גרש ירחים סה

שפיר י"ל משום בת אחותו דבארוסה חיישינן לזנות, והיא קושיא גדולה על תירוץ זה, ונראה ליישב דהא בלא"ה לפ"ז קשה גם ריש לקיש יפרש משום בת אחותו ואף דבנשואה לא שכיח מ"מ יוכל לחפות עליה אם תזנה באירוסין ובנשואה יכתבו גט בלא זמן הרי יוכל לומר בפני עדים שהיא נשואה ויכתבו לו גט בלא זמן ויתננו בידה ותנצל ע"י הגט, דבשלמא אם תיקנו זמן גם בנשואה י"ל כפירש"י לקמן שהעדים לא יכתבו הגט, אבל אם כותבין בנשואה בלא זמן שפיר יכתבו לו העדים גט דמה לעדים לדעת אם נשואה היא או ארוסה ולעולם יחפה על ארוסה וצריך זמן גם בנשואה, לכן נראה דבלא"ה קשה כיון דחזינן תקנת בתולים שמא זינתה א"כ קשה גם בארוסה איך תיהרג הא קיי"ל בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוא מקח טעות לגמרי א"כ לפמ"ש התוס' לעיל דלא קטלינן לה בגט שאין בו זמן אע"ג דאיכא לאוקמה בחזקת אשת איש מ"מ הרי גרושה לפנינו וא"כ קשה ואיך נקטלה באירוסין נימא שמא גם מעיקרא כשהיתה פנויה נבעלה וכנסה בחזקת בתולה ובאמת היא בעולה מקודם והוי מקח טעות ופנויה היא ואינה חייבת מיתה, ואין לומר אוקמה בחזקת שלא נבעלה, דאדרבה חזקת כשרות הוי איפכא שכבר זינתה קודם אירוסין והוה בעולה מעיקרא ואין עליה חטא משפט מות, וא"כ קשיא נערה מאורסה דבסקילה איך משכחת לה, וצ"ל דאיירי בנתקדשה פחותה מב"ג ויום א' דאז ודאי היתה בתולה או שהעדים ראו לה בתולים בשעת בעילה, וכבר אמרו בזה דבכה"ג אמר ר"ע ור"ט שלא היה נהרג אדם מעולם שהיו שואלים ראיתם כמכחול בשפופרת, אלא דקיי"ל כרבנן דסגי שיראו כמנאפים, וא"כ בכה"ג לא ידעו שהיא בתולה ולא משכחת לה מיתה כלל די"ל שהיתה בעולה מקודם אירוסין וא"כ באירוסין פשיטא דלא שכיח זנות בכה"ג, רק בנשואה י"ל דסגי שיראו כמנאפים וגם מקח טעות לא שייך אחר נשואין דידע ומחל וא"כ ממה נפשך זנות לא שכיח אי בנשואה בעצה משמרה ובארוסה נמי לא משכחת לה רק בדרך רחוקה שתבא לידי מיתה, וא"ש דברי הרא"ש:

והתוס' י"ל לשיטתייהו לא תירצו כן דפירשו בריש כתובות גם תקנת בתולים משום שקיבל בה אביה קידושין פחות מב"ג, אלמא דלא חשיב לא שכיח בכה"ג לכן תירצו בענין אחר:

ולפ"ז יש להוכיח כדעת הרא"ש דאיפוך הך דלקמן דלבעל העיטור דס"ל איפוך קמייתא וס"ל לר' יוחנן משום פירי א"כ קשה מאי פריך למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי הא י"ל כקושיא הנ"ל דבארוסה שכיח זנות, ואין לומר שמא נבעלה מעיקרא דהא ר' יוחנן ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה א"כ גם כשהיתה בעולה מעיקרא לאו מקח טעות הוא וחייבת מיתה ושפיר י"ל משום זנות דארוסה, אע"כ אי בארוסה צריך זמן גם בנשואה צריך כדפרישית לעיל וא"כ ל"ל דר' יוחנן ס"ל משום פירי רק משום זנות, ולריש לקיש פריך שפיר דע"כ אית ליה מקח טעות לגמרי דאל"כ גם בנשואה צריך זמן שלא יחפה ויכתוב גט ויאמר שהיא נשואה וא"ש ודוק היטב, מיהו יש לדחות דהקושיא היא אליבא דהלכתא דקיי"ל מקח טעות לגמרי ובזמן משום פירי להכי קאמר למ"ד סתם ודו"ק:

בא"ד ומסתברא דטפי איכא למיחש שמא תזנה משמא זינתה. מהר"ם שי"ף כתב שלא ידע לחלק למה חשיב הכא טפי שמא זינתה, ונראה דודאי תיקון חכמים שתנשא ברביעי משום שמא תזנה וצריך לקיים תיקון חכמים ובשעה שמקיים אף שאז חזר העתיד לעבר הרי הוא נושא ברביעי כתיקון, אבל כאן כשבא לקיים התקנה לכתוב הזמן אין חשש רק על עבר שמא זינתה, דלא שייך בזה יום קבוע לגט ואין התיקון רק על שעת כתיבה, ועיין בתשובות שלי כתבתי פירוש אחר:

בגמרא ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש. לכאורה קשה מעיקרא אמר מ"ט לא אמר כר"י, אלמא טעמא דר' יוחנן מסתבר טפי והדר פריך ור"י מ"ט לא אמר כריש לקיש, וכמדומה שגם מהר"ם שי"ף דייק כן, ואיפשר לומר דמעיקרא משמע ליה טעמא דר' יוחנן רויחא טפי, והשתא דמסיק זנות לא שכיח א"כ תיקשי נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסלו רבנן הא ודאי בין יום ללילה לא שכיח שתזנה, וצ"ל גם לר' יוחנן משום פירי שתטרוף מזמן המוקדם, וא"כ פריך מ"ט דר"י כיון דע"כ משום פירי בטעמא דנכתב ביום ונחתם בלילה ה"ל למימר כולה טעמא משום פירי, מיהו לפירש"י דס"ל דצריכה להביא ראיה גם בנכתב ביום ונחתם בלילה לאו טעמא משום פירי:

לכן י"ל עוד דודאי מ"ש רש"י משום פירי דהבעל ימכור הפירות ולא תוכל להוציא מן הלוקח, ולכאורה נראה דהאשה ראוי' שתהא נקראת מוחזקת דהא עיקר השדה שלה ואין לבעל רק קנין פירות בעלמא, וא"כ יצטרכו הלקוחות להביא ראיה שלא נתגרשה מעיקרא כיון דהיא מוחזקת בגוף הנכסים, וכדאיתא בב"מ גבי מרחץ דקיי"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת ואפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר א"כ האשה נקראת מוחזקת ועל הלקוחות להביא ראיה אם יהיה בלא זמן, מיהו נראה דהך מילתא תליא אי קנין פירות כקנין הגוף דמי ודאי י"ל דהבעל הוי מוחזק נגד האשה כיון שיש לו קנין פירות וכקנין הגוף דמי ואי אמרינן לאו כקנין הגוף א"כ מסברא האשה מוחזקת, לכן מעיקרא פריך אריש לקיש דהא ר"ל ס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א"כ דחוק לומר דהאשה תהא נקראת מוציא מיד לוקח כיון דהגוף שלה נקראת האשה מוחזקת וא"כ לריש לקיש לשיטתיה לא מסתבר טעמא דפירות דיש לדון שהיא נקראת מוחזקת, וצ"ל דר"ל ס"ל דמ"מ נקרא הבעל מוחזק דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל כיון דקיי"ל איתא לתקנת אושא דלא יכולה למכור א"כ קנין פירות דבעל עדיף מקנין פירות דעלמא, עכ"פ מסתבר ליה טפי טעמא דר' יוחנן, ולר' יוחנן לשיטתיה דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ ודאי הבעל מוחזק מעיקר הדין ועליו להביא ראיה פריך שפיר מ"ט לא אמר כריש לקיש, וניחא הכל ודו"ק:

ועפ"ז איפשר ליישב פרש"י שפירש דאמרינן לה אייתי ראי', והתוס' הקשו דבב"מ משמע דלא צריכה להביא ראיה רק בנפל, ולפ"ז ניחא דהכא לא קאמר רק לר' יוחנן לשיטתיה דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי צריכה להביא ראיה דילמא לא מטא לידה מיד דהבעל נקרא מוחזק, ושם בב"מ הסוגיא לדידן דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי א"כ האשה נקראת מוחזקת רק בנפל איתרע ויש לחוש, משא"כ בלא נפל אין הלוקחין יכולין לטעון דילמא לא מטא לידך דהאשה נקראת מוחזקת כיון דהגוף שלה ודו"ק, דודאי הך סתמא שבא לידה מזמן הכתוב כפי דברי התוס' י"ל דלא עדיף מרובא וקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, מיהו לר' יוחנן דהבעל מוחזק שוב לא אהני רובא, אבל לדידן מודה רש"י דלא צריך ראיה דרובא ניתן בזמן שנכתב:

ובהכי ניחא מה שפירש"י לקמן דף י"ח בגיטין הבאים ממדינת הים דקשה בין לענין זנות בין לענין פירות, והתוס' הקשו הא לענין פירות מדינא הבעל מפסיד כיון שכבר נחתם הגט, ולפ"ז נראה דהקושיא לדידן דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף א"כ לא צריכה לאתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה ותטרוף שלא כדין בגיטין הבאים ממדינת הים, אבל לר' יוחנן גופיה דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי י"ל דבאמת צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה, ודוק היטב:

אלא דאכתי יש לדקדק איפכא דאם האשה תחשב מוחזקת א"כ יש לתקן זמן כדי שלא תוציא מן הלקוחות שלא כדין גם מה שלקחו קודם הגט ותאמר מזמן רב נתגרשתי, וי"ל לזה בדרך פלפול לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ דאם יכול לטעון אחר מעשה ב"ד פרעתי גם במקום שאין כותבין כתובה מה הועילו חכמים בתקנתן הא יוכל לטעון פרעתי, וכתב הרא"ש דתוכל לומר אל תפרעני אלא בעדים, וא"כ אכתי תיקשי במקום שאין כותבין כתובה הא ע"כ צריכה להעמיד עדים שלא יטעון הבעל פרעתי וממילא לא תוכל לומר שמקודם נתגרשה שתפסיד הכתובה שיטעון פרעתי, וא"כ ע"כ ריש לקיש דאמר משום פירי ס"ל דמ"מ לא הוציא מיד הלוקח אע"ג דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי פריך שפיר דמסתבר טפי לומר כר' יוחנן משום בת אחותו ודוק היטב, ובלא"ה נמי לא קשיא דתיקנו זמן משום שלא יפסיד די"ל כמ"ש התוס' דקלא אית ליה:

בפירש"י ד"ה עד שעת נתינה הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי כו'. והתוס' הקשו עליו מב"מ דמשמע בגט דלא איתרע בנפילה לא אמרינן אייתי ראיה, ונראה ליישב פירש"י דבלא"ה יש מחלוקת בפוסקים בגזייה לזמן ויהביה ניהלה אם כשר לכתחלה, דדעת הרמב"ם פ"א מגירושין דכשר לכתחילה, והראב"ד השיג עליו דהוי גט שאין בו זמן, וניחזי אנן ונראה דודאי לריש לקיש דס"ל דטעמא משום פירי א"כ הוי לתקנת האשה שתוציא הפירות מזמן הכתיבה וא"כ בגזייה לזמן ונתנו לה אין טעם לפוסלו שלא תפסיד האשה הפירות מקודם דכ"ש כשיפסל ויקרע הגט לגמרי שיהיו הפירות לבעל עד שיכתוב אחר, ועוד דמה יש לחוש שיגוז הזמן הלא בידו לקרוע הגט לגמרי ויכתוב אחר וממילא יהיו הפירות שלו, וא"כ נראה דלריש לקיש אין פסול בגזייה לזמן דלא תרויח האשה בפסול ועיקר טעמא דזמן היינו שלא יכתוב גט בלא זמן וימכור הפירות אחר הכתיבה ולא יכתוב אחר כלל רק יגרשנה באותו הגט ויאמר קודם כתיבה מכרתי, לזה תיקנו זמן שלא יחתמו עדים גט בלא זמן שכיון שיכתוב הזמן מסתמא יתננו לה עם הזמן ואין לחוש שישתהה אצלו ויחתוך הזמן שהרי בידו שלא ליתנו כלל ויתן גט אחר, וא"כ ודאי לריש לקיש יש להכשיר בחתך הזמן ומה לו לעשות רמאות בחנם משום דבר מועט פשיטי דספרא, אבל לר' יוחנן ודאי יש לפסול בגזייה לזמן כמו באין בו זמן דשמא עושה כן לחפות, ואין לומר שיכתוב אחר שלא יכתבו לו אחר בלא זמן והוא רוצה להחזיק הגט למפרע, וא"כ צדקו דברי הפוסלין בחתך הזמן כיון די"ל שעושה כן לחיפוי, דנהי דלרמאי לא חיישינן היינו שיעשה כן, אבל אי עביד יש לחוש שעשה לחפות ויש לפסול בזה, ובזה צדקו שפיר דברי רש"י דר' יוחנן ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ לא אהני הזמן כלום דאף שיוכתב הזמן לא נוכל להעמיד יסוד על זה שביום שנכתב ניתן שלא תצטרך להביא ראיה על זמן הנתינה דאי לאו חששא דבת אחותו א"כ אין טעם לפסול כשיתננו אחר שיחתוך הזמן דלמה יופסל כשיחתוך הזמן דמשום שימכור אח"כ הפירות ויטעון שניתן לה אחר כך הא בשעת גירושין בידו שלא לגרש כלל, ועוד דאם נפסול אותו כ"ש שתפסיד הפירות עד שיתן גט אחר א"כ ודאי בגזיי' כשר וא"כ