גרש ירחים עו

דלשמואל אמירת ה"ז גיטך חשיב ודאי גט לכן צריך לבדוק, אבל לדידן לא צריך בדיקה כלל, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה צריכי למקרייה כו' וא"ת דתנן לקמן כו' כתב גט לאיש כו' עכ"ל. לולא דברי התוס' נראה ודאי בקראוהו כשהיה ביד סופר והבעל לקחו מיד הסופר א"צ שוב לקרותו דאין לחוש לסופר שיתן גט לאשה ושובר לאיש, ומ"מ כשבא מכשול אמרינן ה"ל למקרייה:

בא"ד וי"ל מכל מקום אם נשאת לא תצא עכ"ל. וקשה דהא אמר רב יהודה אמר שמואל לא נשאת ממש אלא כל זמן שיושבין זו לאלתר עמדו הוא לאחר זמן, א"כ משמע אפי' לא ניסת לא כל הימנו לאוסרה, וקשה בלא נשאת בלאו הכי אסורה לעלמא מחמת שלא קראוהו, ודוחק לומר דה"ק באין עסוקין בענין היינו לענין אם נשאת אח"כ דזו דוחק, ועוד שא"כ מאי פריך מלא כל הימנו לאבד זכותו של שני הא ודאי עיקר נ"מ בנשאת דבלא נשאת לא תינשא, וצ"ל דשמואל לא ס"ל הכי וכמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף ודו"ק, וצ"ע:

(דף כ' ע"א) בתוס' ד"ה אי כו' תימא כו' וי"ל דרב יוסף דשמעתין לא סבר הכי עכ"ל. וקשה לפ"ז מאי קאמר ורב יוסף מאי קמ"ל הא קמ"ל טובא דמתורה לא חשיב לשמה, ולענ"ד נראה ליישב קושיית התוס' דודאי פרשת סוטה שמצוותה לכתוב הפרשה עצמה כמו שכתובה בתורה א"כ י"ל בתורה דכתיבא נמי פרשת סוטה עצמה שפיר חשיב לשמה, אבל הפרשה של ספר כריתות לא נכתב בתורה שיהיה הגט בלשון הכתוב בתורה רק שיכתוב הבעל מדעתו הספר כריתות, א"כ פשיטא דלא חשיב לשמה כלל:

ועוד נ"ל דבשלמא בסוטה כיון דבעי למימר דמוחקין לה מן התורה א"כ משמע דאין קפידא שיכתוב הכהן דוקא בעצמו רק שיכתוב בספר הן ע"י עצמו או ע"י מי שיכתוב, דלפי האמת לא מצינו שיכתוב על שם הכהן רק לשמה של הסוטה א"כ הסופר ג"כ ראוי לכתוב על שם הסוטה, אבל בגט דוקא וכתב הבעל בעינן, הוא או מי שיצוה לכתוב אף דלא בעינן שליחות בכתיבה כמ"ש בספרי גט מקושר, וא"כ אין כח ביד הסופר לכתוב כלל לשם אשה אחרת שעל הבעל מוטל הכתיבה לכן בעינן דוקא שישמעו מפי הבעל והבעל צריך לכתוב לשמה, א"כ לשמה דסופר לא אהני מידי, והכי דייקינן וכתב לה לשמה היינו הבעל שצריך לכתוב לשמה ולא אהני לשמה דסופר היכא דלא ציוה הבעל, ובזו מיושב קושיית התוס' בעירובין שם ד"ה אבל ע"ש ודו"ק:

בגמרא א וכי תימא ליחוש דילמא אקדים כו' זוזא לספרא כו'. לכאורה כשפת יתר הוא לימא וכי תימא ליחוש דילמא אמר לסופר מעיקרא, ואיפשר לומר דבלא"ה לכאורה דעל לבי כנישתא א"כ משמע ס"ת דבי כנישתא הוי א"כ הוי גט גזול שהרי גירשה בדבר שאינו שלו, ואף דהיה לו ג"כ חלק בס"ת של צבור מ"מ לאו שלו הוא לכן אמר דילמא אקדים זוזא שיכתוב ספר כריתות בשבילו א"כ קנה הקלף ג"כ דדרך ליתן זוזא לספרא בשביל כל הגט עם הקלף ואף שהס"ת מיוחד לרבים מ"מ י"ל דדעתו שיהיה מושאל לרבים ומ"מ הגוף שלו מחמת קדימת זוזא לספרא ודו"ק:

בתוס' ד"ה הא בעינן שמו ושמה אע"ג כו' דהאי הולד ממזר כר"מ משמע דלרבנן לא הוי בשינה שמו אלא פסולא דרבנן כו'. המפרשים נתחבטו בביאור לשון התוס', ופשטן של דברים כמ"ש מהרש"ל ומהר"ם דכיון דלר"מ הוא מטעם שינוי מטבע מדרבנן גם לרבנן כן הוא, והשתא מדנקיט שינה ולא נקט לא כתבו משמע שאפי' מדרבנן כשר, אלא דקשה לי ע"ז דמנ"ל דכשר דילמא ודאי פסול אלא שאין הולד ממזר ואפי' למ"ד בס"פ המגרש כשר ולא תצא מ"מ עכ"פ לכתחילה פסול, ומ"ש בספ"י דאי לכתחילה פסול א"כ הולד ממזר דהוי משנה ממטבע לא נהירא דהא ג' גיטין פסולין לר"מ הולד כשר אלמא לאו כללא הוא וא"כ לא ידעתי מה שחידש בעל פני יהושע בזה:

והנלע"ד בזה דודאי משמע להו דכאן אינו גט כלל מדקאמר למאי ניחוש לה ס"ל דכתיבת השמות הן מן התורה דבלא זה לא הוי גט כלל מדאמר למאי ניחוש לה והשתא משמע להו מדמוקמינן כולה מתני' כר"מ וטעמא דר"מ משום שינוי מטבע, אלא דלר"מ כיון דמשמע מפירש"י לקמן דף ע"ט ע"ב במשנה דלר"מ הולד ממזר מן התורה בשינוי מטבע, והתוס' השיגו עליו בד"ה וצריכה, מ"מ אפי' נימא דפסול שינוי העמידו חכמים דבריהם לבטל הגט לגמרי ומטעמים שכתבתי בספרי גט מקושר דף נ"ד, עכ"פ מדעריב ליה ותני ליה בשאר פסולים משמע עכ"פ שאינו ממזר מן התורה רק ע"פ תקנת חכמים שעשו חיזוק לדבריהם לבטל הגט אבל לא שיהיה ממזר מעיקר דינא דאורייתא א"כ ממילא נשמע לרבנן דלא אשכחן שיעמידו דבריהם שיהיה הגט בטל לגמרי מכח שינוי מטבע משמע דלא מיפסל רק מדרבנן דהא לשיטת התוס' אפי' לר' מאיר אינו ממזר רק מדרבנן אלא דלא נחתו התוס' לדיוקא לר"מ אף שהשיגו על פירש"י מ"מ לרבנן מילתא דפשיטא בהני דלר"מ לא מיפסלי רק מכח שינוי מטבע שאין הולד ממזר אף בשינה שם דמודו ביה לר"מ דלא עריב תנא פסולי דשינוי מטבע עם פסול ממזר גמור מן התורה, והשתא קשיא להו כיון דנקיט שינה ולא נקט לא כתבו דבס"ד דהוי שינוי גמור כגון ששמו אברהם וכתב יצחק פשיטא דגרע מלא כתבו כלל, שלא כתבו איפשר שיהיה שייך גם על זה, אבל שינוי גמור אינתק לשם אחר לגמרי, וא"כ מוכח דלא כתבו כשר אפי' מדרבנן ואפי' תימא שלא תינשא מ"מ קשה דמשמע דליכא למיחש למידי משמע אפי' מן התורה, ואין הכי נמי דאפי' נימא בלא כתבו נמי שוה לשינוי כיון ששינוי אינו פסול רק מדרבנן שפיר הוה קשיא להו דמשמע הכא דליכא למיחש למידי משמע דמן התורה אינו גט אלא דנקטו לאלומי קושיא דמשמע דכשר אפי' מדרבנן, ולזה כתבו דע"כ לא איירי בשינוי גמור דהא לר"מ אפי' לא כתבו כלל פסול מן התורה וא"כ אפי' נימא דשינה נקט פסול דאורייתא ה"ל למינקט לא כתבו דהוי רבותא טפי לר"מ, אע"כ לא איירי בשינוי גמור והשתא תו לא קשיא אמאי לא חייש רב יוסף כלל די"ל דפשיטא ליה בלא כתבו הוי פסול מן התורה לכ"ע דלא הוי ספר כריתות כלל אפי' לדידן דקיי"ל כר"א, ולהכי קאמר שפיר למאי ניחוש לה דליכא חששא כלל די"ל מסברא בלא כתבו אינו גט כלל, כן נ"ל כוונת התוס', ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בא"ד וכ"ש דבלא כתבו כלל הוא דפסול עכ"ל וקשה דשינה שם עירו פסול ובלא כתבו כשר דהא אנן לא כתבינן שם העיר כלל א"כ גם בהך שינוי גרע מלא כתבו, ונראה דכוונת התוס' דבלא כתבו השמות כלל פשיטא דלאו כלום הוא:

בגמרא אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה. עיין פני יהושע ובספרי גט מקושר דף מ"ג מ"ד בארוכה, ומ"מ יש לדקדק דפשיטא דלישנא דאין השם מן המובחר משמע כרב אחא דשם, מיהו הוי רק שאינו מן המובחר ועיין פ"י שדחק, והנלענ"ד דרב חסדא ס"ל דבהא פליגי דר' יהודה ס"ל דכתב העליון מבטל לכתב התחתון וכמאן דליתא דמי דאי איתא לכתב התחתון אף ע"ג דנימא דגם כתב העליון כתב הוי כמעורבין ואין להכשיר דמ"מ יש בס"ת שם שלא נתקדש ואף שהעליון נתקדש מה חזית דאזלת בתר עליון זיל בתר תחתון ואין להכשיר הס"ת וממילא לענין גט נמי פסול דכי אזלת בתר תחתון הרי אינו גט לשמה, ורב אחא ס"ל דוקא משום זה אלי ואנוהו אינו מן המובחר, אבל לכ"ע איתא נמי לכתב עליון, ומ"מ לענין שבת פטור כיון דאיתא נמי לתחתון הרי לא חידש כלום אלא דר"י ס"ל דכתב התחתון בטל לגמרי ורבנן ס"ל דתרווייהו איתנייהו ואי איפשר להכשיר הגט והס"ת, ולפ"ז פשיטא דמ"מ אסור למוחקו דאיתא נמי לעליון שנתקדש בקדושת השם:

שם א"ר חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולהו גיטי א"ל רבא מ"ט אי לימא משום דכתיב וכתב. עיין פ"י שהאריך לתמוה מה פסול יש בזה ונדחק למאד, ולא נתקררה דעתי בכל דבריו דאין ענין לשליחות בכתיבה שהרי שלוחו הוא לכתוב מ"מ אף שאינו שלו מ"מ שליח לכתיבה יכול להיות, וגם מה שיצא לו שהגט אינו שלו בשעת כתיבה לכן קשיא ליה כיון שהיא נתנה המעות אכתי לאו דידיה הוא בשעת כתיבה דברי תימה הם דלפי האמת אם עדיין לא פרע שכר סופר עד אחר כתיבה א"כ לא הוי שלו עדיין וא"כ יכילנא למיפסל כולהו גיטי כשלא הקדימו לסופר קודם כתיבה בעד הגט, ועוד אפי' הקדימו לו שכר אם הקלף של הסופר איך יזכה בשלו לאחרים ואכתי בשעת כתיבה אין הגט של הבעל, לכן כל דבריו תמוהים, והנכון בזה תמצא בספרי גט מקושר דף ט"ו ט"ז, גם בש"ע סימן ק"כ ס"ב באם גזל גט ולא פרע לסופר לא הויא מגורשת, אבל בפרע אח"כ מילתא דפשיטא שהיא מגורשת, ועיין מ"ש בספרי שם ותמצא נחת את כל ונוכחת:

שם והכא איהי קא כתבא ליה. בספר פני יהושע הקשה הא אין קנין לאשה בלא בעלה ואיך תתן היא שכר סופר ודחק ע"ש, ואין זו קושיא כלל דתיקנו רבנן שתתן האשה שכר סופר אם רדופה להתגרש או שחוששת לעיגון ע"כ לותה מאחר או שאחר נותן לה במתנה ע"מ שתתן שכר הסופר כדי שתפטור מבעלה:

שם ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן. קשה לשון ודילמא הא פשיטא שלא חשש ר"ח לפסול הגיטין אליבא דאמת וא"כ איך שייך לשון ודילמא הא ע"כ ודאי אקנו ליה רבנן, מיהו לזה י"ל לפמ"ש בספרי גט מקושר דטעמא משום דסופר כותב אדעתא דאגרא ולא מיקרי וכתב, ונראה דהך מילתא גופא לא ברירה לרב חסדא דאיפשר דמ"מ מיקרי וכתב מחמת שמצוה הבעל לכתוב רק יכילנא לפסול ולקרוא תגר אגיטי דעלמא, ולזה אמר אפי' יהיבנא לסברתך דבעינן שיכתוב דוקא ע"ד שכר של הבעל מ"מ דילמא אקנויי אקנו ליה רבנן, מיהו באידך דקאמר דילמא נתינת גט הוא צריך ליישב לשון ודילמא הא ודאי נתינת גט הוא דאל"כ יופסלו גיטין שאין בהם שוה פרוטה ובודאי לא נתכוין ר"ח לפוסלן אליבא דאמת, ואיפשר לומר דלגבי דידה מיקרי שפיר נתינה דלאשה שויא טובא שע"י הגט קונה את עצמה ופטורה מכל השתעבדות הבעל דהא כתיב כי יקח ומשמע שהוא קונה אותה א"כ כשקונה עצמה בגט הוי הגט שוה לה טובא, אלא דבמשנה למלך נסתפק בקידש באיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן והיא חולה שאין בה סכנה אי אזלינן בתר דידה ולדידה שריא ויהיב לה ש"פ או בתר דידיה אזלינן ולדידיה אינו שוה כלום וא"כ הכא נמי אי בתר דידיה אזלינן הרי הגט אצלו אינו שוה כלום ואינו נחסר בגט כלום אם אינו ש"פ לכן אמר יכולני