גרש ירחים סו

לא היה תועלת לתקן הזמן, שאם נאמר שיועיל הזמן שתוכל לגבות הפירות משעה שנכתב הזמן משא"כ בלא זמן ימכור גם אחר גירושין ויאמר קודם גירושין מכרתי הרי גם עכשיו יחתוך הזמן ויתננו לה ויוכל למכור אחר הגירושין ג"כ הפירות כיון דאין שייך לפוסלו מטעם זה א"כ ודאי טפי ה"ל לתקוני שתצטרך עדים על זמן המסירה אימת אתא גיטא לידה, משא"כ לריש לקיש לא תוכל להביא עדים על זמן הכתיבה שהאשה עצמה אינה יודעת אימת נכתב לכן הוכרחו לתקן זמן, אבל לר' יוחנן דתוכל להביא עדים על המסירה ובזה יתוקן אפי' גזייה לזמן א"כ טפי עדיף לתקן שלעולם תביא עדים על המסירה דתו ליכא למיחש לשום רמאות דכתיבת הזמן לא מהני מידי דאם לחוש שנותן עין למכור הפירות אחר הגט יחתוך הזמן לגמרי ואין טעם לפוסלו כיון דבשעה שנותן הגט עדיין הפירות שלו אין טעם לפוסלו בשביל חשש שעשה רמאות כדי להפסידה לעתיד מאחר שעכשיו בידו שלא לגרש כלל, ואינו לריש לקיש שתיקון זמן שלא יתן הגט אחר שנכתב דיש לחוש שכבר ההפסד מזומן ע"י שאין בו זמן שכתוב אצלו כבר מימי קדם וגם אי איפשר לתקן בענין אחר שאי איפשר לה להביא עדים מתי שנכתב בבית הבעל, אבל לר' יוחנן כתיבת הזמן לא אהני מידי, דאם נעמיד יסוד על הזמן שתגבה מן הזמן הכתוב בגט אכתי לא יועיל אם יחתוך הזמן אם יש ברוחו רמיה ואין כח בידינו לפוסלו בשביל זה החשש א"כ ודאי צריכה להביא עדים כשיחתוך הזמן טוב לתקן שתביא עדים מתי אתא גיטא לידה להנצל מכל ספק, אבל לפי האמת דאיתא לחששא דבת אחותו א"כ גזייה פסול מטעם אחר דשמא עשה לחפות וא"כ ע"כ מסתמא בזמנו ניתן ואם גזייה באמת פסול א"כ כשחפץ לגרשה לא יגוז הזמן שהרי יפסל ע"י כן, וא"כ ממילא לפי האמת דאיכא חששא דבת אחותו א"צ ראיה כלל דשפיר יש לתקן שתגבה מזמן הגט ואי משום שיוכל לחתוך הזמן הרי יפסל הגט משום חשש בת אחותו, וא"כ לק"מ מהך דב"מ דהא שם הקושיא לר' יוחנן דלריש לקיש מדינא מפסיד הבעל הפירות משעת כתיבה ולר' יוחנן שפיר סמכינן על הזמן, ודוק היטב:

ועפ"ז י"ל דברי רש"י לקמן דף י"ח בד"ה מה הועילו בין לענין זנות בין לענין דטרפא מיום כתיבה, והתוס' הקשו דמדינא טרפא, לפ"ז ניחא דכוונת רש"י לר' יוחנן לפי האמת דלא צריכה להביא ראיה ולא קשה מידי:

ועפ"ז יש ליישב מה שדייקו הפוסקים דאי הלכה כר' יוחנן למה אמר עולא לקמן דף כ"ו ע"ב בארוסה הטעם משום תקנת ולד הא איכא למימר משום בת אחותו כקושיית הש"ס, ולפ"ז ניחא די"ל ודאי בשביל זנות דלא שכיח לא היו מתקנין זמן רק לפי שע"י שנתקן הזמן משום זנות יהיה פסול בחתך הזמן ואז שפיר יש לסמוך על הזמן לענין פירות, וא"כ לענין ארוסה דליכא רק טעמא דזנות לחוד י"ל לעולא שאין לתקן זמן אי לאו דאיכא טעמא אחרינא כיון דפירות לא שייכא וא"ש:

וארווח לן בזה מה שהקשו התוס' בזמן הזה למה תיקנו זמן, ולפ"ז ניחא דודאי מעיקרא לא היו מתקנין זמן דאין תיקון אם יחתוך הזמן להכי אהני חששא דבת אחותו לפסול בחתך הזמן ולכן גם בזמן הזה דלא שייך חששא דזנות מ"מ כיון דנשאר התקנה לענין פירות שייך לפסול בגזייה לזמן כיון שכבר פסלוהו בשעה ששייך חששא דבת אחותו לכן שפיר תקנה לא זזה ממקומה, ודוק היטב:

ועוד נראה ליישב פירש"י דודאי אין חשש בלא"ה שימכור פירות נכסי מלוג שלה דמסתמא לא בשיפטנית עסקינן דכשמגרשה ודאי מחזיר לה הנכסי מלוג מעצמו ואם לא יחזור לה הנ"מ תצעוק עליו בב"ד ואין לו תפיסת יד עוד בנכסים שלה, לכן לריש לקיש שפיר החשש שמא ימכור בעודה תחתיו, אבל אחר נתינה לא שייך, אלא דלפעמים יש מכשול בזמן מועט כגון שיש לה קמה לקצור ומגרשה וקוצרת קמה שלה ואח"כ יטעון שנקצר ברשותו דעל זמן מועט לא עביד לגלויי כ"כ ויוכל להיות איזה מכשול בדבר, אבל פשיטא שאחר נתינה אין לו עוד תפיסת יד וזכות בנכסי מלוג יותר מאיש אחר ואדרבה מותבינן שליחא בינייהו, לזה שפיר פירש"י דאזמן מועט אין תיקון דיומא גופא לא ידעינן א"כ איפשר שיגרשנה בערב ולמחר תקצור שדה מלוג שלה ויטעון הבעל שהגט נתן לה היום אחר הקצירה א"כ לא אהני הזמן, וע"כ בכה"ג דרכה לייחד עדים א"כ אין תועלת בזמן כלל, דלעולם החשש על זמן מועט דמה לי יום או יומים, ועל זמן מרובה בלא"ה ליכא חששא דידוע שהיא כבר מוחזקת בנכסי מלוג וא"כ אין תועלת בזמן כלל, אבל בהא שפיר מודה רש"י דמזמן הגט מנינן להוציא פירות היכא דלא איתרע בנפילה וכדברי התוס', ודוק היטב:

ובזה נמי ניחא לקמן דפירש"י מה הועילו משום זנות ופירות די"ל דלר' יוחנן תרתי איתנייהו כדפרישית, וגם קושיית התוס' י"ל שבזמן שכבר נתקן נשארה התקנה דמ"מ לפעמים תועלת הזמן שלא תצטרך ראיה, וכדפרישית לעיל בכמה אנפי ודו"ק:

בגמרא בשלמא לריש לקיש משום הכי מכשיר ר"ש. פירש"י דר"ש ס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וטרפא כדין מיום כתיבה, משמע לרבנן הטעם משום דלא מפסיד פירות עד שעת חתימה ובנחתם בלילה דהוי ליה מוקדם תטרוף מה שמכר הבעל ביום וביום אכתי הפירות הם שלו, וקשיא לי מ"מ מה תרויח האשה אם תרצה לטרוף מה שמכר ביום נהי דתוכל לטרוף משום דנחזיק שמסתמא נחתם ביום ולר"ל מפסיד מדינא משעת חתימה מ"מ הלוקח שלקח מן הבעל מי גרע מגנב שאינו מפורסם שאף שהבעל הבית מוציא החפץ מ"מ צריך להחזיר הדמים משום תקנת השוק, וא"כ לא יפסיד הלוקח כלום דהאשה צריכה להחזיר לו מעותיו מה שנתן לבעל, דבשלמא אעיקר תקנת זמן לא קשיא כולי האי מה הועילו בתקנתן הא מ"מ ימכור וכשתרצה להוציא מן הלוקח תצטרך להחזיר לו הדמים, דע"ז י"ל דמ"מ לא עביד למכור הפירות מאחר דעביד לגלויי וענה בו כחשו כשיגרשנה בזמן הכתוב בגט, אבל לפסול מוקדם קשה הא לא יפסידו הלקוחות דתחזיר הדמים משום תקנת השוק, ואין לומר שימכור הבעל הקרקע לפירות ובקרקע ליכא תקנת השוק, דהא קיי"ל בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום כדאיתא בכתובות דף פ' ע"ב, וע"כ מוכר הפירות לבדן וא"כ תצטרך להחזיר הדמים בשביל תקנת השוק, וצ"ל דבאמת מוקדם פסול משום פסידא דבעל שהיא תחזיר הדמים ללוקח ותחזור על הבעל שמכר את שלה, וא"כ קשה בהוא יודע שהוא מוקדם למה יופסל דידע ומחיל, וקשה לפ"ז מאי פריך בגמרא ב"מ דף י"ט אמצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל בעל זבין לפירי מניסן ועד תשרי ומפקא לגיטה דכתוב מניסן ועד תשרי ואתיא למיטרף לקוחות שלא כדין ע"כ, ואם נימא דצריכה להחזיר הדמים בשביל תקנת השוק אין חשש שלא יפסידו הלקוחות, ודוחק לומר דהקושיא היא למ"ד בעל שמכר קרקע לפירות הוי מכירה כדאיתא בכתובות דף פ' ע"ב ובאה"ע ס"ס פ"ח, ואיפשר דהקושיא מזוזי ועביד בהו עיסקא דיכול למכור כדאיתא בגמ' שם, וי"ל שימכור הקרקע בעצמה ומקבל זוזי ועביד עיסקא דבכה"ג יכול למכור הקרקע כדאיתא באה"ע שם ובקרקע ליכא תקנת השוק, ועלה בדעתי לומר דודאי משעת נתינה יש לו קול ולא היה ללקוחות ליקח לכן מוציאה האשה בלא דמים דמסתמא מחזקינן שניתן הגט ביום שנכתב בו הזמן וא"כ לא תחזיר ללקוחות הדמים ובאמת גט זה ניתן אח"כ, ובזה היה איפשר לפרש יש לבעל פירות עד שעת נתינה ואין לחוש שיקח הפירות אחר הנתינה דקלא אית לה למילתא שנתגרשה, ולהכי מוקדם פסול שקודם נתינה אין קול ויקנה הלוקח כדין וכשתוציא גיטה נידון שניתן לה ביום ויפסידו הלקוחות, מיהו אכתי קשה לר"ש אמאי מכשיר כיון דנכתב ביום יסברו שניתן ביום ובאמת לא ניתן רק ביום שאחריו, והשתא נהי דהפירות שלה כיון שמשעת כתיבה נתן עיניו לגרשה מ"מ הלקוחות לא ידעו מזה ותצטרך להחזיר ללקוחות המעות מכח תקנת השוק, משא"כ כשרואין הזמן ביום לאחר נתינה מפקא מיד הלקוחות בלא דמים דאמרינן קלא אית למילתא ולא היה להם ליקח ואכתי איכא פסידא דלקוחות:

ונראה דבאשה לא עבדו תקנת השוק דה"ל ללוקח להמלך עם האשה אם תרשהו ליקח, וריש לקיש דס"ל משנחתם הגט מפסיד הפירות א"כ ימכור שלא כדין, ואף דהלוקח ימלך עם האשה איפשר שאינה מוחית בידו מאחר שאינה יודעת שכבר נחתם הגט ביד הבעל, ור"ש ס"ל משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות איפשר שמתגרשת בקטט שביניהם ויכולה למחות אפי' קודם שנכתב, ודו"ק וצ"ע:

שם אלא לרבי יוחנן מ"ט דר"ש דמכשיר. רבים תמהו מכאן על הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב הטעם לר"ש לפי שתיקון הזמן משום בת אחותו לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה ע"כ, ותמוה מאי פריך מ"ט דר"ש דמכשיר, ובודאי תמיה עצומה היא, ומה שנראה ליישב בזה דבלא"ה קשה טובא דר' יוחנן משני אליבא דר"ש לא קאמינא ור"ש לא ס"ל משום זנות, א"כ תמוה מנ"ל לר' יוחנן לומר דמוציאין לפירות משעת נתינה, הא כיון דר"ש ס"ל משנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות י"ל דרבנן לא פליגי עליה בהא וטעמא דרבנן משום בת אחותו לכן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, וכבר הרגיש בזה מהר"ם שי"ף ופני יהושע וכמעט שלא תירץ כלום, לכן נראה דבלא"ה כבר כתבתי שיש לדייק דמעיקרא פריך מ"ט דריש לקיש אלמא מסתבר טפי לומר כר' יוחנן והדר פריך מ"ט לא אמר כר' יוחנן, וליישב כ"ז נראה דבלא"ה הקשו התוס' איך אמר זנות לא שכיח הא איכא תקנת בתולים משום זנות, לכן נראה ליישב דודאי זנות לא שכיח ומ"מ תקינו משום לא שכיח, אבל נכתב ביום ונחתם בלילה דהוי לא שכיח על הלא שכיח וכמ"ש הרמב"ם דאין בין היום והלילה שיתחדש דבר זה, לכן ע"כ נכתב ביום ונחתם בלילה משום שלא תטרוף הפירות מיום המוקדם, א"כ ניחא טפי טעמא דפירות לגמרי ולהכי פריך ר' יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש, והיינו דהש"ס תופס סברא זו שאין סברא לגזור משום זנות בזמן מועט שנכתב ביום ונחתם בלילה, א"כ טעמא דפירות עדיף דבנכתב ביום ונחתם בלילה ע"כ טעמא משום פירות מסתבר טפי לאוקמא כולה טעמא דזמן משום פירות, ומשני קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, והשתא פריך לר' יוחנן מ"ט דר"ש דמכשיר והיינו לר' יוחנן לשיטתיה דמכשיר אפי' מכאן עד עשרה ימים, ע"כ אין הטעם משום דבין יום ללילה לא יתחדש זה, דא"כ הא גופא קשיא