גרש ירחים סא

ברישא נימא דר"י פליג דוקא בשנים שהביאו דא"צ קיום וברישא איירי שהגט יוצא מת"י אותו שאומר בפני נכתב דכיון דצריך קיום חיישינן לאיחלופי, מיהו הא לאו קושיא הוא כלל דמשמע ליה להש"ס לפי שיטת התוס' דר"י פליג ואפי' אין יוצא מת"י שניהם מכשיר, וא"כ אע"ג דצריך קיום מכשיר פריך שפיר וליפלוג ברישא בגוונא דסיפא והיינו אי סיפא מיירי ביוצא מת"י שניהם ה"ה ברישא בכה"ג אצ"ל בפני נכתב ובפנ"ח, ולהכי משני דאתי למעוטי בפני נחתם ולא בפנ"כ ס"ד אמינא הואיל ולא חייש שמא יחזור לקלקולו לאיחלופי נמי לא חייש קמ"ל, והיינו משום דאי ליכא רק אחד אחתימה שייך איחלופי אבל בשנים מכירין החתימות לא שייך איחלופי, וכן בשנים שהביאו אפי' א' אומר בפנ"כ הוי כמו שנים דהא א"צ לומר כלום בשנים שהביאו משום קיום, ולשמא יחזור הדבר לקלקולו לא חייש, ודוק היטב:

(דף י"ז ע"א) בתוס' ד"ה הא כו' פי' בקונט' כו' וקשה לר"ת דע"כ חברים לאו היינו פרסיים כו'. נראה ליישב פירש"י דודאי משמע בסוגיין דפריך מפרסאי על חברים, ולדברי התוס' לישני דפרסאי מעלי מחברי, לכן משמע ליה דחברי היינו פרסאי אלא דבפרסאי אף שהם אומה א' עם חברים מ"מ יש באומה אחת חילוקי נימוסים, ואף גם בבני אומתנו יש נבדלים בהילוך ומלבושים כמו בין אשכנז ואונגרין ויתר חילוקים, ואותן פרסיים היו בהם נבדלים בנימוס ללבוש שחורים ואולי הם היו הכומרים שבהם לכן אתא חברא שקלא לשרגא והיו לובשים שחורים כמו שהמנהג בקצת אנשים גם עכשיו, ומה שהקשו מהך דיבמות דף ס"ג נראה ליישב פירש"י דגם שם פירש פרסיים רשעים משמע כמ"ש שהיו חברים פרסיים רשעים יותר משאר פרסיים ונבדלים בשם חברי אף שהם ג"כ פרסיים, ואין רחוק שיגרוס רש"י שם אתו חברי מבבל, דהא ר' יוחנן בארץ ישראל היה מקום כבודו וישיבתו בא"י היתה כדמשמע בחולין דף ק"ה שאמר אית לי רב בבבל איזיל ואחזייה, אלא דקשה איך דריש ר' חייא אלהים הבין דרכה שהגלה אותן לבבל הרי בזמנו כבר היו שם החברים לפירש"י, ונראה דבתחלת החורבן היה תוקף הגלות ביתר שאת לסיבת קנאה ושנאה למה שראו גדולתן של ישראל והיו נלחמין עם האומות לכן לא היה איפשר להם לקבל גזירת הרומיים, אבל בהמשך הזמן שהוקל קצת עול הגלות יכלו לעמוד בגלות אף אחר שבאו החברים שהם רשעים ביותר, כנ"ל ליישב פירש"י:

בד"ה אחד כו' לרבא אפי' ליכא מעיד כו' עכ"ל. איפשר ליישב יתורא דאחד אומר בפני נכתב קמ"ל רבותא, והוא דשנים שהביאו גט א"צ לומר בפני נכתב הטעם דאילו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני, וא"כ נראה שאם הם שלשה וא' קרוב או פסול כיון דקיי"ל נמצא א' מהם קרוב עדות כולם בטלה א"כ לא סגי בלא בפני נכתב, והשתא קמ"ל דאף דא' אומר בפני נכתב הוא קרוב דהא קרוב כשר לשליחות הגט מ"מ לא מצטרף עם השנים שאומרים בפנינו נחתם אף דכתיבה דמי לכתב סופר ועד כמ"ש תוס' במשנה מ"מ אינו פוסל אותן שאומרים בפנינו נחתם דלא מצטרפי להדדי כיון שלא נתכווין להעיד על החתימה לא פסיל עדות המעידין על החתימה:

ועפ"ז איפשר ליישב תרי לישני דר' יוחנן דמעיקרא אמר צריכין לומר ואח"כ מסיק שא"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח וקאמר הא זימנין לא אמרת הכי ושני ליה יתד הוא שלא תמוט, ולפ"ז י"ל דלא פליגי כלל רק דקשיא ליה לישנא דמתני' למה לי הא' שאומר בפני נכתב, לכן ס"ל דודאי מתני' אתי בין קודם שלמדו ובין לאחר שלמדו, א"כ מעיקרא ע"כ בעינן לא' שיאמר בפני נכתב וכלישנא קמא דגט יוצא מת"י עד כתיבה, אבל לאחר שלמדו ס"ל דא"צ להאומר בפנ"כ כלל דשנים שהביאו גט א"צ לומר בפני נכתב, לכן אמר ליה יתד הוא שלא תמוט היינו עכשיו לאחר שלמדו אין לחוש כלל משום לשמה ולא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו, א"כ באמת א"צ לומר בפנ"כ כלל ודו"ק:

במשנה נכתב ביום ונחתם ביום כו'. לכאורה קשה מאי קמ"ל בזה, ואי משום שהעדים לא חתמו מיד בהא ליכא שום נ"מ אם יחתמו מיד או אח"כ באותו יום בין לר' יוחנן בין לריש לקיש, דאף שנחתם הגט מ"מ יוכל להיות שזינתה בתחלת יום ונותן לה הגט אח"כ, ולר"ל משום פירי איכא למימר איפכא שיחתמו בתחלת יום וימכור הפירות כל היום ויאמר קודם גירושין מכרתי, וצ"ל לפמ"ש לקמן דאמרינן כתביה ואנחיה בכיסתיה וקאמר לא מקדים פורענות לנפשיה, א"כ י"ל דזה אינו שייך רק בחתמוהו אבל בכתיבה לחוד לא שייך, א"כ ס"ד דבעינן לחתום מיד דאז מסתמא יתנהו מיד קמ"ל דלא חיישינן להכי, ועמ"ש בגמרא:

בתוס' ד"ה נכתב כו' פסול לר' יוחנן משום שמא יחפה כו' עכ"ל לכאורה קשה הא גם לר' יוחנן פסול משום פירי לפמ"ש התוס' דבכל גיטין אינה צריכה לאתויי ראיה ומחזקינן שבא לידה מזמן הכתוב בגט, א"כ גם לר' יוחנן שייך טעמא דתטרוף הפירות שלא כדין, ונראה דהתוס' לשיטתייהו שפירשו לקמן ע"ב דלכך כותבין גט לאיש ולא חיישינן שיתנהו אחר זמן משום דיש קול ויאמרו הלקוחות אייתי ראיה, א"כ ע"כ טעמא משום חיפוי דיש לחוש שיתנהו בצינעא, וכמו שאפרש שם בס"ד:

בגמרא מפני מה תיקנו זמן בגיטין. כתב הר"ן דאמתני' דהכא לא קשיא ליה רק אמתני' דג' גיטין פסולין דאין בו זמן פסול אבל אמתני' דהכא לא מוכח רק דמוקדם פסול, ויש לדקדק למה קבע הש"ס לקושיא הכא ה"ל לקבוע שם, גם נלענ"ד דאמתני' דלקמן דף כ"ו דצריך לשייר מקום הזמן יש מקום להקשות מפני מה תיקנו זמן, ונראה דאהני איכא למימר כמ"ש בספר פני יהושע דקבעי זמן כדי שתהיה העדות ראויה להזמה, אבל במתני' דתנן נכתב ביום כו' בלילה ונחתם ביום כשר, ואי משום דבעינן ראוי להזמה הא בהזמה בעינן לכתוב באיזו שעה ג"כ, וע"כ מוכח דלא בעינן ראוי להזמה ופריך שפיר אעיקר תקנתא מפני מה תיקנו זמן, ובהכי ניחא מה שהקשה בתומים סי' ל"ד ס"ק ט' דאי באין בו זמן הגט בטל מן התורה דאינו ראוי להזמה, א"כ אמאי באין בו זמן הגט כשר דלמה יתקנו חכמים להכשיר הגט שלא כדת של תורה, הא מן התורה בטל לגמרי ומתקנת חכמים ג"כ לכתוב זמן, ולפ"ז ניחא דאי משום הזמה הזמן דיום לא מהני כיון שאין כתוב בו שעה ובהזמה דאורייתא בעינן ג"כ באיזו שעה, מיהו קשה הא גופא למה לא תיקנו זמן לכתוב השעה כדי שתהא עדות ראויה מן התורה, וצ"ל דזה ג"כ משום עיגונא דלפעמים אין העדים יכולין לכוון השעה ויתבטל הגט א"כ הוי לתקנת עגונות, וכיון שנתקנה לתקנת עגונות זמן שאין ראוי להזמה א"כ זמן היום אינו מועיל מה"ת:

אלא דקשיא איך תנצל בגט שאין ראוי להזמה כיון דמן התורה אין העדות מועיל, מיהו נראה דלא קשיא כלל דנהי דאין מקבלין העדים מן התורה כשאין ראויין להזמה מ"מ עכ"פ לשעתה נתגרשה בגט זה דבשעה שנתן לה הגט חל מיד, ואם כי אחר זמן אינו מועיל לראיה מן התורה אחר שתיקנו חכמים שמועיל בכה"ג הרי אנו דנין על הענין שהוא אמת ואינה אשת איש עוד והרי זה דומה לאשה שניתרת ע"פ ע"א או ע"פ קרוב, אף שאין העדות מן התורה מ"מ ניתרת ע"כ שחושבין הענין לאמת והיא פנויה, ועיין ברמב"ם ספ"ז מגירושין ובסוף הלכות גירושין, ואין צריך בזה להפקעת קידושין שהדבר נידון מצד אמיתת הענין:

ועפ"ז איפשר ליישב דקשה הא לפירש"י ותוס' דלר' יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירש"י דתביא ראיה ושיטת התוס' דתביא עדים וקשה מי לא סגי לכתוב זמן כדי שלא תצטרך לכל זה ואמאי הרעישו כ"כ, ולפירש"י ניחא טפי דלא מהני מידי, אבל לפי' התוס' קשה הא שפיר יש לכתוב זמן שלא תצטרך לראיה ואמאי מצאה הקפידא לנוח שלא לכתוב זמן, ועפ"ז ניחא דהא לדעת הרמב"ם כל שטר מפי כתב, ומיהו בגט ע"כ מן התורה הוא דהא לשיטת הרמב"ם עדי חתימה נמי כרתי א"כ ע"כ לומר כיון דוכתב פירושו נמי חתימה ע"כ בהכי אכשר' רחמנא גט בח"י עדים, והשתא זמן דלא צריך להכשר הגט ה"ל כשאר שטרות שאין העדות כשר מן התורה, א"כ מן התורה כתבו זמן בגט הרי הם באים להעיד על הגט ועל הזמן ועל הגט מהני שפיר מן התורה אבל על הזמן ה"ל מפי כתבם, וא"כ אי לא אמרינן פלגינן דיבורא הרי כל העדות בטל מן התורה ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ועיין לעיל דף ט' בעבד שהביא גיטו, וא"כ פריך שפיר דנהי דתיקנו חכמים זמן ושפיר הוי גירושין מן התורה מצד שנתגרשה לשעתה ובשעת גירושין לא היתה צריכה לראיה, מ"מ הזמן שהוא מפי כתב מגרע כח הראיה מן התורה, דבלא זמן הגט לראיה מן התורה לאחר זמן עכ"פ שנתגרשה, ואם יש בו זמן לא יועיל מן התורה גם על גוף הגירושין דכיון דהוי על הזמן מפי הכתב גם גוף הגט דנין מפי כתב לראיה שנתגרשה, ולראיה אינו מועיל, לכן צריך טעם גדול על תיקון הזמן, ומזה סמך לדעת הרמב"ם ודו"ק:

בתוס' ד"ה מפני מה כו' לא מצי למימר משום מזונות כו' עכ"ל. לכאורה לשיטת התוס' לקמן דאי יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"צ זמן דתוכל לבא לב"ד, א"כ גם משום מזונות י"ל כן דהא אינה מפסדת מזונות עד שעת נתינה ותוכל לבא לב"ד לומר שעכשיו הוא שנתגרשה ודקארי לה מאי קרי לה, ול"ל דקושיית התוס' שמא תלוה ותאכל ואח"כ תעשה קנוניא עם הבעל שתקבל גט בלא זמן כדי שיפסיד המלוה דא"כ קשה מאי תירצו שתוכל להטמין הגט הא יש לחוש אדרבה שרוצה להפסיד למלוה ותראה הגט לפטור הבעל ממזונות שלותה, וצ"ל דלא חיישינן לכך דאם יש לבעל לשלם הרי מסתמא תתבע הכתובה וגם המלוה מוציא מדר' נתן ותצטרך לשלם למלוה שלה אם נתגרשה כבר, ואם אין לבעל לשלם בלא"ה אין למלוה ממה לגבות וא"כ הדרא קושיא לדוכתה מה חשש יש בזה טפי מפירות אם יש לבעל פירות עד שעת נתינה, ואיפשר כוונת התוס' לפירש"י דלענין פירות לא אהני זמן דעלה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה לכן קשיא להו לענין מזונות אהני הזמן שתוכל להוציא מן הבעל, ולזה תירצו דיכולה להטמין הגט ודו"ק, ועיין בסמוך, ואח"כ תירצו לפי שיטתם לקמן:

בא"ד מיגו דאי בעי תטמין הגט עכ"ל. לכאורה קשה הא הוי מיגו להוציא, ואיפשר דמזונות הוי מעב"ד וכשטר דמיא, וגם י"ל מיגו לאו דוקא שיש בידה לעשות כן ותעשה כן באמת, אלא מ"מ קשה דילמא תעשה קנוניא להפסיד למלוה ותראה הגט ולא יוכל המלוה