גרש ירחים עב

לריש לקיש, והא דקאמר לריש לקיש משום עדים משמע דמשום תנאי הוי כשר י"ל דאיירי בנתן לה נאמנות דחשש פיוס ליכא וחששא דמשום עדים איכא וניחא הכל ודו"ק:

שם היכי דמי אי דלא אמר כולכם. כתוב בספר פני יהושע מכאן יש לדקדק על מה שאמר הש"ך בח"מ סי' ל"ו ס"ק ט"ו דאפי' היכא דאמר לחבורת אנשים שחתמו שנים מהם ונמצא ביניהם קרוב או פסול נתבטל כל העדות, א"כ גם כאן יתבטל כל העדות אפי' לא אמר כולכם ע"ש, ואני לא ראיתי בש"ך שיאמר על ציווי לחתום, ולפענ"ד לא שייך הך דינא שנחלקו הש"ך עם הסמ"ע וכן הדין שצריך להוציא הקרובים אלא אם הזמין עדים לראיית מעשה כגון לראות איזה קנין או הלואה דמשעת ראיה מיד ה"ל עדים ופוסלין הקרובים, והא גופיה חידושא הוא שיוכל לסלקן בברירתו מתורת עדים דמ"מ העדות על פי הראיה והרי גם הקרובים ראו גם הם כמו הכשרים ובמה יובדלו הכשרים מן הפסולים אטו בדידיה תליא מילתא, אבל בדבר שמצוה לחתום כרצונו אין כאן עדות כלל רק שמצוה לחתום ומסתמא דעתו אכשרים, ועיקר העדות היא החתימה עצמה וכל זמן שלא חתמו לאו כלום הוא ואינו מזיק הצירוף כלל רק אם נצטרפו לחתום וחתמו דאז עיקר קיום העדות, וכן באמר כולכם לר' יוחנן שנתכוין שהכשרים יהיו לשם עדים והפסול משום תנאי אין כאן צירוף כלל דמסתמא דעתו שהפסולים לא יחתמו בשביל עדים ואין רשות בידם לחתום בלא ציווי הבעל דין ומה שחותמין בלא ציווי אינו צירוף כלל שהרי בידו להחתים איזה עדים שירצה, וכיון דנתכוין מסתמא לשום תנאי חתימתן לענין עדות לאו כלום שאין יכולין לחתום בלא ציווי המצוה וכל שלא פרטן לשום עדים אין יכולים לחתום משום עדים, לכן לא נצטרפו כלל אם לא שציוה לכולם לחתום משום עדים, אבל ראיית העדים דלא תליא ברצון הבע"ד דמה שרואה הוא עד עליו ממילא א"כ שפיר י"ל דאם הזמינם בערבוביא כל שלא הוציאן מן הכלל בפירוש לא נפקי מתורת עדים, דאפילו הוציאן בפירוש אין טעם ברור לסלקן והבו דלא לוסיף עלי', ואפי' אם נימא בשטר שציוה לחתום סתם וחתמו כשרים ופסולין שהפסולין מבטלין י"ל היינו דוקא בשטר שהוא לראיה על חוב או על מכירת שדה י"ל שמ"מ כולם עדים, אבל בגט אשה שאין כוונת ציווי החתימה לראיה רק להכשירו של גט והגט תלוי ברצון הבעל מי שבירר לו לעדי חתימה שעל ידיהן יהיה גט כורת, אין כוונתו כלל על הראיה רק על הכשירו של גט שצריך עדים ועל זה הוא שמצוה לעדים שרוצה שעל ידם יוכשר הגט לכריתות בינו ובינה, ושורת הדין שצריך עדים על הגט, מ"מ אותן שאינו רוצה לעדים רק לתנאי אינם עושים הכריתות כלל ולא נצטרפו אלו עם אלו כלל שהרי אין כח בידם לעשות כח הכורת בגט כיון שלא ציוה להם הבעל על ככה, ואם לא נתכוין להם לעדים אין כח הכריתות רק ע"י אותן שהם משום עדים ואמרינן שלא נתן כח הכריתות רק לשנים משום עדים והשאר משום תנאי, נמצא שאין הגט כורת בכח חתימת הפסולים, אבל בממון שעיקר השטר לראיה הרי גם הפסולין יכולין להעיד על הראיה שנתחייב לזה ע"י השטר כמו הכשרים, לכן נצטרפו ממילא וצריך הבדל גמור, והדברים ברורים היטב ויתבאר עוד בס"ד:

בפירש"י ד"ה ועד עשרה ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולם עכ"ל. ויש לתמוה לפ"ז אפי' לר' יוחנן דאמר משום תנאי נמי ה"ל מוקדם מחמת שנתאחר בין כתיבה לנתינה, בשלמא לריש לקיש י"ל שפיר נ"מ דכיון דכולם משום עדים לא מפסיד הבעל הפירות עד שיגמרו לחתום, וא"כ כשינתן לה הגט יסברו שנגמרה החתימה בזמן הכתוב בגט וטרפא פירות שלא כדין, משא"כ אי הוי משום תנאי מדינא הפסיד משעת חתימת השני עדים, אבל לר' יוחנן דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ ליכא נ"מ בין משום זנות בין משום פירות, דהא מ"מ ניתן לידה אחר עשרה ימים וכמו שיש לחוש לזנות כשהם כולם משום עדים האי חששא שייכא אפילו משום תנאי שהרי סוף סוף לא ניתן לה עד עשרה ימים, ובאמת איפשר לפרש בפשיטות דמשום תנאי היו יכולין לחתום אחר שנתנו לה ומיירי שנתנו לה מיד אחר שנחתמו השנים, ומ"מ משום עדים ה"ל מוקדם דעדיין לא נתגרשה ושייכי כולהו חששי בין לענין פירות בין לענין זנות, משא"כ אי משום תנאי כי חתמו ה"ל מגורשת למפרע אע"פ שחתמו אחר הנתינה, וכ"כ הר"ן בהדיא לעיל דף י' בסוגיא דעד כותי לפירש"י אפי' חתמו לאחר שנשאת הוי קיום התנאי כמו בכל תנאים, ותימא לפ"ז למה דייק רש"י לפרש שחתמו קודם שנתנו לה, ותו קשיא לדברי הר"ן אמאי לא קאמר נ"מ בפשיטות אי משום עדים צריכים לחתום קודם נתינה ומשום תנאי יכולין לחתום גם לאחר הנתינה ואפי' אחר שנשאת כמו בכל תנאים, ובאמת אין דברי הר"ן מוכרחים די"ל אפילו משום תנאי קפיד שיחתמו קודם שינתן הגט ליד האשה כדי שיהיה לה הביוש בשעת נתינת הגט בחתומים הרבה דודאי לא לחנם דייק רש"י קודם שנתנו, אלא דקשה לפירש"י דאם נתאחר הנתינה ה"ל מוקדם בין כך ובין כך ושייכא חששא דבת אחותו ופירי לר' יוחנן, אבל לדברי הר"ן ניחא די"ל דאי משום תנאי סגי שיחתמו אחר נתינה ומיירי בנתנו לה אחר חתימת השנים, דלמ"ד משום עדים ה"ל מוקדם משא"כ למ"ד משום תנאי הויא מגורשת למפרע שכן הוא התנאי שלא יהיה גט עד שיחתמו כולם ואם תקיים התנאי הוי גט משבא לידה אף שעדיין לא חתמו כולם דהוי כתנאי מעכשיו, וכן משמע מלשון הר"ן דמדמי לה לעל מנת דהוי כמו מעכשיו, לכן לא ידעתי איך פשיטא ליה לחמ"ח וב"ש בסי' ק"ך דכולכם הוי כתנאי אם שאינה מתגרשת עד קיום התנאי דפשט דברי הר"ן והרמב"ן משמע דהוי כשאר תנאים דמקיימא ואזלא מנפשיה בפרט דאיכא למימר זמנו של שטר מוכיח עליו דמזמן הכתוב בגט מגרשה, וגם תמוה לפי דבריהם איך אמר הכא דחתום תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים למ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול, ופירש"י דה"ל מוקדם ואי הוי כתנאי א"כ כיון שחתמו מכאן עד עשרה ימים אפילו משום תנאי לא התחילו הגירושין עד לאחר עשרה ימים כמו למ"ד משום עדים, ומאי נ"מ אי משום עדים אי משום תנאי הא אכתי לא התחיל הגט עד שיחתמו כולן, אלא ודאי אי משום תנאי הוי הגט למפרע ולא הוי מוקדם, אבל אם אין הגט חל רק משעה שחתמו כולם ונתקיים התנאי מה הועילו מה שחתמו השנים הרי עדיין אין התחלה להגט עד שיחתמו כולם, ובודאי לדברי הרמב"ן והר"ן מתפרש הסוגיא בפשיטות דחתמוהו שנים ונתנוהו לה מיד למ"ד משום עדים פסול שהרי עדיין לא נגמר ולמ"ד משום תנאי כשר, ואיפשר לפרש באמת דלמ"ד משום עדים פסול היינו עדיין הוא פסול ולא נתגרשה עדיין עד שיחתמוהו ויחזרו ויתנוהו לה כיון דאמר כולכם כתובו ותנו נתינה ראשונה שהיתה קודם החתימות לא אהני מידי שהרי הוא כאילו לא נחתם, ולמ"ד משום תנאי כבר נתגרשה ואי מקיימא תנאה הוי גירושין משעת נתינה ותו לא קשיא מה שהקשיתי לעיל דהיינו הך דלכך פסול כיון שלא נחתם עדיין:

ואמת שצ"ע בכל תנאי אף אם תקיים התנאי הא הוי מוקדם שהרי אינה מתגרשת עד שיתקיים התנאי וראוי שיפסל מטעם מוקדם, גם ראוי שיהיה צריך הגט להיות ברשותה כמו במגרש אחר ל' יום, וכמ"ש הב"ש בסימן קמ"ו סק"ב שצריך טעם למה לא יצטרך להיות הגט ברשותה ע"ש, וגם כל חששי דמוקדם שייכי בגט זה שמוציא הפירות מיום חתימה ואם תזנה קודם קיום התנאי תציל עצמה בגט ותאמר שניתן לה בלא תנאי, לכן צריך עיון גדול בדינים הללו ותנאי דכולכם נוטין הדברים דכוונתו מעכשיו וכדפרישית, ודלא כח"מ וב"ש, וצריך עיון:

וגם מפירש"י משמע שיחתמו כולם קודם הנתינה ודלא כהרמב"ן והר"ן, רק שצ"ע כיון דלא נמסר עד עשרה ימים אפי' אי הוי אמר כולכם משום תנאי ה"ל מוקדם שהרי לא נמסר לה רק אחר עשרה ימים, ומכאן נראה ג"כ דס"ל לרש"י דמוקדם כשר רק בהקדים הכתיבה לחתימה הוא שפסול וכדפרישית לעיל ע"א בפירש"י בד"ה ב' נשים, לכן לריש לקיש שעדיין לא נחתם כראוי מיקרי מוקדם כמו בנכתב ביום ונחתם בלילה, אבל לר' יוחנן שנחתם כהוגן ביומו לא מיקרי מוקדם דאותן משום תנאי יכולין לחתום לאחר זמן ג"כ קודם נתינה, ומ"מ צריכים לחתום קודם נתינה דמפרשינן התנאי שכך הוא כוונת הבעל, וא"כ דברי הר"ן ורמב"ן צ"ע לדינא כיון דמפירש"י אינו נראה כן וצ"ע ותלמוד, ותימא שלא הרגישו המפרשים בכל זה, ובש"ע סימן ק"כ סתם כדברי הר"ן וצ"ע:

שם בד"ה נמצא אחד מהן קרוב או פסול וקיימא לן אפילו מאה עדים כו' עכ"ל. גם כאן צ"ע דבפשיטות יש לפרש כיון דאמר כולכם חתומו משום עדים והקרוב אינו ראוי לעדות א"כ לא נתקיימו דבריו, ונראה דס"ל לרש"י אף שאמר כולכם משום עדים הרי עכ"פ הקרוב היה ביניהם ומאי איכפת לן במה שאינו כשר ע"פ הדין, מיהו יש לפרש בסוגיין דכולכם כתובו היינו שא' יכתוב וכולם יחתמו, כדאיתא בהדיא לקמן דף ס"ו במשנה כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין א"כ שפיר י"ל אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול לר"ל מפרשינן כולן משום עדים והפסול יהיה הכותב, אבל לר' יוחנן הוא משום תנאי וגם הפסול חותם משום תנאי, ולפ"ז היה מקום לומר דבגיטין אינו מזיק אם נמצא בחתומים קרוב או פסול אי לא קפיד הבעל ואומר כולכם ולא דמי לשטרות שעיקרן לראיה ואם אמר בגט כולכם חתומו גם קרוב יכול לחתום אף שאינו כשר לעדות דע"כ לא אמר ריש לקיש בנמצא קרוב פסול היינו משום דהבעל רוצה כולם לעדים לכן אמרינן מסתמא נתכוין שהפסול יכתוב והכשרים יחתמו, אבל אם מצוה לחתום כשרים ופסולין י"ל דלא דמי לשטרות דעיקרן לראיה והרי הפסול ג"כ לראיה לכן פוסל את כל העדים, אבל בגט שעיקרו שיעשה הכריתות שע"י גט זה תתגרש שפיר י"ל דמ"מ פעולת הגירושין ע"י הכשרים שהרי אין כוונת החותמין לראיה רק עיקר שתתגרש ע"י הגט ואין בגט כוונת עדות כלל רק הכשירו של גט בכך ע"י שני עדים חתומים והוי כאילו לא נתכוונו להעיד כלל, וניחא בזה טובא הא דאמר בגמרא אמרי לה פסול דאתי לחלופי בשטרות והוא תמוה דהא בגט גופיה נמי קרוב פסול אם חתם להעיד ונדחקו בזה טובא, ולמאי דפרישית א"ש טובא דהאי דינא לא שייך בגט כלל דעד החתום בגט עיקרו להכשירו של גט אתי שיהיה