוחנן ס"ל דדכירי מ"מ הקושיא למה כתב למען יעמדו ימים רבים וע"כ למעוטי שאינו ראוי לעמוד ימים רבים א"כ מוכח דיש לחוש דלא דכירי וכסברת ר"א וא"צ לדחוק כמ"ש התו', מיהו מלשון רש"י נראה דר' יוחנן לא מכשיר בגט רק עד עשרה ימים והיינו דגט אינו מצטרך לימים רבים, אבל בשטר יש לחוש גם לר' יוחנן שלזמן ארוך יש לחוש לשכחה, כן נראה מלשון רש"י דוק בו, ועיין בסמוך:

בא"ד וא"ת לר"א כו' מ"ש מאין עליו עדים כו. דברי התוספות דחוקים למאד הן בתירוץ קושיא זו הן במה שהקשו מקידושין, לכן נלענ"ד לולא דבריהם לפרש הסוגיא כפשטה דודאי פשטא דקרא דדייק דבעינן למען יעמדו ימים רבים ומכח עדי מסירה אינו ראוי אם ילכו העדים, רק עיקר מה שהכריחם דלר"א גם שטר כשר בע"מ, ע"ז אענה חלקי בזה, והוא דודאי שטר יש לו שני הכשירים על ידי עדי מסירה וגם ע"י עדי חתימה, ושטר דאורייתא לשיטת הפוסקים, וכמו שהאריך בש"ך ח"מ סימן כ"ח לדחות דברי הרמב"ם והיינו מהאי קרא גופיה דכתיב וכתוב בספר וחתום, ולהכי לא הוי מפי כתבם דשטר מהני מן התורה לכן אם לא נכתב כתיקון שטר אפי' עדות לא הוי, וכמ"ש בש"ך סימן ל"ט ס"ק ח' והיינו משום דכשאינו כתיקון שטר הוי מפי כתבם והשתא שטר שנחתם על דבר שיכול לזייף אם היו עדי מסירה יש להכשירו דוקא מצד הכשר ע"מ אבל לא מצד החתימות דהוי מפי כתבם, אלא דאם עדי חתימה מעידין שלא נעשה בו זיוף והיינו כשהלוה מודה שכתב השטר והחתים העדים וכיון שהשטר ביד המלוה אף שלא ראו עדי חתימה המסירה נידון שטר זה מכח עדי