גרש ירחים פב

מיהו יש לחלק בהפקר לא מיקרי מדעתה מאחר שכבר החצר שלה אבל כאן שצריכה להתרצות לקבל החצר שאני ודו"ק, עיין מ"ש בתוספות, ומיושב מה שהקשתי על הראב"ד במאוחר שמוחלת הפירות, מכל מקום בסתם הוי אפילו בעל כרחה ודו"ק:

בתוס' ד"ה אטו כו' וא"ת דבפ"ק דב"מ כו' עכ"ל. התוס' נדחקו, ונראה ליישב ע"פ מ"ש בספרי לב"מ דף ט' שהקשתי על הש"ך בח"מ סימן ר"ב שכתב דמתנתו וחצירו באים כאחד לא אמרינן, וקשה מסוגיא דשם ממשוך בהמה וקני כלים שעליה, וכתבתי לחלק בחצר דנשי דמשום יד איתרבאי אמרינן שפיר גיטה וחצירה באים כא' משא"כ חצר דגברי משום שליחות איתרבאי לא אמרינן באין כא', א"כ א"ש טובא דהכא בכתב שטר מתנה עליו ע"כ אמרינן גיטה וחצירה באים כא' א"כ משום שליחות לא מהני בכה"ג והוא סעד לדברי הש"ך ודו"ק:

ועוד נראה כיון דלפום סברת אביי בעינן חצירה דומיא דידה, וא"כ אי נימא שיועיל החצר מדין שליחות א"כ כיון דאין שליחות לקטן א"כ כי מהני חצירה בקטנה היינו מטעם יד, וא"כ תו לא קשיא נימא דמועיל כאן מדין שליחות די"ל דבעינן דומיא דידה ובקטנה לא מצי מועיל מדין שליחות א"כ גם בגדולה לא מהני כיון דלא הוי דומיא דידה ול"ל ביה דין שליחות דלא אשכחן חצר אלא חצר שמועיל גם לקטנה והיכא שאינו מועיל לקטנה גם בגדולה לא יועיל:

ועוד נראה ליישב בפשיטות דודאי בחצר י"ל דלא גרע משליחות, מיהו נראה בעבד כיון דנעשה שליח באמת אם עשאתו שליח כדלקמן דף כ"ג לר' אמי וא"כ כיון שמרוצה במתנת העבד ובגט לא גרע מעשאתו שליח, אלא דרבא איירי בכל גווני אע"פ שהעבד אינו מרוצה להיות שליח, אלא דבכפות בעי ליתנו לה מטעם חצירה ובהא לא שייך שליחות כיון דהעבד אינו רוצה להיות שליח שלה א"כ גרע מחצר דבסתמא אמרינן נעשה שליח ולא בעבד, מיהו למ"ד לקמן דאין עבד נעשה שליח לא א"ש, אלא דמ"מ אם אינו רוצה עכ"פ אינו נעשה שליח גם מטעם חצר:

אמנם כן נראה מכאן סיוע למ"ש לעיל דאם מרוצה בחצר אעפ"י שאינו מרוצה על הגט שפיר מהני כיון דיכול לגרשה בע"כ, וא"כ לא דמי כלל הא דאמרינן לא גרע משליחות היינו בדבר שמרוצה בו אבל כאן אינה חפיצה להיות שלוחה בע"כ ואפ"ה מגורשת וע"כ הוא מדין ידה ופריך שפיר הא ליתא בע"כ שלא תתרצה על החצר, וממילא לא יהיה הגט גט, ולא שייך לומר מדין שליחות כיון שאינה מרוצה על הגט רק על המתנה לחוד, ודו"ק היטב:

בד"ה ואיבע"א כו' ותימא כו' עכ"ל. התוס' נדחקו, ולולא דבריהם היה נ"ל שא"צ לדחוק אלא דודאי יש לחלק דהא דליתא בשליחות בעל כרחה היינו משום דהשליחות לא שייך בעל כרחה כיון שאין רצונה לקבל הרי אינו שליח כלל, וא"כ אין ראיה ממה שאינו מועיל שליחות בעל כרחה דהחסרון בשביל שאינו שליח כלל, ומייתי הש"ס לראיה דאין תלוי בשביל שבטלה הנתינה בעל כרחה ע"י אחר שהרי ע"י אב מהני בעל כרחה א"כ תולין החסרון בשליחות שבע"כ אינו שלוחה כלל, אבל בחצירה י"ל דלא איתרבי רק כשאינו צריך דעתה לחצר כלל אבל בצריך דעתה בכה"ג לא מהני חצירה דלא נתלה החסרון בחצר רק שאינו יכול לגרש בכה"ג ע"י חצר כיון שצריך דעתה להסכים על החצר, כן נ"ל ברור ודו"ק היטב:

בא"ד ואומר ר"י דחצירה כו' לא הוי בע"כ כו' עכ"ל. וקשה לפ"ז לא קשיא כלל דהא לא משכחת לה חצירה בע"כ ומאי קשיא לאביי טפי אהך חצר משאר חצירה דלא משכחת לחצירה בע"כ כלל:

(ע"ב) בגמרא אמר קרא וכתב ונתן. עיין חידושי רשב"א בקרן של פרה ונותן לה הפרה דס"ל בנתן לה סתם ממילא נשארה הפרה לו לכן פסול עד שיתן בפירוש, וצ"ל לפ"ז בגט אע"ג דמשמע בהתנה על מותר הגיליון שיהיה שלו דמהני שפיר כדמשמע לעיל דדוקא אבין שיטה לשיטה קבעי, צ"ל דפרה שאני שאינה עומדת להנתן בסתם, משא"כ בהתנה על מותר הגיליון לא איכפת לן דעומד להנתן עם הגליון, וכ"כ בפ"י ופשוט, אלא דקשה לפ"ז איך מדמי הרשב"א חתך מקלף גדול למחוסר קציצה הא י"ל בפרה מסתמא עומד לקוץ משא"כ בקלף שעומד להנתן כך, וצ"ל דמשמע ליה הדיוק מחרס של עציץ נקוב דבעינן שקיל ליה ויהיב לה, אבל אם שובר החרס פסול אף שבסתמא עומד להנתן עם העציץ ושפיר מדמה לקלף, אלא דמהא גופיה משמע כיון דפשיטא ליה להש"ס דגם בדבר, העומד להנתן בשלימות מדמי לקוצץ מן המחובר, א"כ מהא גופיה משמע דגם בסתמא הפרה שלה דאל"כ לא הוה פשוט בש"ס לדמות לקרן פרה, ועמ"ש בספרי גט מקושר דף מ"ה, גם קשה מאי קמ"ל במתני' קרן פרה לישמועינן רבותא טפי אפי' בדבר העומד להנתן כך כגון קלף גדול, אע"כ בכה"ג לא הוי מחוסר קציצה, וצ"ל דשוין לגמרי ודו"ק:

שם וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה. לכאורה מלת כתיבה כשפת יתר ולא ה"ל למימר אלא שאינו מחוסר אלא נתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה דהא אגט קאי, ואיפשר לומר דבלא"ה הקשה הר"ן לקמן במשנה הכל כשרין לכתוב הגט איך אשה כותבת גיטה הא ה"ל מחוסר הקנאה, וכתב ליישב בדוחק דאינו מעשה בגופו, ויש לומר באופן הלזה דלא קפיד קרא רק דליסגי בוכתב ונתן והיינו כשהבעל כותבו לא צריך טפי מכתיבה ונתינה וכשהבעל כותבו אין צריך הקנאה כלל כיון דאפי' גזל נייר וכתב עליו גט קנאו בשינוי א"כ אם היה הבעל כותבו לא היה צריך הקנאה כלל דכשכותבו לקנותו הרי קנאו בשינוי ובכה"ג הוא דקפיד קרא, משא"כ בכתבו על קרן פרה מ"מ מחוסר קציצה, ולק"מ קושיית הר"ן, וניחא הלשון בדיוק שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה שא"צ יותר בגט שע"י הכתיבה נקנה לו ולא ממעטינן רק מה דאינו מיתקן ע"י הכתיבה וא"ש ונכון, מיהו גם בפרק כיסוי דם איתא כה"ג, וכן בנזיר דף מ"ה, עכ"פ נכון לתרץ קושיית הר"ן, ואשר ישים לבו יוכל ליישב כל דברי חז"ל בכל מקומות מושבותיהם עם פרטיהם ודקדוקיהם:

מיהו נ"ל ליישב עוד קושיית הר"ן דלא קפדה תורה רק אמעשה שא"צ לגט כלל דהיינו קציצה, אבל פשיטא דוכתב קאי אף למי שאין לו קלף וצריך לקנות הקלף א"כ אין בגט זה מעשה יותר מבשאר גיטין שהרי כל גט נעשה ע"י מעשה הקנאה לכן אין קפידא אף שנתאחרה ההקנאה לאחר כתיבה, משא"כ קציצה שאינו צריך למעשה הגט קפדינן עלה שלא יהיה הפסק בין כתיבה לנתינה, אבל מה שלא נשתנה בזה הגט מבכל גיטין לאו קפידא הוא, מיהו בנקצץ הקרן קודם שנכתב הגט עליו אין טעם לפסול שסוף סוף אינו חסר בין כתיבה לנתינה, אלא דאנן אמרינן דלא קפדה תורה רק במחוסר מעשה שאין הכרח לגט בו והא דגוף הקלף גם הוא נתקן ע"י מעשה לא איכפת לן דהוא מעשה דאורחא דמילתא וכשבא הקלף כבר פנים חדשות באו לכאן ולא יזכרו הראשונות ולא קפדינן אלא אמעשה שאינו שייך בכל גיטין ולאו אורחא דמילתא בהכי ולא קפדא תורה רק על חסרון מעשה דלאו אורחא וארווח לן בזה הקושיא שהקשתי בהקדמת ספר גט מקושר דאיך יוכשר גט ע"י שליח הא הוי מחוסר הבאה כמו בנזיר דחשיב מחוסר הבאה, ולפ"ז לק"מ דבשלמא בנזיר י"ל דקפדה תורה שלא יהיה הפסק בין לקיחה ונתינה על האש דההתחלה הוא מן הלקיחה, אבל בגט אין לומר שקפדה התורה שלא יבוא ממקום אחר דודאי למכשירי הגט צריך הבאה א"כ אין זו מעשה משונה בגט דכולהו איתנייהו בהבאה, לכן אין קפידא בין הבאה של קודם כתיבה להבאה של אחר כתיבה שלא נתחדש דבר אחר הכתיבה ממה שהיה קודם כתיבה וקודם כתיבה דרכו בהבאה, ולפ"ז מסתייע דעת הפוסקים דבחתך הגט מן הקלף לא מיקרי מחוסר מעשה דמ"ל בחתכו קודם או אח"כ, ומיושב גם כן קושיית הגאון מוה' יצחק שהבאתי בספר גט מקושר ממחוסר פדייה דבכיסוי דם דכתיב ושפך וכיסה אמרינן שצריך שלא יהיה בו חסרון יותר מבשאר חיה ועוף שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי ופדייה לאו אורחא בסתם עוף חולין וניחא הכל, ודוק היטב:

בתוס' יצא כו' פי' ר"ש כו' ותדע דבסמוך כו' אבל כשאינו נקוב משמע אפי' יקטום עכ"ל. איפשר לומר ליישב דבלא"ה הקשו התוס' הא משיכה לא אהני במחובר, וע' בספרי גט מקושר דף מ"ה, לכן איפשר לומר דבמרדכי פ' מי שמת הביא ג' דעות בהקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה, י"א דלא קנה כלום, וי"א קנה הכל מתוך שקנה דבר שנקנה קנה דבר שאינו נקנה, וא"כ י"ל להך דיעה לא קשיא די"ל כיון שהעציץ הוא תלוש וקנתה העציץ קנתה גם העלה שהגט כתוב עליו, ומה שהקשה רבינו שמחה ל"ל קנין אגב נימא מיגו דקני קרקע קני מטלטלין י"ל דלא קאי אלא אם נתן הכסף ושטר על הקרקע לחוד ואגבה יקנה המטלטלין נמי מטעם אגב, אבל אם הקנה שניהם בכסף י"ל שפיר דקני, וא"כ לק"מ קושיית התוס' דשפיר קנה במשיכה גם שניהם, וא"כ י"ל דלהכי נקט עציץ נקוב לרבותא דקנתה נמי הגט במשיכה אגב העציץ, משא"כ בעציץ שאינו נקוב דתרווייהו חשיבי מטלטלין פשיטא לן דקנתה הגט וא"ש ודו"ק:

מיהו נראה ליישב בפשיטות לפמ"ש התוס' בעציץ נקוב צריך ליתן למקום שפוסקת היניקה דלא קני זרעים במשיכת העציץ, וא"כ י"ל בכתבו על חרס של עציץ נקוב דקנתה העציץ במשיכה י"ל דקמ"ל אע"ג דזרעים שבתוכו חשיבי מחוברין מ"מ קנתה העציץ אע"פ שלא פסקה יניקת הזרעים, ונקט נקוב משום הך רבותא דעל חרס כשר אפי' בנקוב, גם כפמ"ש התוס' י"ל דהרבותא דאף שצריכה ליטלו ממקום שפסקה היניקה לא דמי לטלי גיטך מע"ג קרקע, וכמ"ש בס' ג"מ דף מ"ה ודו"ק, עי"ש באריכות הנוגע לסוגיין ועמ"ש בסמוך ליישב עוד:

בא"ד והא דלא פליג עליה רבא משום דליכא למיגזר שמא ישבר העציץ כו' כמו בקרן פרה כו' דאין דרך ליקצץ עכ"ל. לפירש"י שפירש דטעמא שלא יפסיד העציץ קשה מקרן פרה, ואיפשר דאקרן פרה לא קשיא שמא יקצוץ הקרן דידוע הוא דמחוסר תלישה פוסל בגט, אבל בעציץ דהוי מידי דמיטלטלי ולפירש"י לא חיישינן במידי דמיטלטל רק בקוצץ מן המחובר, ונהי דרש"י ס"ל דחרס דומה לקוצץ מן המחובר מ"מ כיון דבעציץ גזרינן שמא יקטום דלא משמע ליה שיהא מחובר כיון דמיטלטל שפיר גזרינן שמא ישבר העציץ, לכן ר"ת דס"ל דגם בתלוש שייך מחוסר קציצה הוכרח לומר שאין דרך לקצץ: