גרש ירחים נח

ולפמ"ש א"ש טובא, דודאי נשאר סברת המדמה דאי טופח להטפיח חיבור הה"ד לענין נטילה הוי כאילו נטל ידיו כאחד כיון שנתחברו המים לטופח ע"מ להטפיח על היד, אלא דהא גופא מיבעיא ליה דילמא הא דתנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור אפי' טופח להטפיח אינו חיבור, והא דתנן טופח להטפיח חיבור דילמא לענין מקואות קאמר, ואפי' תימא דנלמד נטילה ממקואות לא מוכח דטופח להטפיח חיבור להך דס"ל הך דניצוק וקטפרס אינו חיבור ואיכא למימר אי קטפרס אינו חיבור גם טופח להטפיח אינו חיבור, והא דתניא דטופח להטפיח חיבור היינו ר' יהודה דס"ל ברגליו של ראשון נוגעות במים טהור אף דאין לך קטפרס גדול מזה שמתחברין מים שעל ראשו למקוה למטה א"כ ס"ל לר"י דקטפרס הוי חיבור לכן טופח להטפיח הוי חיבור, אבל לרבנן דקטפרס אינו חיבור גם טופח להטפיח אינו חיבור, אבל בשיפוע בעלמא אפי' לר"מ אמרינן גוד אחית, ור"י ס"ל אפי' בקטפרס אמרינן גוד אחית מחיצתא, והכל נכון וברור:

אלא דרש"י גופיה פירש לענין מקואות דאין ללמוד נטילת ידים, אלא דרש"י י"ל דנקט דילמא לענין מקואות ור"י היא משמע דתרתי קאמר שמא יש חילוק בין מקואות לנטילה, ואת"ל שאין חילוק דילמא טופח להטפיח נמי רבי יהודה היא ולא משכחת חיבור בנטילת ידים כלל לטהרה לחצאין:

וארווח לן בזה מה שתמה בתוי"ט פ"ג ממקואות, דממשנה פ"ח דמקואות דמטהרין את המקואות משמע דאמרינן אפי' גוד אסיק וכ"ש גוד אחית, ובהך דר' יהודה שהוא פ"ז דמקואות משנה ה' פסקינן דלא כר"י דס"ל ברגליו של ראשון נוגעות במים טהור, ולפמ"ש לק"מ, דבקטפרס לא הוי חיבור אבל העליון מן התחתון לאו קטפרס מיקרי, וכן משמע מלשון רש"י בע"ז דף ע"ב פי' קטפרס מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון תל גבוה זקוף, ע"כ ודאי בתרי זימני הוי חזקה כפירש"י דשיפוע לא הוי קטפרס רק זקוף הרבה, ודוק היטב, ועיין בסמוך, גם בחגיגה דף י"ט פירש"י משום דמקום קטפרס הוא מקום זקוף יותר מדאי, ועיין לקמן דף ע"ח ע"ב:

בגמרא ומשקה טופח אינו חיבור כו' לא צריכא דאיכא טופח להטפיח כו'. וקשה הא פירש הרב בפ"ו דמקואות משנה ח' מטהרין את המקואות ומשיקו אפי' כשערה, וכתב הרב אבל אם היה העליון חסר מכשיעור אין די בכשערה דאפי' ר"י דמיקל בעינן טופח להטפיח, א"כ חזינן דלענין שאיבה דרבנן אפי' טופח להטפיח לא בעינן א"כ כ"ש נטילת ידים דרבנן, א"כ אפי' טופח להטפיח לא ניבעי וא"כ סגי אפי' בפחות מטופח להטפיח, וא"כ איכא למימר דמספקא ליה באיכא כשערה דהוא פחות מטופח להטפיח וצ"ע, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה הנצוק כו' פי' בקונט' כו' וקשה לר"ת דע"כ לא נחלקו כו' עכ"ל בפני יהושע דייק דהא לקמן מייתי התוס' התוספתא דחכמים פליגי וס"ל דאין טובלין אפי' בתחתונה אלמא ס"ל דלא אמרינן אפי' גוד אחית, וביקש עצות מרחוק דר"ת ס"ל דטעמא כמ"ש הרמב"ם בפ"ח ממקואות על הך דחרדלית שהובא בתוס' כאן כתב הטעם שאין מים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו, וכל מפרשי דבריו נדחקו ל"ל זה הטעם הא בלא"ה הטעם מפורש משום גוד אחית, ופירש הוא ז"ל דברי הרמב"ם דודאי גוד אחית לא גרע מאילו היה בשטח שוה, ועירוב מקואות הוי כקליפת השום ומסתמא חרדלית הוי טפי מיניה ואפ"ה לא מצטרף, וע"ז נתן טעם דגרע הכא מטעם שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו, ועפ"ז פירש שיטת ר"ת דס"ל גם חכמים דפליגי ס"ל גוד אחית רק ס"ל טעם שכתב הרמב"ם שאין המים הנזחלין מערבין, לכן דוקא בחרדלית של גשמים פליגי, ואני שמעתי ולא אבין דמ"מ כיון דמפורש בגמרא דחגיגה הטטם משום גוד אחית, אלמא אי אמרינן גוד אחית שפיר מתכשרי ע"י החרדלית, א"כ מנ"ל לר"ת להקשות דילמא טעמא דחכמים משום דלא אמרינן גוד אחית ונקט חרדלית לרבותא דר"מ ור"י דאפי' חרדלית גשמים מחברן, ועוד תמוה איך שייך לחלק בין חרדלית לשאר גוד אחית דאפי' מים היורדין מן מקוה עליונה לתחתונה כולם אי איפשר להם לעמוד במורד בדרך ירידה ואיך משכחת לה גוד אחית בעמידת המים, ודוחק לומר דמחלק בין שיורדין מן המקוה עצמה והיינו ששפך מים במקוה הכשירה עד שירדו זה מיקרי עמדו המים, משא"כ גשמים שזוחלין מעצמן, דאין סברא לחלק כלל דסוף סוף המים היורדין מעליון לתחתון המה מים הנגרים ולא יעמדו בשפוע, ועוד דא"כ נצטרף נמי הגשמים שמילאו המקוה האמצעית עד שנתמלאה על כל גדותיה שיצורף לתחתונה מה שעבר מן המקוה, ואמת שיש מקום לפרש הטעם בחרדלית של גשמים היינו משום דודאי היורד מן מקוה עליון לתחתון נעשה העליון חיבור לתחתון, אבל בגשמים שבא החיבור ע"י שטף הגשמים שבין מקוה אמצעית לתחתונה ושטף זה לא נתחבר למקוה מעולם רק עם המים הצפים למעלה אחר שנתמלאה האמצעית על כל גדותיה, לכן לא נחשב החיבור למקוה אלא לגשמים שירדו בין האמצעית לתחתונה, ובכה"ג י"ל דלאו חיבור הוא:

וארווח לן בזה תמיהת התוי"ט שהבאתי לעיל איך מטהרין המקואות בפ"ו מ"ח דמטהרין העליון מן התחתון הרי אמרינן אפי' גוד אסיק, ובברטנורא פירש הטעם משום דשאובה דרבנן, וכתב התוי"ט שם דלא א"ש למאן דס"ל כולו שאוב דאורייתא, ולפ"ז ניחא די"ל דס"ל גם גוד אסיק והיינו כשמתחברין המקואות מצד עצמן, אבל כאן החיבור ע"י מי גשמים שבאמצע שלא נגעו במקוה הכשירה, אלא דלא א"ש אמאי סגי בכשערה ולא בעינן כשפופרת הנוד עכ"פ י"ל בכה"ג אמרינן אפי' גוד אסיק כיון שמתחבר מקוה עם מקוה עצמה:

מיהו בדברי הרמב"ם עצמן נלענ"ד דודאי דברי הרמב"ם כפשוטן דס"ל דלא אמרינן גוד אחית אלא דיהיב טעמא אהא גופיה אמאי לא נימא גוד אחית ובשטח שוה הוי חיבור כשפופרת הנוד או כקליפת השום, לכן נתן הרמב"ם טוב טעם לזה והוא דודאי במקוה בצד מקוה מהני שפיר כקליפת השום שהמים המחברין הם כשרים למקוה שהם אשבורן, משא"כ מים היורדים שהן זוחלין ומקוה אינה מטהרת בזוחלין רק באשבורן כדאיתא פ"א ופ"ה דמקואות לכן אין המים היורדין מחברין המקואות דבזחילה אין ראויים עד שיעמדו, משא"כ עירוב מקואות שהוא מקוה בצד מקוה באשבורן שפיר נעשו חיבור שני המקואות כאילו א' וכולו אשבורן, ובחנם דחק הכ"מ בדברי הרמב"ם דהיינו הך דלא אמרינן גוד אחית משום שהמים עצמן אינם ראויים למקוה בזחילה, וא"א שיהיו חיבור כיון דמים המחברין עצמן אינם כשרים למקוה בזחילתן לטבול במים הזוחלין קודם שירדו ויעשו אשבורן, וא"כ זה הטעם כולל לכל גוד אחית דלא אמרינן דכל גוד אחית זוחלין הם, ואיפשר דאי המשיכן ע"י צינור כיון שהמים נאספים בצינור אף שיורדין למטה מיקרי אשבורן כיון שעכ"פ הם מכונסין בצינור, ובהכי ארווח לן טפי הך דפ"ו דמטהרין התחתון מן העליון ע"י סינון דקוו וקיימי ואין להם מקום לזוב בצדדין רק למקוה י"ל בכה"ג מיקרי אשבורן, וכן הך דפ"ג דמקואות לענין מים שאובין דאיתא התם עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה ויטהרו עליונים מן התחתונים היינו ע"י צינור או סילון בכה"ג דקוו בצינור מיקרי אשבורן, וניחא נמי בזה מה שפסק הרמב"ם בפ"ח ממקואות דין י"ב ברגליו של ראשון נוגעות במים דלא כר' יהודה, ובסגוס עבה שהעלהו פסק אם מקצת הסגוס נוגע במים טהור, ותמהו עליו, ובכ"מ הביא בשם הריב"ש דמחלק שהמים בלועים ואינו כמו האדם שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו, ובכ"מ הקשה עליו מ"ל שבלועים בעביו או באדם שהם על שטח גופו, ומ"ש כיון שטופח על גופו אינו חיבור הוא מערכה על הדרוש, אכן לפמ"ש א"ש טובא, דבשלמא באדם שהם על שטח גופו ויש להם דין זוחלין וכיון דמקוה לא מהני רק באשבורן גם הצירוף לא מהני, אבל בסגוס שהם בלועים וקוו וקיימי הוי כמו מקוה בצד מקוה שמצטרפין דבשביל שעומדין בגובה על המים שפיר הוי צירוף דלאו זוחלין נינהו, והכי משמע פשטא דמתני' פ"ז דמקואות משנה ו' דהך דסגוס אפי' לרבנן הוא, והכי משמע פשטא דסברא דזוחלין לא מיקרי רק כשזוחלין באין מעצור להם דאטו יש גבול למקוה אפי' ארוכה הרבה אשבורן מיקרי, לכן אם נמשכו ע"י צינור שפיר מיקרי אשבורן שהרי מקום כנוס להם וגדור במחיצות מקוה עליונה ותחתונה עד שירדו למקוה ושפיר הוי חיבור בכה"ג, כן נלענ"ד ברור בפסקי הרמב"ם והמשניות מסייעים, ומקום הניחו לי רבותינו להתגדר בזה:

ובדעת ר"ת ודאי קשה לומר שנעלם ממנו התוספתא, אלא משום דמשמע ליה דדוקא לר' יהודה אמרינן גוד אחית, והא גם לר"מ אמרינן גוד אחית, וא"כ איך אמר ר"י היא אי טעמא משום גוד אחית איך פליג עליה ת"ק דסתם מתני' ר"מ דהוא בר פלוגתיה דר"י, וא"כ איך ת"ק פוסל ברגליו של ראשון נוגעות במים הא גם ר"מ ס"ל גוד אחית, ובזה מיושב קושיית מהרש"א שהקשה אמאי לא פירשו התוס' דקטפרס אינו חיבור לטהר העליון דהוי גוד אסיק, ולפ"ז ניחא דאכתי תיקשי הך ת"ק דר"י ברגליו של ראשון נוגעות, מיהו לקמן בתוס' בפיר"י לא משמע כן דעל זה לא תירץ כלום, עמ"ש לקמן ומ"ש בסמוך, שוב ראיתי שרבינו שמשון באמת דחה קושיית רבינו תם מכח חכמים דפליגי בתוספתא. בא"ד עוד הקשה דהכא קאמר דקטפרס לא הוי חיבור כו' ובסמוך כו' עכ"ל. בס' פ"י ביקש לתרץ כיון דלא צריך רק לצרף אותן המים שעל האדם בהא הוי חיבור אבל לחבר שני מקואות להשלים השיעור לא הוי קטפרס חיבור, והניח בצ"ע על התוס' שלא כתבו כן, ובאמת אין טעם בסברא זו כלל כיון דכאן המקוה חסירה והמים שנחסרו הם על גופו ע"כ הקטפרס כאילו היה במקוה, א"כ ממילא כיון שקילוח הקטפרס נעשה כאילו הוא למטה א"כ לא גרע ממקוה בצד מקוה שמתחברין ע"י קליפת השום, ויותר י"ל דקטפרס אינו חיבור להכשיר מקוה מעיקרא, אבל רגליו נוגעות במים כיון דבתחילה מקוה כשירה היתה רק שנחסר השיעור ע"י טבילת האדם בהא שפיר אמרינן דכל זמן שעדיין הקטפרס לא נפרדו המים מן המקוה, ונהי דאינו עושה חיבור מ"מ גם חסרון לא הוי שעדיין נשאר שיעור המקוה ע"י צירוף הקטפרס, אבל חיבור לא הוי להכשיר מקוה מעיקרא ע"י קטפרס,