גרש ירחים סד

דפסול, ולא קשיא מרחב"ג דמכשיר במקושר שיכול לעשותו פשוט דכיון דכתבו מקושר הרי ראוי לגרש בו מיד ולית ביה שום תנאי בשעת כתיבה ונכתב בהכשר ואח"כ כשיפשטנו הרי תנאי זה אחר הכתיבה והחתימה, והרי בכה"ג שפיר יכול להתנות שלא תתגרש עד זמנו ולא משכחת לה גט מאוחר לדידן כלל בכה"ג, ודברי הרמב"ם ברורים היטב לפי טעמו של הר"י גופא, אלא דהתוס' לשיטתייהו ס"ל גם תנאי ע"מ קודם התורף אינו אלא פסול דרבנן, וא"כ י"ל בכה"ג לא מיפסל כיון שאין התנאי מפורש, והרמב"ם א"ש לשיטתיה, ודוק היטב:

מיהו קשה לי לסברת הר"ן דהוי כתנאי א"כ אף כשיגיע זמנו יצטרך שיהיה הגט ברשותה כמו במגרש לאחר זמן והתנה עמה ה"ז גיטך ולא תתגרשי כו אלא לאחר ל' יום כדאיתא בסימן קמ"ו, ועוד קשה לי דא"כ תוכל למחוק הזמן ותוציא הפירות של הבעל שלא כדין, ואף דלקמן איתא לרמאי לא חיישינן היינו בחששא דבת אחותו דחששא רחוקה היא, אבל פשיטא כל שטר שיכול להזדייף אינו שטר כדאיתא בפ' גט פשוט דחיישינן לכמה מחקים ורמאות, וא"כ תמחוק הזמן ותראה ותהיה בחזקת מגורשת דאנן לא תלינן במאוחר ויפסיד הבעל הפירות עד זמן שנתאחר הגט, וגם הסברא דחוקה וזרה שעם גט שבידה לא תתגרש:

ע"כ אני אומר אחר המחיל מרבותינו הקדמונים תלמיד כמוני שאין יודע בהכרעות, אולי מקום הניחו לי בזה מן השמים מה שלא מצאו אנשי חיל ידיהם, והוא דבלא"ה קשה טובא בסוגיא חדא מאי דקאמר בש"ס אהני לשבוע דקמיה ושבוע דבתריה, הא לעולם יכול לחפות וליתן לה גט שבוע, ועוד מה פריך מכתבו ואנחיה בכיסתיה הא אהני לשבוע דקמיה, והתוס' נדחקו בכל זה, לכן אני אומר הנלענ"ד אחר בקשתי המחילה מרוממות קדושת תורתם של רבותינו הקדמונים, והוא דבודאי בתחלה דפריך אהא מהא דאם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן, ומשני אהני דלכתחלה לא תנשא, ופירש"י ולא כתבי ליה העדים, וצריך להבין למה לא נימא דסגי בהך דלא יכתבו לכתחלה ובדיעבד תינשא אפי' לכתחלה, וצ"ל דפשיטא לן דאי לא נגזור עליה דלא תנשא לא קיימא הא, ויש לחוש כיון שאין שום פסול בדיעבד בשביל זה אתו לכתוב לכתחלה לכן עשו לחיזוק שיהיה פסול אפי' בדיעבד, והשתא פריך שפיר כתוב בו שבוע כשר, ונהי דודאי כשר תני אבל לכתחלה ודאי לא יכתבו העדים שבוע רק זמן הראוי וא"כ מאי קושיא הא לכתחלה לא יכתבו העדים, אלא דמקשה לפום סבתא דבעינן חיזוק ובגט שאין בו זמן אפי' דיעבד פסול ע"כ לומר שהעמידו חכמים דבריהם לפסול אפי' דיעבד משום הני חששי דחיפוי ופירות, א"כ אמאי מכשרת בשבוע דהיינו שבוע היינו אין בו זמן ובמאי מפקת ליה מאין בו זמן, ומשני ודאי בהא סמכינן שפיר על שכשר בדיעבד א"כ אחר שכבר פסלו אין בו זמן וגם שבוע אין לכתוב לכתחלה תו לא חיישינן כולי האי שאם יכשירו שבוע בדיעבד יכתבו גם לכתחלה דכולי האי לא חיישינן שאינו דבר ההווה ושכיח כ"כ, וא"ת במאי נפק מכלל אין בו זמן שהרי פסול א' הוא ומשני דהכא אהני שפיר לשבוע דקמיה דאי לא תימא הכי יומא גופיה מי ידעינן אלא ע"כ לא העמידו דבריהם רק בדבר ההווה תמיד, אבל ביומא לא הוי בכלל אין בו זמן ולא שכיח כ"כ שימכור באותו יום עצמו א"כ גם בשבוע לא גזרו כולי האי שיכתבו לכתחלה כמו שבאין בו זמן העמידו דבריהם לפסול בדיעבד כיון דלא דמי לאין בו זמן דאהני ליומא דקמיה ויומא דבתריה ממילא לא ראו לגזור ולפסול בדיעבד כיון שאינו דבר ההווה דהעדים אין עשויין לכתוב שבוע ואי מתרמי איפשר שהעדים יתנו אל לבם שכוונתו לחיפוי או פירות ולא יתרצו לכתוב לכן סגי בזה שלכתחלה לא יכתבו שבוע רק זמן הכתוב וא"צ לזה חיזוק לפסול בדיעבד כיון דלא דמי לאין בו זמן, והשתא כתבי' ואנחיה בכיסתיה דס"ד שזה דבר הווה ושכיח שיכין לו גט כשלא יתפייס עמה ובהא לא מהני שבוע דקמיה כיון דכותב אפי' לכתחלה א"כ דבר ההווה הוא ומאי אהני ליה הא דמהני לשבוע מ"מ החשש שאין בו זמן הוא במקומו וכמו שנפרש שם לפירש"י ותוס', ומשני דהא לא שכיח ג"כ דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה והוי נמי לא שכיח וכיון דלא דמי לאין בו זמן דעכ"פ מהני לשבוע דקמיה לא פסלינן ליה בדיעבד אם כבר נכתב, כן נ"ל ברור בפירושא דש"ס:

ומעתה נראה במאוחר דאיכא למימר ביה נמי דאהני לשבוע דבתריה לא דמי נשאר גט שאין בו זמן ושפיר יש להכשיר וסמכינן אהא דלכתחלה לא יעשו מאוחר, מיהו לר' יוחנן דטעמא משום בת אחותו א"כ מאוחר הוי כאין בו זמן לגמרי שהרי כשתזנה ותראה הגט שהוא מאוחר לא נודע שמא כבר הוא בידה מימים ימימה, וא"כ אחר שמצינו דר"ש ס"ל משום פירות אין קושיא אם רחב"ג יסבור גם הוא משום פירות כר"ש. אף כי גם י"ל אפי' למ"ד משום בת אחותו לא דמי לשאר גט שאין בו זמן שנכתב שלא כתיקון חכמים והעדים לא כתבו הזמן כדינו אבל כאן שהזמן כתוב כדינו במקושר וכשיעשנו פשוט ראוי לגרש בו כשיגיע זמנו אם ישהנו אצלו עד שיגיע זמנו, לכן אפי' נתנו לה מקושר שעדיו בתוכו מ"מ הוא כשר שלא גזרו בכה"ג, אבל בשאר מאוחר דחששא דיחפה הוא כמו בגט שאין בו זמן כלל הרי העדים כתבוהו שלא כדין, וי"ל דפסול בודאי למ"ד משום שמא יחפה, ולא קשיא מתוספתא שהביא הר"ן דכשר בגט פסול בפרוזבול די"ל דהתנא בעי למיחשב כשר בזה ופסול בזה כמו דחשיב טובא, וי"ל שפיר דאתיא כר' שמעון דס"ל טעמא משום פירי וא"כ דברי הרמב"ם ברורים, שאין להכשיר מאוחר לדידן דקיי"ל כר' יוחנן:

בא"ד ונכתב ביום לר"ש כו' עכ"ל. כוונת התוס' דלר"ש קשה אמאי יפסיד הפירות משעת כתיבה הא אין ראוי לגרש בו כמו במאוחר ואי ס"ל לר"ש דמ"מ מיקרי נתן עיניו לגרשה א"כ יפסל מאוחר לר"ש ולקמן דף י"ט משמע דהלכה כר"ש בשעת הדחק, ולזה חלקו התוס' דראוי לגרש ע"י עדי מסירה, מיהו קשה לפ"ז מנ"ל לריש לקיש דרבנן פליגי אר"ש בהך דמשנתן עיניו לגרשה אין לו פירות דילמא רבנן בהא כר"ש ס"ל אלא דס"ל ע"ח כרתי וכיון שאין ראוי לגרש בו לא יפסיד הפירות עד שיוחתם, אבל לדידן דקיי"ל ע"מ כרתי באמת לכ"ע משעה שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות ואיך אמר ריש לקיש לקמן משעת כתיבה היינו משעת חתימה הא ר"ל ס"ל לקמן פ' המגרש דף פ"ו הלכה כר"א בגיטין וא"כ י"ל שפיר שמפסיד הפירות משעת כתיבה אפי' בלא חתימה לדידן דקיי"ל ע"מ כרתי, והתוס' גופייהו פירשו לקמן משעת כתיבה היינו שעת חתימה, ואיפשר דלריש לקיש באמת הפירוש משעת כתיבה כפשוטו למאי דס"ל עדי מסירה כרתי וצ"ע:

ואחרי כתבי כל זה עיינתי בלימוד הר"ן עם בני הישיבה שמביא ג"כ ראיית התוס', ונ"ל דעיקר ראיית התוס' וכל הראשונים שנמשכו אחריהם מהך דמקושר שיוכל לעשותו פשוט דלא קשיא ולא מידי דאדרבה היא הנותנת דודאי גט מאוחר פסול וא"כ אין לעדים לחתום על גט מאוחר, וכמה כרכורים כרכרו על הא דשטרי חוב המוקדמים הא העדים פסולים, וא"כ גט מקושר שעשאו פשוט ומקושר שלשה עדים חתומים א"כ בודאי יהיה ניכר לפני ב"ד שנעשה מן מקושר דהא העדים אין ראוים לחתום כיון דגט מאוחר פסול וא"כ יכירו וידעו שהיה מתחלתו מקושר וזמנו משנה ראשונה ואם תזנה קודם שנה ראשונה נקטלה שהרי ידוע שנכתב בשנה ראשונה דבענין אחר לא יכתבו העדים כיון דמאוחר פסול, ושם דפריך הגמרא דניחוש לענין שובר היינו בשטר דמאוחר כשר וגם יוכל להחזיק אותו עד שתגיע שנה שנייה דאז יוכל לומר שהיה פשוט ונכתב אחר השובר על הלואה אחרת וגם לא תפסיד פירות שהרי מוכח מתוכו שהיה מקושר ואם תחזיקו שנה שלימה שיוכל הבעל לומר שפשוט היה מעיקרא ג"כ לא קשיא דהא אהני לזמן דבתריה, גם בהמשך שנה תוכל להראותו לומר שמקושר היה כדי שלא ימכור הבעל הפירות ואין מקום כלל לדברי הראשונים בראיה הלזו, ומקום הניחו לי בזה מן השמים להתגדר בו עם שהוא פשוט לענ"ד:

ובהכי ניחא הך תוספתא דכשר בגט פסול בפרוזבול די"ל דאתיא כר"ח ב"ג דמשכחת לה מקושר שעדים בפניו דבגט כשר דכשתפשוט אותו הרי הוא ניכר שמאוחר ואם תמתין עד שנה שנייה ותאמר שפשוט היה הרי מפסדת הפירות אבל בפרוזבול כה"ג פסול דיוכל להמתין עד שנה שנייה לחובות שהלוה אח"כ וא"ש, ודוק היטב:

אלא דקשה לי על הרמב"ם דהא לכאורה בשיחרור יש לפסול מאוחר דהא הרב בעצמו יוכל למוכרו אח"כ וכשיוצא השיחרור יאמר שמכרו קודם השיחרור שהשיחרור לא יועיל לו אח"כ כיון שהזמן מאוחר וא"כ יש לפסול שיחרור מאוחר דודאי אין יכול לטעון שמאוחר הוא דלא תלינן במאוחר, כמ"ש בתשובת הר"ן סימן כ"ג ובספרי גט מקושר, וא"כ יפסיד העבד שלא כדין וגם יחזוק בנכסים של העבד אחר השיחרור וכשיוצא שיחרורו יאמר שקודם שיחרור היה שלו, וי"ל דהעבד יוכל להביא שיחרורו לב"ד וידעו מתי נשתחרר א"כ י"ל שפיר שיחרור מאוחר כשר גם להרמב"ם, וניחא דלא חשיב לעיל דף ט' ארבעה בגיטי נשים לשיחרורי עבדים, והתוס' הקשו לעיל דף י' דליתני, ותירצו ששוה בכל שטרות א"כ לענין מאוחר ה"ל למיחשב ששוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים וה"ל ארבעה, וי"ל דמאוחר כשר גם בשיחרור דיכול להביא השיחרור לב"ד מתי שבא לידו, ועפ"ז יש לפרש ג"כ כשר בגט פסול בפרוזבול היינו גט שיחרור דבזה מאוחר כשר והכל ניחא, ודברי הרמב"ם מסתברים משה אמת ותורתו אמת:

(ע"ב) בתוס' ד"ה זנות כו' דהא בריש כתובות כו'. איפשר ליישב והוא דודאי אם תרצה לחפות על עצמה תוכל לזייף גט ותאמר שכבר נתגרשה אף שלא יהיה מקויים הא מן התורה א"צ קיום, וכמ"ש הש"ך בסי' מ"ו בשם רבינו אביגדור, וע"כ לומר דזיוף לא שכיח א"כ אהני נמי הא דזנות לא שכיח שאם תאמר הזמן כדי שלא יבא לידי חיפוי בזנות דלא שכיח איכא נמי חיפוי דלא שכיח, משא"כ בטענת בתולים חששו אף על זנות:

שמעתי להקשות על מה שתירץ בספר אס"ז לכתובות על קושיא זו בשם תוספות הרא"ש דבנשואה לא שכיח זנות דבעלה משמרה משא"כ שם תקנת בתולים הוא משום דתזנה באירוסין, וקשה על זה דלקמן דף כ"ו פריך ומקום הזמן קפסיק ותני לא שנא ארוסה לא שנא נשואה למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי, וקשה הא בארוסה