גרש ירחים סב

לתבוע מן הבעל שיטעון כבר נתגרשה, ואין לומר ממה נפשך אם יש לבעל יגבה מכתובת האשה מדר' נתן ואם אין לבעל כלום מפסיד מ"מ כמ"ש לעיל, דמ"מ לפי שיטת התוס' דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי' מיניה לרבנן דר' מאיר, א"כ כשאין לבעל קרקע רק מטלטלין שאז לא תגבה כתובה ועל מזונות תראה הגט ותפסיד למלוה, ואיפשר לומר דאם אין קרקעות לבעל לא שכיח שילוה לאשה אם אין זמן בגט שהרי ידעו שיכול ליתן לה גט ויאמר שכבר נתגרשה או שסומך על הכתובה ואם אין לבעל קרקעות מסתמא לא ילוה לאשה על סמך שיגבה מן הבעל ודו"ק:

בא"ד אע"ג דבעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן היינו דוקא מכאן ולהבא עכ"ל. לכאורה הוא מגומגם דאפי' נאמן גם למפרע כ"ש דלא קשיא שיהיה תקנת זמן משום מזונות שהרי אפי' תיקנו זמן אם ירצה להפסידה מזונות לא יתן לה הגט כלל ויאמר גרשתי, ויש ליישב דודאי באינה גרושה לפנינו פשיטא להו דאינו נאמן למפרע ולא יצאה מחזקת אשת איש דאל"כ יכול לחפות בלא גט, אבל בגרושה לפנינו ס"ד דיהיה נאמן לומר גרשתי למפרע לזה כתבו דמ"מ אינו נאמן, מיהו אין זה מוכרח דאיפשר דבאמת אם הגט לפנינו נאמן על למפרע כיון דפעם א' היה בידו אהני שפיר שיהיה נאמן למפרע, ובכה"ג אמרינן לקמן דף נ"ו לענין נאמנות ע"א באיסורין דאהני סברא שהיה בידו פעם א' לענין נאמנות ובי"ד סימן קכ"ז:

ובהכי ניחא דקשה למה נקט הטעם שמא יחפה על בת אחותו ולא קאמר הטעם דכל אשה שתזנה תשתדל ליקח גט מבעלה ע"י ריצוי כסף ותרקבי דדינרי או ע"י פיוס כי בנפשה היא כדי שתפטר מן המיתה, ולפ"ז י"ל דבלא"ה הקשו התוס' הא מוקמינן לה בחזקת אשת איש, ותירצו דגרושה לפנינו, ובפני יהושע גמגם בזה דמ"מ מוקמינן אחזקה, ולפמ"ש י"ל דודאי הגט לחוד לא יועיל לה דנוקמה בחזקת אשת איש רק בצירוף טענת הבעל שגירשה מקודם והבעל היה בידו פעם אחת לגרשה לכן נאמן כשהגט יוצא מת"י, לכן בשביל בת אחותו ישקר כי חס עליה, אבל בשביל אחרת לא ישקר לכן נקט בת אחותו דבההיא גם הוא יחוס עליה להגיד כי נתגרשה מקודם ודו"ק:

בא"ד ומיהו שמא לא יתרצו עדי מסירה כו' ואדרבה ע"י הזמן כו' עכ"ל. מהרש"ל כתב שהוא גליון תוספת ונראין דבריו, מיהו מ"ש שהוא כדעת רש"י כתב מהרש"א דגם התוס' יוכל להיות דמודים בזה דבאשה תוכל להביא בעצמה הגט לב"ד אבל העדים לא ירצו לבא, ועל זה שכתבו ואדרבה תפסיד ע"י הזמן מזונות שלא כדין כשלא גירשה בשעת הכתיבה פירש מהרש"ל שהוא תירוץ אחר דל"ל משום מזונות תיקנו זמן דתפסיד ע"י הזמן, וקשה לפ"ז איך תיקנו זמן משום פירות הא הבעל יפסיד ע"י הזמן כשלא יתננו ביום כתיבה תוציא הפירות מזמן הגט ויעשו קנוניא על הלקוחות כמ"ש התוס' בד"ה ור"ש, וא"כ יפסידו הלקוחות ע"י הזמן, וצ"ל כיון שתיקנו זמן לא יחתמו העדים בנכתב הזמן קודם, ועוד קשה מה מפסדת ע"י הזמן דכ"ש כשאין בו זמן שתפסיד שיאמר גרשתיך מזמן רב, לכן נלענ"ד בכוונת ההגה"ה לשון ומיהו הוא כמו ומשום שלא יתרצו עדי מסירה לבא לב"ד וכו' אדרבה ע"י הזמן היא תפסיד שלא כדין, ור"ל דאין שייך לתקן זמן משום שמא לא יתרצו העדים שאם לא יבאו העדים לפעמים ע"י הזמן תפסיד והיינו כשכתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דאז תפסיד מזונות, אבל בפירות לא שייך דנימא לה אייתי ראי' כמ"ש התוס' לקמן ע"ב ד"ה עד שעת נתינה, משא"כ אילו לא תיקנו זמן ע"כ צריכה להביא הגט לב"ד שלא ימכור הבעל הפירות, א"כ לא יוכל לומר כבר גרשתיך מקודם דמסתמא היתה באה לב"ד כדי שלא תפסיד הפירות ואינו נאמן לומר שגירשה מזמן רב, ודוק היטב:

בא"ד וא"ת וגט שיחרור למה תיקנו בו זמן כו' עכ"ל. איפשר ליישב דהא יש להבין למה לא אמרו תיקון הזמן איפכא דפעמים שתמכור האשה הפירות לאחר גירושין ואח"כ תעשה קנוניא עם הבעל ותאמר קודם גירושין מכרתי, וצ"ל דלענין זה לא אהני כתיבת הזמן מידי דיכולה להטמין הגט עם הזמן ויפסיד הלוקח, ואי משום שתרצה להנשא ותצטרך להראות הגט ויוכר שקרה י"ל דתוכל לטעון גרשתני ולא תצטרך לגט כלל, אבל בעבד י"ל שתיקנו זמן כדי שאם ימכור אחר השיחרור לא יעשה קנוניא עם הרב ויאמר קודם שיחרור מכרתי, וא"ל אף שתיקנו זמן יעשה כן להטמין השיחרור לגמרי שהרי יצטרך להראותו כשיבא לישא בת חורין א"כ כשנתקן זמן לא יעשה עוד קנוניא להוציא מן הלוקח שיתגלה השקר דהעבד אינו נאמן לומר ששיחררו, מיהו זה דחוק דמסתמא לא יקנה הלוקח מן העבד עד שיתברר לו השיחרור שהרי הוא בחזקת עבד. ויותר נ"ל דבלא"ה קשה נהי שיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולשיטת התוס' צ"ל דלא צריך לתקן זמן שתוכל להביא גיטה לב"ד או לקחת כתב מעדי מסירה, וקשה מאי כולי האי הא ודאי תיקון זמן עדיף שלא תצטרך לעדי מסירה, וצ"ל דמ"מ אם איפשר בלא תיקון זמן מ"מ פעמים שנפסל הגט ע"י שאין כתוב בו זמן, ולכן כשאיפשר בלא זמן עדיף טפי שאם נפסל הגט לפעמים שלא יתרצה הבעל ליתן גט אחר והיא אינה מרוצה לשבת עם הבעל ואיכא עיגונא, וא"כ י"ל בעבד ודאי עדיף לתקן זמן ואף שיגרום זה פסול כשלא יכתבו בו זמן מ"מ כיון דמן התורה כשר בלא זמן רק מדרבנן פסול א"כ ממילא נכוף לרבו שיתן לו שיחרור אחר כשר כמו במי שחציו עבד וחציו בן חורין דכופין את רבו לשחררו מטעם דלישא שפחה אין יכול לישא בת חורין אינו יכול וכאן נמי כיון דמן התורה משוחרר הוא לא יוכל לישא שפחה וגם בת חורין לא יוכל לישא ונכוף לרבו, א"כ ודאי עדיף טפי לכתוב זמן כדי שלא יצטרך להעמיד עדים על זמן השיחרור ולק"מ ודו"ק. ובזה איפשר ליישב מה שהקשו למה כותבין בזמן הזה זמן, ולפ"ז י"ל דודאי בתחלה גרם פסול שלא הורגלו בזמן ולא היה להם לתקן שיגרום פסול, אבל כיון שכבר נתקן ממילא נשאר שלא תצרוך לע"מ:

ועוד נ"ל דא"צ לדחוק כדברי התוס' דתוכל להביא גיטה לב"ד דאי משום הא ודאי עדיף לתקן זמן שלא תבא לידי כך, אלא דודאי אחר נתינה שאינה יושבת עוד תחת בעלה, דהא המגרש את אשתו לא תדור בשכונתו וא"כ מסקי הלקוחות אדעתייהו שכבר נתגרשה ושוב לא יקנו ממנו, ואפי' אם הבעל במדינת הים אין דרך לקוחות שיקנו מן הבעל אם לא שידעו שהיא עדיין תחת בעלה דחוששין שמא גירשה או שמא יגרשנה בגט שאין בו זמן ומה להם למיקם בדיני ודייני, ועיקר החשש לריש לקיש דמשעת כתיבה הפסיד הפירות והרי היא יושבת תחת בעלה לא מסקי לקוחות אדעתייהו שכבר מונח גט כתוב וחתום אצלו וא"כ בשיחרור שיוכל להשתהות אצל רבו לא מסקי לקוחות אדעתייהו שכבר שיחררו ויקנו הלקוחות מן הרב וכשיוציא העבד השיחרור יטעון הרב קודם שיחרור מכרתי ונכסים שלי הם ושפיר הוי תיקון זמן ולק"מ ודו"ק, עמ"ש בגמרא:

בא"ד שהיה אומר העבד לרבו השני כו' שהעבד מוחזק בעצמו עכ"ל וקשה לי לפמ"ש התוס' דמוקמינן לה בחזקת אשת איש והיו הורגין אותה רק משום דגרושה לפנינו, וא"כ קשה איך יפקיע עצמו מרבו שני הא בשיחרור בלא זמן הוי בחזקת עבד ואי משום הרי גרושה לפנינו בעבד לא שייך דהא אם עכשיו ניתן לו השיחרור הרי הוא עבד כשהיה, וא"כ ליכא למימר הרי משוחרר לפנינו, וא"כ עדיין הוא בחזקת עבד, ומי עדיף מה שהעבד מוחזק בעצמו ממה שהיא מוחזקת בגופה ומוציאין אותה להריגה בשביל חזקת אשת איש, וא"כ כ"ש בעבד דמוקמינן ליה בחזקת עבד ואינו משוחרר גם עכשיו שהרי רבו הראשון אין לו כח לשחררו אחר שכבר מכרו, ועוד קשה לי דגם עכשיו שתיקנו זמן לא אהני מידי ללוקח דהא אחר שימכרנו יתן לעבד שיחרור באותו יום עצמו, ולסברת התוס' דהעבד מוחזק בעצמו א"כ יאמר העבד שמכרו אחר השיחרור, דבשלמא למ"ד משום פירי לא קשה שמ"מ ימכור הפירות כל היום וסמוך לערב יגרשנה ויאמר קודם כתיבה מכרתי דבהא אמרינן שפיר דאהני ליומא דקמיה כשלא יקרה מכירת פירות אחר כתיבת הגט, אבל אם יש לחוש שיאבד זכותו של חבירו בכוונה לא אהני הזמן מידי דיכול לכתוב שיחרור בו ביום ולמוסרו אחר שמכרו לאיש אחר, וגם איך יקנהו הלוקח שמא כבר שיחררו קודם וע"כ צריך להעמיד לו בטחונות שיהיה לבו בטוח שלא מכרו עדיין וצ"ע:

בגמרא משום בת אחותו כו'. פירש"י דחיישינן שמא תזנה וחס עליה שלא תחנק וכותב לה גט כו', ויש לדקדק דאם היא תחתיו מאי אהני לה שיכתוב הגט הא קיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות כדאיתא בקידושין דף פ' הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, וכן באיש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה וא"כ כיון דידוע שיושבת תחתיו אחר שזינתה א"כ נחזקינן לה באשת איש ולא אהני לה הגט מידי, וצ"ל דודאי נהי דהשתא היא אשת איש מכח חזקה מ"מ תוכל לומר בשעת זנות היתה גרושה ועכשיו הוא שהחזירה אחר הגירושין כיון דהיא גרושה לפנינו, מ"מ קשה הא תרתי חזקה מחשבינן לה ודאי כמו במקוה העמד טמא על חזקתו ואת"ל אדרבה העמד מקוה על חזקתה הרי חסרה לפניך, א"כ נראה לכאורה דכ"ש כאן די"ל העמד אשת איש על חזקתה ועכשיו הוא שגירשה, ולא שייך תירוץ התוס' הרי גרושה לפנינו דאדרבה הרי אשת איש לפנינו דמחזיקין אותה עדיין בחזקת אשת איש ע"י שהוחזקה יושבת תחת בעלה, וצ"ל דמ"מ לענין מיתה לא נקטלה מחמת שהגט לפנינו ואיפשר שכבר נתגרשה בשעת הזנות ועכשיו שהיא תחתיו הוא בשביל שהחזירה אחר הזנות, וא"כ ממילא לא קשיא מה שהקשו התוס' נימא משום מזונות דודאי לענין מזונות צריך ליתן לה מאחר שהוחזקה יושבת תחתיו גם אחר הגירושין ועכ"פ אשת איש היא אף שהחזירה יש לה ג"כ מזונות, אבל לענין זנות אין דנין רק על שעת הזנות:

ובזה יש ליישב תמיהת התוס' ב"ב דף קל"ד ע"ב שהקשו מאי ס"ד שיהיה הבעל נאמן לומר גרשתי את אשתי למפרע דא"כ יכול לחפות על בת אחותו, ולפ"ז לק"מ די"ל דלא מיבעי' לן רק באינה יושבת תחתיו אבל ביושבת תחתיו לא מהימן שגירשה בשעת הזנות כיון דגם עכשיו הרי היא אשת איש לפנינו, וא"כ תו לא מצי לחפות כיון דהוחזקה יושבת תחתיו אחר הזנות פשיטא דלא מהימן למפרע כיון שהוא נגד חזקה דהשתא שהיא בחזקת אשת איש עדיין לא מהימן למפרע שגירשה בנתיים רק אם אמר עכשיו גרשתיה שאין זו נגד החזקה, ולק"מ ודו"ק: