גרש ירחים עג

כורת בין הבעל והאשה, ואיפשר גם בשטר קנין דינא הכי, הגם שהוא דבר חדש נגד הפוסקים, תורה היא והתורה מונחת בקרן זוית, אולי מקום הניחו לי הראשונים בזה, אף שאין דברי עומדים במקום כל הפוסקים לא נמנעתי לכתוב הנלענ"ד כי מלאכת שמים היא, וריש לקיש ס"ל כולם משום עדים וקפיד הבעל שיהיו עדים דוקא וממילא בקרוב נחסר א' מן העדים וכדפרישית, אבל בלא אמר כולכם י"ל דאין קרוב פוסל בחתימת גט:

אמנם בש"ע העתיק אמר כולכם חתומו, וכתב הב"ש שמדייק הב"י מדברי הטור דכולכם כתובו לאו דוקא שאין בכלל כתיבה חתימה, וצ"ל כולם חתומו, ובאמת תימה על הב"י איך מדייק כן רק מדברי הטור הרי מצא לו רב גדול שהרי גם ברמב"ם בפ"ט כתב כולכם חתומו, ודברי הטור נראה שלקוחים מדברי הרמב"ם, מיהו אכתי לא תברא אפילו נימא במתני' דכתובו היינו כתובו וחתומו שפיר י"ל כדפרישית, שהרי עכ"פ אחד הוא כותב וי"ל שהפסול יכתוב והכשרים יהיו עדים כדפרישית ודו"ק:

מיהו לפירש"י י"ל כיון שנמסר העדות לכולן לריש לקיש כולם משום עדים ואפילו לא נצטרף הפסול לחתימה רק שכתב הגט מ"מ מיקרי צירוף דמ"מ רצה שיהיו כולם משום עדים ונצטרף ג"כ אל החתומים כיון שדקדק שיהיו כולם משום עדים וצירף כולם בצירוף אחד אף אם הסופר הוא קרוב פוסל ג"כ כל העדים מאחר שכללן יחד, ואינו דומה לאומר כתובו סתם דלא נצטרפו הפסולים כלל דאמרינן שלא דיבר אלא אל הכשרים וכדפרישית לעיל וגם נבדלו זה מזה ואין כותבין וחותמין רק א' ושנים חותמין, אבל הכא שעכ"פ נצטרפו כולם וצריך לברור מאותן אנשים לכתיבה וחתימת הגט וכולם נצרכים לענין הגט שפיר נצטרפו כולם וגם הכותב אם הוא פסול פוסל את כולם:

וארווח לן בזה מה שתמה מהרש"ל ומהרש"א למ"ש התוס' דבאמצע וסוף ודאי פסול רק בחתים פסול בתחילה הוא דאמרי לה כשר, ותמה מהרש"ל לפ"ז מאי נ"מ בנמצא א' קרוב, ולפ"ז ניחא דדייק הש"ס שנמצא א' מהם קרוב או פסול והיינו אפי' נימא דלחתימה הוא פסול מ"מ לר' יוחנן דס"ל כולן משום תנאי ואינו פסול רק משום דאתי לאיחלופי בשטרות א"כ לכתיבה עכ"פ כשר דבכתיבה לא גזרינן לחלופי ולריש לקיש שנצטרף מצד הצירוף גם בכתיבה פסול וא"ש ולק"מ, וא"צ לדחוק כמו שנדחקו בזה ודו"ק:

שם בד"ה אי חתים בתחילה כו' וכולם חתמו בו ביום עכ"ל. לכאורה הוא מגומגם דהא הכא לר' יוחנן קיימינן ולר' יוחנן דס"ל משום תנאי אפי' מכאן עד י' ימים יכולים לחתום, ולכאורה י"ל כוונת רש"י דאם חתמו לאחר עשרה ימים א"כ לא שייך אתי לחלופי בשטרות דניכר שהוא משום תנאי דאילו משום עדים לא חתמי שטר מוקדם וא"כ לא שייך איחלופי, מיהו יותר נראה בכוונת רש"י דודאי קיי"ל מלאהו בקרובים כשר כמ"ש התוס', וס"ל לרש"י לתרץ דודאי אם כבר חתמו הכשרים ודאי י"ל למילוי חתמו ולא שייך איחלופי אלא בחתום בתחילה היינו הראשון קודם שחתמו אחרים דבהא ס"ל להש"ס דשייך איחלופי, וכמ"ש הר"ן כיון שרואין שהפסול חתם בתחילה יאמרו שלשם עדות חתם א"כ ממילא אותן שהם לשם עדים חתמו בו ביום כיון דהקרוב חתם ראשונה ואותן שהם משום עדים ודאי חתמו בו ביום דלא ליהוי מוקדם ודו"ק:

בגמרא אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא. וקשה הא בגיטין גופייהו נמי ניחוש שיכשירו קרוב לעדות, וכתב הר"ן דבגט ליכא למיחש לפי שאין עדי חתימת הגט רואין כלום אלא בעל הוא שאומר להם לחתום ואינהו אדעתא דבעל חתמו ואיהו מסתמא הכשרים מחתים לשם עדות והפסולים לתנאי, אבל בשאר שטרות אי חתמו הפסולים תחלה השטר פסול דדמו כמאן דאמרו לאסהודי אתינן, וקשה לפמ"ש הר"ן לעיל בסוגיא דעד כותי דעדי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם, ופירש הר"ן דגזרינן שמא יאמר כולכם חתומו לעדים, א"כ אמאי יכשר בגיטין נגזור נמי שמא יאמר כולכם לשם עדים ואפי' באמצע יפסול הקרוב שאם אומר כולכם לשם עדים ודאי פוסל הקרוב, ויש ליישב:

וכבר כתבתי לעיל הנלע"ד, ולכאורה היה נ"ל דודאי בשטרות באמר כולכם חתומו ודאי משום עדים קאמר דליכא למימר שהבדיל קצתן מקצתן שיהיו שנים משום עדים והשאר משום תנאי דא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שכל אחד יוכל לומר אני בשביל התנאי, לכן שפיר גזרינן בגיטין אטו שטרות אי אמר כולכם וחתם קרוב בתחילה אף דבגט לעולם משום תנאי אפי' חתם בתחילה מ"מ גזרינן אטו שאומר כולכם בשטרות ובשטרות כולם משום עדים דאל"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שיוכלו לומר אנן לתנאי חתמינן, אבל בגיטין לא בעינן ראוי להזמה דעיקר הגט אתי לכריתות לשעתו ולא בעינן ראוי להזמה אלא דקשה א"כ אפי' באמצע נמי יהיה קרוב פסול אטו שטרות, ועמ"ש בתוס' שסבורין ג"כ דבאמצע פסול ג"כ, מיהו י"ל איחלופי לא שייך רק בחתם תחילה, אבל אמצע מסקי דעתייהו דבגיטין משום תנאי ובשטרות חותם לעדות ועיין במ"ש בח"מ סימן מ"ה:

והרמב"ם בפ"ט מגירושין דין כ"ז כתב אמר להם כולכם חתומו וכו היה א' משנים הראשונים פסול ה"ז גט פסול שמא יאמר עד פסול כשר בעדות בשאר שטרות בעת שיהיו העדים רבים ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים אלא מפני שעדי מסירה עיקר עכ"ל וקשה כיון דטעמא דשאר משום תנאי ל"ל טעמא דעדי מסירה עיקר, ועוד אמאי לא קאמר בגמרא טעמא דעדי מסירה עיקר, ועוד מ"ט לדר"ל, ועוד קשה א"כ אפי' חתם באמצע נמי יהיה פסול משום איחלופי דדוקא בגט הכשירוהו שעדי מסירה עיקר, והנלע"ד בדעת הרמב"ם דקשיא ליה הא גופא אמאי אמרינן משום איחלופי דשטרות הא בגט גופיה אי חתם בשביל עדות פוסל, לכן ס"ל להרמב"ם דודאי בגט אפי' חתם לשם עדות אינו פוסל הכשרים כיון דהבעל לא קפיד שיהיו דוקא משום עדים רק משום תנאי, אלא שנים משום עדים ממילא הם עדים שצריכים להכשירו והשאר תנאי בעלמא לכן אע"פ שהחתום ראשון מסתמא חותם לשם עדות אינו פוסל הכשרים דלא מיקרי צירוף הכשרים עם הפסולים, דהא באמת קיי"ל עדי מסירה כרתי אלא דלשיטת הרמב"ם מהני נמי עדי חתימה והיינו מטעם שאחר שבא הגט ליד האשה אנן סהדי שנמסר לה הגט, וכמ"ש הר"ן בפ' המגרש, וא"כ בשעה שחתמו עליו לא שייך לומר שיהיו עדי מסירה א"כ כשנצטרפו לא היו בכלל עדים על עיקר הגט שהרי אין הכשירו ע"י עדי החתימה רק ע"י עדי המסירה ועדות המסירה אינו בא אלא מכח שאנו רואין הגט בידה אמרינן מסתמא נמסר לה מן הבעל ואז כבר נתבטל צירוף שישבו לחתום, משא"כ בשטרות שאנו דנין מכח עדי החתימה עצמן שפיר אהני צירופן לפסול דלגבי בעל לא הוי קפידא אימת שיחתום הפסול דמ"מ שנים הם משום עדים אפי' שיהיו אותן שאינם חתומים בראשונה לכן אם אנו רואין שחתם הפסול בתחילה מסתמא חתם לשם עדות, מיהו בגיטין לא איכפת לן אפי' חתם לשם עדות דעיקר אנו דנין מכח עדי מסירה ולא אהני צירוף דחתימה על המסירה, משא"כ בשטרות כיון דנצטרפו בשעת חתימה בטל כל העדות וכמ"ש הרמב"ם בהלכות עדות בפ"ה, אבל בחתם באמצע שפיר מסקי דעתייהו דמשום תנאי חתים שהרי יש עדים בלא זה הפסול, ומה שפסק הרמב"ם בפ"ה מעדות בשטר שהיו עדיו מרובין שאיפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום היינו בחתמו הכשרים תחילה, אבל כאן בהלכות גירושין מיירי ששנים הראשונים חתמו תחילה ואותן שחתמו תחילה ודאי הן משום עדים כמ"ש הרמב"ם ושנים שחותמין תחילה הם משום עדים וא"כ מ"ש היה אחד משנים הראשונים פסול אין הכוונה על שכתובים ראשונה רק אותן שחתמו ראשונה אפי' באמצע כיון דע"כ הגזירה משום שרואין הפסול חותם בראשונה דמשום שחתומים לפנינו בראשונה יש לתלות אפי' בשטרות דלמילוי חתמו כמ"ש הרמב"ם גופיה בהלכות עדות, וע"כ הוא מפני שאנו רואין הפסול חתם עצמו בפנינו תחילה א"כ אין תלוי במקום שחתם שאין המקום גורם רק החתימה בעצמו כשחתם תחילה מסתמא לעדות חתם, וכן משמע מלשון הר"ן שחילק בין מלאוהו בקרובים דכשרים חתמו ברישא, אבל כשהקרובים חותמין בתחילה נראה כעדים לכן אינו מובן לי מ"ש הר"ן, ולפ"ז אפי' מאן דפסיל הכא לא פסיל אלא לכתחילה אבל באמצע או בסוף לכ"ע כשר, והא דתניא בתוספתא שנים הראשונים וכו' עכ"ל דהא לפי פירושו של הר"ן לא תליא במקום מיוחד רק כשחתם תחילה קודם הכשרים אמרינן שחתם לשם עדות ולא תלוי ביחוד מקום כלל, אבל אם חתמו הכשרים תחילה י"ל אפי' חתם פסול למעלה כשר דכיון דחתמו הכשרים בראשונה י"ל דלא שייך איחלופי דמידעו ידעי דבגט משום תנאי חתמו והה"ד בסוף, ובשטרות איפשר דראשונים דוקא דתלינן למילוי חתמו, ולפ"ז שפיר מיושבים דברי בה"ג דס"ל בשטרות דוקא שנים הראשונים כשר דתלינן דלכבוד חתמו ואין מקום להקשות עליו מן הסוגיא דנקט אי חתים בתחילה כיון דפירושו הוא שחתם קודם שחתמו הכשרים, וי"ל בגט אינו מזיק קרוב או פסול דתלינן דלתנאי חתים רק אם ידוע שחתם קודם שחתמו הכשרים איכא למיגזר שיאמרו קרוב אינו פוסל, ובשטרות לא תלינן לתנאי חתם דאין דרך לעשות תנאי כזה בשטרות דכאן פירש"י כדי לביישה ובשטרות לא שייך, גם י"ל בשטרות לא שייך לתנאי שאינו עד מצד רצון הלוה רק מצד שראו ההלואה וממילא כיון שראה נעשה עד ולא תליא ברצון המתחייב, אבל בבעל כולה בדעתו תליא מילתא לכן לא חיישינן לחלופי דמידע ידיע דבגט חותם לתנאי ובשטרות לא שייך ולא גזרו רק אם חתם הפסול בתחילה קודם הכשרים שנראה כעד בהא גזרינן אטו שטרות, וא"צ לכל הדחוקים שנכנס בש"ך סימן מ"ה והכל נכון וברור, ודוק היטב:

וגם בשטרות אם ידוע שחתם הפסול קודם הכשרים י"ל ודאי מיקרי לעדות, כדמשמע לשון הרמב"ם שהרי איפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום וכו' משמע שאם נודע שחתם הפסול בתחילה הוי חתימתו לעדות:

וגם מה שהאריך בש"ך לפרש הירושלמי להפך הגירסא לא נהירא כלל להפך דברי אלהים חיים, רק בירושלמי פשוט דר' אבין אמר בחתם ישראל לבסוף, ופליגי בירושלמי אמר ר' יוסי אתיא כמ"ד עדים חותמין