גרש ירחים סח

ובאמת שקשה להבין לפי סברת הרא"ש דיכול למסור הגט בעצמו משום דיש קול שלא נמסר ביום הכתיבה, א"כ קשה בנכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אין לחוש כיון שרואין שלא נמסר ביום הכתיבה הרי יש לו קול, והב"ש ביקש לפרש משום שנחתם בפסול, וקשה לפ"ז אמאי מכשיר ר"ש, ואי ס"ל לר"ש דלא חיישינן להך סברא דנחתם בפסול א"כ י"ל דר"ש מודה דלא מפסיד רק בשעת נתינה ומ"מ מכשיר משום דקלא אית ליה ולנחתם בפסול לא חייש, ומנ"ל דס"ל לר"ש דמשנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות, לכן איפשר דמשום קלא אית ליה היינו שע"י הקול מסקו לקוחות אדעתייהו לטעון אייתי ראיה והיינו מחמת חקירת הלקוחות מתברר להם ע"י עדי מסירה, א"כ י"ל דהלוקח שמהדר לקנות הפירות אם רואה הגט שנכתב ביום ולא נחתם א"כ סומך הלוקח לקנות שהרי בודאי לא גרשה היום א"כ אינו חוקר עוד אחר העדים וסומך שיטעון שקנה קודם הגט, וכשיראה הגט בב"ד ויראו שנחתם ביום שנכתב ואנן מחזיקין שבאותו יום ניתן שוב לא יחקרו להוודע להם מתי זמן המסירה:

מיהו יותר נראה דודאי אם נכתב ביום אין לעדים לחתום בלילה דשמא כבר זינתה ביום ונותן לה הגט לחפות, ואף דבלא ניתן ביום הכתיבה קלא אית לה למילתא מ"מ יש לחוש שיתננו בצנעה לחפות ואין קול, וכמו כן יש לחוש לענין פירות שיתננו בצנעה ויפסידו הלקוחות, אלא דמ"מ אם בא לכתוב גט כותבין וחותמין דאין לחוש שבכוונה כותב גט לחפות דאטו יומא גופא מי ידעינן, וע"כ לא חיישינן כולי האי שיתוודע לו באותו יום עצמו הזנות לכן כותבין שפיר דלא חיישינן דעביד כן משום חיפוי, אבל אם בא לחתמו בלילה חיישינן שמא לכך בא לחתמו שיהיה מוקדם כדי לחפות על זנות דיום, וכן לענין פירות שמא כבר מכר הפירות ביום ורוצה להפסיד ללקוחות אף דלכתחלה לא מחזקינן ריעותא ומותר לכתוב גט לבעל אע"פ שאין אשתו עמו ולא חיישינן שעושה כן במכוון דלא חיישינן שיכתוב ויחתום גט בשביל זה דלא מקדים פורענות לנפשיה, אבל הכתיבה לחוד לא מיקרי מקדים פורענות לנפשיה וא"כ אם יהיו העדים מותרין לחתום על מוקדם יש לחוש לחיפוי ולפירות גם שניהם, אבל כיון שהעדים אין רשאים לחתום מוקדם א"כ לא כתב ליה כדי שיחתום העדים לאחר זמן שהרי אין רשאים לחתום, ואם כתבו וחתמו העדים בזמנו ונתעכב ביד הבעל שפיר אם בא לישאל לנו אין לפסול הגט שהרי אנו מורין לו שיתננו ע"י עדי מסירה ויראו שלא נמסר בזמן הכתוב וקלא אית ליה, אבל בנכתב ביום שעדים אסורים לחתמו שמא יתננו בצנעה א"כ פסול ולכן מותר לכתוב גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו דביום אחר לא יחתמו העדים ובאותו יום אין לחוש לחיפוי ולפירות, ואם נתעכב אם בא לישאל מורין לו שיתננו ע"י עדי מסירה וקלא אית ליה, ואין טעם שנפסול אותו ע"י שנתאחר ונתעכב בידו, אבל העדים יש להם לחוש שיתננו בצנעה, ואי הוה מותר לעדים לחתמו היה כותב הגט ולא יחתמהו עד שיצטרך לו לחתמו והיה איפשר לבא לידי חיפוי וגם לפסידא דלקוחות דאכתיבה לחוד לא מיקרי מקדים פורענות לנפשיה, אבל לר"ש דלא חייש לחיפוי וגם מפסיד הפירות משעת כתיבה בלא חתימה שפיר יכולין העדים לחתמו דאין לחוש לכלום, כן נראה לי, ודוק היטב:

אלא דקשיא לי לסברת הרא"ש דיכול ליתנו ע"י עצמו משום דקלא אית ליה א"כ הדרא קושיית התוס' והרא"ש שהקשו על פירש"י דבב"מ דפריך על גט שנמצא אמאי לא קשיא ליה על כל גיטין דאתו ממדינת הים שלא נתנו ביום הכתיבה אלמא פשיטא לן דקלא אית ליה, ובתירוצא קמא לא מפליג הרא"ש בין שניתן ע"י שליח או שניתן ע"י עצמו א"כ תיקשי ליה לנפשיה הקושיא שהקשה על פירש"י, מיהו הא לא קשיא דנימא דיחזיר לאשה היינו שנותנין לה ע"י שליח והוי כגיטין דאתו ממדינת הים די"ל דיחזיר לאשה משמע אפי' ע"י הבעל עצמו:

ובזה מיושב קושיית התוס' שם דף י"ט דמאי לא קשיא ליה אמתני' דאמר תנו נותנין, ולפ"ז ניחא דמתני' אינו אלא דיוקא בעלמא י"ל באמר תנו נותנין ע"י שליח, אבל ברייתא דקתני יחזיר לאשה משמע אפי' שלא ע"י שליח, וצ"ל דהרא"ש ס"ל כמ"ש התוס' שם דף י"ט דבגיטין דעלמא מסקו לקוחות לטעון אייתי ראיה, אבל בגט זה סבורים כיון שהבעל מודה ניחוש שמא יסברו לקוחות שאומר אמת, ומ"מ על פירש"י מקשה שפיר דאם בכל גיטין צריך ראיה אימת אתא לידה, א"כ מעשים בכל יום שטוענין אייתי ראיה וכמה פעמים שיש הודאת הבעל שניתן לה בזמנו ומ"מ צריכה להביא ראיה, א"כ ידעו לקוחות לטעון אייתי ראיה, כן נ"ל לפי דעת התוס' והרא"ש ליישב הכל, ודוק היטב:

אמנם לולא דבריהם היה נלענ"ד דעדי חתימה שעל הגט מפקי לקלא ומשעת חתימה יש ללקוחות ליזהר שלא ליקח הפירות לכן אין לחוש לפסידא דלקוחות דה"ל לחקור היטב, אבל לפסידא דאשה יש לחוש שמא ישמט הבעל וימכור הפירות אחר החתימות דיש לחוש לפסידא דידה, דאף שישמע הלוקח מ"מ איפשר דעביד קנוניא להפסיד לאשה, אבל לפסידא דלקוחות לא חיישינן דמשעת חתימה עדים מפקי לקלא, והא דחיישינן בב"מ שמא כתב ליתן ולא נתן היינו משום דאיפשר דחזר מיד ולא מפקי לקלא כלל דכיון דנפל איתרע חיישינן, אבל בעלמא לא חיישינן תו לפסידא אחר שכבר נחתם, והכל ניחא:

בגמרא אליבא דר"ש לא קאמינא כו' וקשה לר' יוחנן דס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה, וקשה הא ר"ש ע"כ ס"ל, משנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות וא"כ כיון דטעמא דרבנן משום שמא יחפה לכן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, אבל לענין פירות לא פליגי כלל, וכבר הרגיש מזה מהר"ם שי"ף וגם בס' פ"י לא תירץ בתירוץ מספיק, והנלע"ד בזה דבלא"ה תמוה סברא דריש לקיש לחוש שמא ימכור הפירות אחר חתימה קודם שמסרו והרי קודם שנתנו יכול לקורעו ולהשליכו לאשפה וא"כ איך שייך שיתקנו חכמים שיאבד הפירות ע"י חתימת הגט ולא בשופטני עסקינן שיתן הגט שיפסיד הפירות ע"י זה, והנלע"ד בזה די"ל דתיקון חכמים הוא כעין שתיקנו חכמים לכתוב לכהנים גט מקושר משום דכהנים קפדנים הם כדי שלא יבאו בקל לידי פירוד בין הדבקים, וכעין זה הוא תקנת האשה שאם לא יתקנו שיפסיד הפירות משעת חתימה בקל יכין לו גט ואז בקל יגרש, ולזה עשו חז"ל תיקון שמיד אחר חתימת הגט יפסיד הפירות, ולזה לא יבא לחתום גט שיהיה מזומן בידו לגרש, גם י"ל משום הא גופיה דכותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וראוי לחוש שמא יכתוב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי ויפסידו לקוחות שלא כדין, ולזה עשו תקנה שיפסיד הפירות מיד א"כ אם כותב הגט מסתמא נותנו מיד דלמה יפסיד הפירות בחנם, ואם באמת נמלך מלגרש עד שיהיה הפירות אצלו בגזל ניחא ליה טפי לקרוע הגט הראשון ולכתוב אחר אם גמר לגרש בהחלט נמצא שהועיל לתיקון שלא יהיה נקל בעיניו לגרש, ולכן אם קורע הגט וכותב גט אחר הפירות שלו מדינא אבל אילו לא תיקנו זמן והיה נכתב בלא זמן היה מחזיק הגט לגרש כשירצה, ובאמת מפסיד הפירות משעת כתיבה לזה תיקנו זמן בגט א"כ מסתמא אינו נותן הגט שבידו מזמן רב כדי שלא יפסיד הפירות עד עכשיו מדינא ונותן מסתמא גט אחר ואז באמת קנה הפירות עד עכשיו, וכיון דטעמא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה א"כ אכתי יש לחוש שמא יכין לו גט כתוב בלי חתימות שלא יפסיד הפירות כדי שיהיה נקל לגרש ע"פ שיחתום עדים לבד עליו א"כ לא היה תועלת לתקנת האשה דמ"מ תהא קלה בעיניו להוציאה, מיהו אם נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אין לחוש שיכין לו גט מזומן לחתום שהרי יפסל בלינה, והשתא ממילא ניחא דר"ש דס"ל נכתב ביום ונחתם בלילה כשר א"כ אין חושש לשהותו א"כ שפיר ס"ל דמפסיד הפירות משעת כתיבה שלא יכין לו גט כתוב ולא יחוש לשהותו כיון דמוקדם כשר, וא"כ י"ל דלר' יוחנן ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו משום דגט כתוב וחתום אינו מכין לו דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה, מיהו בכתיבה לחוד לא מיקרי מקדים פורעניות לנפשיה אלא דכתיבה לחוד אינו מכין שמא לא יזדמן לחתום מיד, וא"כ לר"ש דס"ל דנחתם בלילה כשר ומכשיר במוקדם א"כ יש לחוש שיכין לו הבעל גט, ולזה היה התיקון שיפסיד הפירות משעת כתיבה כדי שלא יכין לו גט מוכן לגרש ותהא קלה בעיניו להוציאה, וא"כ הא בהא תליא כיון דס"ל נחתם בלילה כשר ע"כ משעת כתיבה מפסיד הפירות, אבל לרבנן דנחתם בלילה פסול אין טעם להפסיד לבעל פירות עד שעת נתינה, דאי משום שיכין לו גט כתוב דלא עביד הכי שלא יופסל הגט בלינה, אבל לר"ש דכשר יש לתקן שפיר שיפסיד משעת כתיבה כדי שלא יכין לו גט כתוב וישהנו עד שירצה ובקל יחתום עליו עדים דאל"כ מאי טעם שיפסיד הבעל הפירות משעת כתיבה שהרי אשתו לגמרי היא וכל חיובים שהבעל חייב לאשתו עדיין עליו וע"כ טעמא דר"ש שלא יקל לו לכתוב גט, והכל נכון וברור בס"ד ולא מצאו אנשי חיל ידיהם:

אלא שבני החריף מוה' אהרן השיב על זה דקשה גם לר"ש למה יפסיד הפירות משעת כתיבה, ואי משום שלא יכין לו גט כתוב הא התוס' הקשו במשנה בנכתב ביום ונחתם בלילה ניחוש שמא הקדימו הזמן לעשות קנוניא, ותירצו דעדים אין חותמין עד שיראו שנכתב הזמן ביום, וא"כ קשה גם לר"ש אמאי יפסיד הפירות משעת כתיבה הא ירא להכין לו גט שמא לא ימצא עדים ביום ולא ירצו לחתום שמא הקדימו הזמן לעשות קנוניא ויפה הקשה, ומ"מ לא תברא דודאי מסתמא הגט כתב ידי סופר כדאמרינן סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וא"כ עדים שמכירין כתב ידו של סופר שפיר יכולין לחתום דהסופר לא יכתוב בלילה זמן של יום וא"כ שפיר יכול לשהותו, ועוד נראה לעיקר קושיית התוס' דאי מפסיד הפירות משעת כתיבה א"כ הלוקח צריך לחוש לעצמו ואיך יקנה שמא יש כבר גט כתוב ביד הבעל ולאחר זמן יחתמנו ויתננו ויהיה נפסד ולא בשופטני עסקינן, וע"כ הלוקח אינו קונה הפירות רק על בטחון שיחזור על המוכר לגבות מנכסים שלו וא"כ אין לחוש שהקדים הזמן להפסיד ללקוחות דמסתמא אדעתא דהכי קנה הלוקח שיהיה לו אחריות על המוכר ואם אינו בטוח על האחריות אינו קונה כלל ואם קנה איהו דאפסיד אנפשיה, משא"כ לריש לקיש תפסיד האשה ע"י הקדימה לכן פסול, אבל לר' יוחנן דס"ל דפסול משום בת אחותו ממילא אין הטעם להפסיד לבעל פירות עד שעת נתינה מאחר שאין צורך בזה לתקן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה שאין רגיל לכתוב גט אם לא יהיה